להתרכז בטרגדיה: למה לחפש את הרע בכל דבר

בפרשת נגעים, מבואר בראשונים (רמב"ן רמב"ם ועוד) שזה לא עניין רפואי בגוף האדם

וגם ההסגר שמסגירים את מי שסובל מנגע הצרעת, הוא לא מוסגר בגלל שזה ממד רפואי

אלא הכל נס השגחה פרטית ותהליך רוחני, לא תהליך טבעי וזה נסים שהיו ראויים להם ישראל כאשר הם היו בארצם והיו במעלה רוחנית גבוהה.

הקב"ה מעניש בעונש משונה והרפואה היא משונה.

משונה לפי מערכות ההיגיון שלנו

לכאורה, מה הקשר בין חסרונות במידות האדם לבין הצרעת ואיך ההסגר מרפא את האדם… אין קשר בין הבעיה לבין התופעה

השורש והתוצאה הם לכאורה לא קשורים אחד בשני.

העונש הוא מידי והאדם חוזר בתשובה.

האדם מיד היה מבחין שהקב"ה רוצה בטובתו של האדם, וכפי התעוררתו בתשובה כך היה האדם עושה שינוי

הטובה של האדם זה העונש שהוא מקבל – הצרעת

אבל בזמן של הסתר פנים, האדם סובל מצער ויסורים

ולמרות שאנחנו מאמינים שהיסורים מכפרים.

ואדרבה פונים להקב"ה בבקשה

רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי

בכל אופן לא תמיד רואה האדם שינויים לטובה אחרי שהוא מתעורר בתשובה ועושה שינוי באורחות החיים שלו

בהרבה מקרים האדם כן עושה תשובה, כן משפר את איכות המעשים שלו,  ואחר כך הוא לא רואה שום שינוי ואדרבה והוא ממשיך לסבול עוד ועוד.

הרב שטיינמן ענה לאנשים ששאלו איך חוזרים בתשובה למרות שהיה להם טוב לפני שם חזרו בתשובה אחרי שהם חזרו בתשובה, הם העסקים נופלים ויש להם כל מיני בעיות.

אמר הרב שטיינמן, לפני שהם חזרו בתשובה את כל השכר שלהם הם קבלו בעולם הזה והעונשים היו מיועדים לעולם הבא

אבל אחרי שהם חזרו בתשובה, הם עשו שינוי מסלול…וכעת את העונש הם יקבלו בעולם הזה… ואת השכר בעולם הבא…

ועוד הסבר מדוע החוזרים בתשובה  הם חזרו בתשובה, ולמרות הקשיים, ובכל אופן יש ייסורים, למה זה?

התשובה היא – זה כמו מעין מבחן … האם האדם הוא רציני בתשובה שלו…

ועוד אומר האור החיים בפרשת וילך

האדם שחוזר בתשובה בגלל הייסורים – הייסורים לא תמיד מסתיימים, עד שהוא יחזור בתשובה מתוך אהבת האמת… כשזה ייקרה אז הוא האדם הייסורים ייפסקו…כי האדם פעמים שהוא תשובה, לא בגלל שהוא 'אוהב' את האמת אלא כי 'אין ברירה', יש לו כ"כ הרבה ייסורים, הוא מבין שבלית ברירה הוא חייב לחזור בתשובה

עוד יש בגמרא (ברכות נה) גמרא שעוסקת בעניין הייסורים, אומרת הגמרא מי שהקב"ה אוהב אותו, הוא מביא עליו ייסורים, ייסורים של אהבה, ולמה? כי ע"י הנסיונות מתרומם האדם, כמו אאע"ה שנתנסה בעשר ניסיונות, שהוצרך לשלוח את בנו (ישמעאל) מביתו, ולעקוד את יצחק, בנו יחידו אשר אהבו, יסורי נפש!

וכתב האברבנאל שהקב"ה ניסה את פרעה כדי להגדיל את העונש, וכמו כן להגדיל לגבי הצדיק למען להגדיל את השכר לכן הקב"ה מנסה את האדם.   וכתוב בנביא ישעיהו

והשם חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ השם בְּיָדוֹ יִצְלָח

האדם, גם כשחש בראשו הוא עוסק בתורה, גם שקשה לו הוא ממשיך ללמוד, אז הוא מגלה בדעתו ובנפשו שגם כאשר 'הכל טוב' גם כאשר הוא במצב של מוחין דגדלות ובמצב כלכלי ובריאותי טוב והוא לומד, הוא מקבל שכר לא רק כמי שלומד במצבים 'טובים' אלא גם כמי שמקבל שכר על שלומד במצבים קשים, שהרי כאשר היה קשה הוא בכל אופן המשיך ללמוד ולקיים את המצוות.

בשעת היסורים היה עובד את ה' המייסרו מתוך אהבה, וכאשר הוא ממשיך בעבודת השם, הוא מראה מהי עבודת השם כמה חשובה היא עבודת השם, הערכים שלו כ"כ חשובים עד שהוא ממשיך בעבודת השם למרות הקשיים צרות וייסורים

אומר רבי שלמה קלוגר רעיון נפלא, הקב"ה שולח על האדם נגע צרעת, ואזי בבחירתו של האדם יכול להחליט אם יהיה הנגע טהור או טמא, הכל תלוי במדת קבלת הייסורים באהבה של האדם,

אם יש לאדם נגע צרעת בגוף שלו,  עד שהכוהן בודק ומכריז שסימנים אלה הם אכן סימני צרעת, האדם נשאר טהור

אם האדם, בעל הסימנים, אינו פונה לכוהן לעולם, הוא נחשב טהור

אבל באי-פנייתו לכוהן, אותו אדם מבטל מצוות עשה מן התורה, אם כן הסימנים הם לא אלה שקובעים האם האדם יהיה טמא, אלא ההכרזה של הכהן, כאשר יש לגוי סימני צרעת זה נחשב כ'מחלת עור' אבל כאשר יש את זה ליהודי, אז אם זו צרעת מה שמתואר בתורה,

זה עניין רוחני, ולכן לא הרופא ולא החכם הם אלה שמאבחנים את הצרעת אלא רק הכהן אם אדם טהור נוגע במצורע, הוא מקבל טומאה

המנוגע יבוא אל הכהן ויבקש להבין מה המשמעות של המראה הכהן בוחן את הנגע על פי הלכות התורה  הוא מזהה בדיוק מהו צבע הנגע

כמה הוא לבן, מה בין הלבן של הנגע לבין שאר העור של הגוף, ואז הכהן מסגיר את המנוגע, כלומר מבודדים אותו, מחוץ למחנה שבוע ימים כעבור שבוע יבדוק הכהן  את הנגע טהור או טמא, אומר הגרש"ק אם המנוגע המבודד מתלונן ועל השם יזעף ליבו, אז ה'ספק' נגע הופך לנגע וודאי, והנגע מתחזק ומתעצם, אם לא יקבל באהבה את ההסגר את הבידוד את הנגע, אז הנגע ייגדל יותר, אבל אם מקבל האדם על עצמו את הייסורים באהבה, אז הנגע לא יהיה לצרעת

הרי שיש לאדם כח להפוך את הנגע לטובה ולברכה, או לסטרא אחרא

כל אריכות הפרשה אם הנגע טמא או טהור, אינו תלוי בסימן החיצוני, אלא שהכל תלוי בכוונת האדם, שאם מקבל הדבר בשמחה, נהיה בו סימן טהרה, ואם לאו, נהפך לרעה ונעשה בו סימן טומאה ולכן התורה אומרת 'אדם כי יהיה בעור בשרו', הכל מתחיל ב'אדם' הוא יחליט מה תהיה משמעות הנגע, וכמו שאומרת הגמרא בברכות, שאם האדם מקבל את הייסורים באהבה אז באמת זה נחשב ייסורים מאהבה שמגדילים את שכרו בעבודת השם,  לכן צריך האדם ללכת אל…אהרן הכהן! למה אל אהרן הכהן?

כי אהרן הכהן הוא 'המלמד' איך מקבלים ייסורים באהבה…

קצר שמיני

 

ויאמר השם אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובנך בבואכם אל אוהל מועד

אומר המדרש – למרות שיין ישמח לבב אנוש, בכל אופן פקודי השם ישרים משמחי לב,

כך אומר המדרש, אין לשתות יין בזמן העבודה במשכן, אפילו שיין ישמח לבב אנוש, בכל אופן פקודי השם ישרים משמחי לב

לכאורה מה הקשר, למה המדרש אומר, אפילו שיין משמח, בכל אופן אין לשמוח מהיין אלא רק מעבודת המשכן?

מהי משמעות הדברים?

המדרש אומר, היין כשהוא בתוך ליבו של האדם, האדם מרגיש כאילו הוא בג"ע הוא באשלייה,

המדרש מביא סיפור: על איזה שיכור כרוני, שבנו הביאו אל שיכור אחר המוטל באשפה אדם שיכור, שנערים ובחורים מהתלים בו מקניטים אותו והוא ממשיך להיות מוטל בבזיונות  ובביב השופכין… רצה הבן להראות לאבא שלו, איך נראה אדם שיכור… אולי יועיל הדבר לגמול אותו מהרגלו הנבזה

אבל האבא שואל באיזה בית מרזח רכשת או קנית או היין הזה… וכשהבן מפנה את תשומת לב אביו למראה המביש עונה האב בני אין לי תענוג וגן עדן גדול מזה…חז"ל מראים לנו שהאדם השתוי, המכור, נראה בעיני עצמו כאילו הוא בג"ע…

הוא  שיכור והוא מרגיש בגן עדן אומר המדרש, אמנם נכון שנראה שהשיכור הוא בג"ע, אבל כאשר היין עוזב את האדם, האדם כבר לא מרגיש בגן עדן אלא הוא חווה את כאב החיים, התסכול והייאוש והוא חייב לברוח להתמכרות החדשה שוב ושוב בשביל לחזור לאשליה, לבריחה להתמכרות, לגן עדן באשליות.

אבל התורה והמצות, זה עונג בעולם הזה ובעולם הבא.

השוטה לא יוותר על גן עדן של שוטים, ג"ע של אשליות, ויותר מכך ככל שאדם מתמכר לאשליות, הוא נעשה מכור יותר ויותר, השיכור לא יאבד את האשליה, של 'יהיה יותר טוב'.

האדם מוותר על השמחה כדי לקבל אשליה של שמחה

האדם מוותר על השמחה על בנין האישיות הרוחנית שלו, על סיפוק רוחני בעולם הזה, על ידי התמכרות, התמכרות לכל מה שממכר, ומהו הממכר,

יש ממכר שהוא מוכר בתור ממכר מבחינה מקצועית

ויש מה שהוא ממכר בהגדרה תורנית, שהוא גורם לאדם להסיח דעת מהעיקר מהנושאים החשובים בחיים של האדם.

כולם רוצים שמחה, השאלה איזו, גם המכור ליין וגם האוהב את התורה אוהבים את השמחה, אלא השאלה איזו שמחה, כולם רוצים לברוח מכאב ולהרגיש שמחה, לברוח מהרגשה רעה ולהתחבר להרגשה טובה, כולם רוצים להרגיש טוב, השאלה היא באיזו דרך

המכור, אומר בוא נניח לשאלות חשובות כמו משמעות החיים, כמו מטרת החיים, נניח לחשיבות הנשמה האדם ופשוט נסיח דעת ונראה מה גורם הנאה ותחושה טובה 'היום'! היום או עוד שנה…וזהו…

וכך הוא מתמכר לכל מיני 'יינות' שיש לעולם להציע וזה יכול להיות אפילו מה שנראה מוסרי וערכי כמו התמכרות לעבודה, וכל מיני התמכרויות, ובטווח קצר זוכה האדם לכבוד והערכה, אבל טווח ארוך האדם מאבד את חשיבותו והוא נאמן להתמכרויות שלו.

מצד שני יש את האדם שכן נותן מענה לשאלות החשובות כן מתעסק עם השאלות החשובות, משמעות ומטרת החיים, ככל שהאדם כן מתייחס לשאלות המהותיות, כך האדם מרגיש טוב יותר, מרגיש איכותי יותר מרגיש מתקדם יותר.

נאמר לאהרן יין ושכר אל תשת, אפילו שבניו נפטרו

אפילו שהוא היה בצער, בכל אופן יכל אהרן להרגיש שהוא חייב לשתות יין

וכתוב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, היין לאבלים, ישתה שכר וישכח רישו, יישכח את הצער שלו

ובכל אופן אהרן עבד במקדש, למרות צער האבילות על בניו, והוא לא שתה יין,

הוא המשיך את עבודת השם 'בשמחה' ההוכחה, שאחרי כן נאמר לו  – דווקא לו! נאמר לאהרן  הצווי שבמקדש עובדים בלי לשתות יין, למה?

כי שיא עבודת השם, היא הריפוי לכל הצרות

אנשים חושבים שאם יש להם בעיות ההתמכרות ליין סמים או כל מיני מרעין בישין זה מקור הישועה או הבריחה והסחת הדעת

אומר הקב"ה – יין ושכר אל תשת, אלא תלמד מדרכו של אהרן!

תוסיף עוד ערכים תתמכר לערכים

וכמו שכותב הרמב"ם באהבתה תשגה, כמו שיהיה משוגע האדם למען הקב"ה למען הערכים התומ"צ.

זה הפתרון לא לימוד תורה וקיום המצוות

אלא התמכרות ללימוד תורה וקיום מצוות

או התמכרו ליין או התמכרות לערכים

זה מה שאומר המדרש, אדם סובל מבעיות וצרות, פטירת הילדים של אהרן, אפשר או לשתות יין, או להתמכר לערכים, במה בוחר האדם?

הטוב ביותר לבחור בערכים!

יין ושכר אל תשת, מן המקדש לא יצא אלא ימשיך בעבודת הקודש, זו הנחמה

אומר הרשב"ם, משה רבנו אומר לאהרן, שהוא ה'גדול ביותר', הקב"ה אומר שהוא 'נקדש במכובדים שלו' מי הם המכבודים של הקב"ה

מי שממשיך להיות עובד השם למרות הצרות הקשיים וההתמודדויות שיש לו.

הקב"ה מתקדש במכבודים, המכבודים הם אלה שממישיכים להיות עובדי השם בכל מצבי החיים.

לכן הסובל מנגעים פונה ל…כהן, לאהרן הכהן שהוא האומן ב'וידום אהרן'.

וידום אהרן כמו 'הדומם' הוא גם בליבו דומם, מה אומנותו בעולם ישים עצמו כאילם, לא רק בפה…אלא גם בראש במחשבות.

המצורע ילך אל הכהן, והכהן, הוא האדם שלא שותה יין בעבודתו אפילו אם הוא מרגיש 'קשה ולא נעים' הוא לא מחפש 'התמכרויות' ליין אלא הוא בוחר בעבודת השם, למרות הקושי, למרות הכאב והקושי

כתב בספר 'כד הקמח' שמידת הדין, זה לשון יחיד ומידת הרחמים לשון רבים, מתי רואים שהעולם הוא מלא בחסד וברחמים.

אנשים רבים מתרכזים בטרגדיות בקשיים, ואכן יש הרבה, אבל על כל טרגדיה וכאב יש פי 2 ויותר רחמים חסד וישועה של הקב"ה.

כנגד כל דין ועוגמת נפש בעולם, יש פי שניים רחמים וחסד, ובטל הדין ברוב שמחה וחסד.

יש אנשים שמתרכזים בטרגדיות בלבד, זה מובן, אפשר להבין את זה, באמת כואב וקשה להם, זה החיות שלהם, הם מתרכזים בכאב, זה 'החיים' שלהם…

כאשר מספרים לו בשורה טובה, הוא מיד מוצא את הפגם שבבשורה הטובה.

כאשר מוצאים סיבה לשמוח, הוא תיכף רוטן ואומר, מה אתה כזה חגיגי היום…

מה אתה שמח היום, אין מה לשמוח, יש הרבה כאב בעולם.

החמצן שלו זה הדיבור אודות הכאב.

האמת היא ש'גדלו וטובו מלא עולם', אלא שאנו לא תמיד רואים את זה במיידי,

זו הגישה והכח שהכהן  מלמד את האדם לקבל באהבה את היסורים.

כמ"ש מהרש"א במס' ביצה לב

הגמרא אומרת

ששלושה חייהם אינם חיים מי שמצפה לשולחן חברו מי שאשתו מושלת בו ומי שיסורים מושלים היסורים אינם חביבים הם נטל מצוקה ומטרד אומר המהרש"א

על לשון הגמרא 'מי שיסורים מושלים בו', 'לאפוקי ממי שהוא מושל על היסורים'.

 

כלומר מנהל את הקשיים שלו

כל יסורים שאין בהן בטול תורה או תפלה הם ייסורים של אהבה, כמו שכתוב ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי.

המהר"ל (נתיבות עולם ) פירש כיון שכל מטרת היסורים של אהבה הם להביא את האדם לידי דביקות בה', לזכך את הנפש, לכן לא יתכן שהם יגרמו ריחוק מהשם ולכן אם יש בהם ביטול תורה וביטול תפילה הם לא יסורים של אהבה

יש אנשים שמושלים על היסורים

כמו אהרן הכהן, כמו שהכהנים אמורים להיות.

לכן כתוב על המצורע

והובא אל אהרן הכהן

לכן בהלל אנו אומרים, יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, ואם האדם לבד לא מגיע למסקנה הזו, אז 'יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו', יילמד מהכהנים שלעולם חסדו אפילו כאשר הוא נעשה מצורע…

לכן אומרים, יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו,  ואם ישראל לא מגיע למסקנה הזו, אז ילמד מבית אהרן שאומרים 'כי לעולם חסדו'.

עשה לך רב והסתלק מן הספק, איזה רב? רק שעוזר להסתלק מהספק שאומר 'היש השם בקרבנו אם אין', אלא רב שאומר אין ספק, שמראה שאין ספק שמראה איך בתוך מערבולת החיים הקשה והמסובכת האדם הוא בייעוד שלו בתפקיד שלו בעשייה שלו.

יש לאדם קשיים בשלום בית בחינוך ילדים בבריאות, עשה לך רב, הרב שמראה איך האדם הוא בתפקיד בייעוד בעשייה ובצמיחה המיוחדת והמדויקת שלו

 

שאדם מקבל יסורים באהבה הוא לא רק עושה טוב ותועלת לעצמו, אלא הוא  מלמד את האחרים, הוא מורה לרבים, הוא כמו אהרן הכהן, שמלמד איך לקבל ייסורים באהבה.

צדיק שמקבל יסוריו באהבה, יש בכחו לרפא אחרים מיסוריהם וזהו אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת,  'והובא אל הכהן', ילך אל הצדיק, כמו שאנו רואים בחז"ל

שהצדיק שהיו לו ייסורים וקיבלם באהבה. ואז הוא עולה לדרגת הנעלב ואינו מעליב

סובל ואינו מתלונן, לא שואל 'למה' זה קרה מתוך תלונה אלא שואל למה זה קרה מתוך וממקום של אחריות ורצון לתקן.

אמרו חז"ל מי שמעליבים אותו והוא לא מעליב בחזרה, הוא כמו השמש בגבורתה, מה הקשר בין השמש לבין מי שמעליבים אותו והוא לא 'מחזיר ומתנקם'…?

התשובה היא שהלבנה בתחילת הבריאה אמרה אי אפשר ששני מלכים יהיו בכתר אחד, גם השמש וגם הירח, כלומר הירח דברה רע נגד השמש, והשמש לא 'התנגדה נאבקה או נקמה' אלא השמש הייתה בגבורתה בשתיקה, ואכן הרוויחה שהקב"ה הקטין את הירח ולא את השמש.

לכן נאמר הנעלבים ולא מעליבים בחזרה, הם אוהביו כצאת השמש, כמו השמש שקיבלה באהבה מה שדברו עליה, ומאז יש כח רפואה בשמש, שמש ומרפא בכנפיה, כמ"ש בגמ' כשיוצא החולה לשמש זה מרפא אותו, לא רק בגלל ויטמין די ועוד מעלות שיש בשמש, אלא עוד מעלה, הלימוד מהשמש, לא להתלונן, לא לשאול 'למה אני סובל' אלא לשאול 'מה אני יכול לעשות'.

לכן יש סגולה גדולה בשמש, יש רפואה בשמש.

ואמרו בגמ' שאאע"ה היה לו מרגלית טובה תלויה בו

כל מי שהיה חולה היה מתרפא על ידי ההבטה באבן,  משמת אברהם אבינו ע"ה תלאה הקב"ה בגלגל חמה

מהיכן קיבלה השמש כח לרפא אנשים, מחמת שהיא היתה בעלת יסורים וקבלה באהבה…

השמש מאירה באדם כח של קבלת יסורים באהבה, וזהו הכח של הצדיק.

אוהביו כצאת השמש בגבורתו

ועוד הסבר, הכהנים אוהבים את עם ישראל, כמו שהם מברכים כל יום, אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה

כיון שהצדיק  מצטער מיסורי יהודי, אומר הקב"ה איך אצער את הצדיק הזה שמקבל יסורים באהבה, הבה נסלק את הצער מהצדיק, וכל זה רק אצל צדיק שכשהיה לו צער אישי שלו, לא הצטער כלל רק קיבלם באהבה, כי רק את היסורים של עצמו מותר לקבל באהבה ולומר שהם מתוקים, אבל לא ביסורי זולתו ח"ו.

וצדיק כזה שביסורי עצמו אמר שהכל לטובה, והוא מצטער בצרתו של חברו, זה הצדיק הנעלה.

כמו שאמר הבעש"ט צריכים להאמין בהקב"ה!

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

אבל כאשר עני דופק בדלת באותו רגע לא צריכים להאמין בהשם, (כביכול) ולאמר 'אני צריך לעזור' ולא לאמר לו, השם יעזור אלא אני יעזור

צדיק כמו נחום איש גמזו, שוכב במטה בלי ידיים ובלי רגליים, וכולו צרעת, והוא מזמר גם זו לטובה, צדיק כזה כשיזכירו לו יסורים של אחרים,

הצער שלו בצער האחרים, הוא 'מרפא את האחרים'. נושא בעול עם חבירו

 

רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר להרה"ק מבעלזא זצ"ל שהקב"ה ינחם אותו שלא ידע עוד מצער כלל, וענה לו הרה"ק מבעלזא שמימיו לא ידע מצער, אנו מדברים על מי שהוא איבד משפחה שלימה במלחמה, והוא קיבל באהבה.

 

שמחה וקבלה מאהבה

צדיק כזה אסור שיהיה לו עגמת נפש מצער של אחרים

לכן נסמכה

מיתת בני אהרן לפרשת תזריע

הכח שהכהן מרפא את הצרעת זה בקבלת יסורים באהבה, והבנה שכל יסורים יש להם מטרה ליישר את האדם ואז האדם זוכה ל'ישרי לב שמחה'.

לכן אומר הפסוק, 'והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן'.

אומר המדרש בתחילת פרשת תזריע

'והיה בעור בשרו לנגע צרעת'.

 

אצל הרשע יש מכאובים אבל יתכן שגם לצדיק יש לו אותם יסורים אבל הוא מודה ומהלל שהוא רואה ומריח והולך על רגליו, ולכן חסד יסובבנו.