"ממשיך בית חשמונאי; נוח בשלום על משכבך"

ביום חמישי האחרון נפל סרן עמית לוי הי"ד בהיתקלות עם מחבלים בצפון רצועת עזה, הרב הצבאי רס"ן הרב אליאב תורג'מן ספד: "עמית, עמית, עמית, אחי אהובי – איך נפלו גיבורים. איש מידות, חיוך תמידי, עוצמה ורוח קודש נבטה ממך, גיבור ואיש מלחמה, מפקד אהוב ונערץ".

"כל כך אהבתי אותך, אחי אהובי, וחיכיתי לשאלות ההלכתיות המיוחדות שלך, עם הרצון לדקדק בכל פרט ובכל עניין: כלים בבתים בעזה, הכשרת הבית במטולה לפסח, יציאה בשבת, וממש לאחרונה – ספר התורה שראית במוצב ודאגת שיגיע לכוח עם מניין".

עוד באתר:

פנייה חדה

דרמה בלב ים: מטוס הקרב החליק מהסיפון

שמעון כץ

הרוגים ופצועים

הקלטה העליבה את מוחמד: עימותים אלימים בסוריה

אבי יעקב

הסכנה בדרכים

תיעוד קשה: רוכב האופנוע התהפך אל הכביש

אבי יעקב

אחרי הפינוי

תיעוד מצמרר: פורעים ערבים שרפו תפילין וספרי קודש

אלי יעקובוביץ

"ובין לבין, דיבורים של אמונה וכוח דבר תורה לחנוכה, בקשה לגמרא בבא מציעא… כדי שחס וחלילה לא תפסיד מהלימוד שלך. אהבת נפש אהבתיך. תלמיד חכם ואיש מעשה. תלמיד – במובן הזה של קדוש שיודע שכל חייו היא מסכת של השתלמות תמידית, מעלה מעלה במסילת הישרים העולה אל על. חכם – המגלם בדמותו את בן האומה המשתלם תמידית".

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שתיהם משכחת עוון". ובאמת, לראות אותך, אחינו, היה בבחינת "לשכוח מעוון" – חוט של חן וחסד וחסידות מתגלה מאור פניך".

"נר ראשון של חנוכה. יוצאים למבצע חשוב מאוד בגזרה. אני רואה אותך בקפ"ק 2: "עמית, איזה כיף, אנחנו נהיה ביחד באיתור, גם בשנה שעברה היינו ביחד באיתור בפאתי ג'בליה בשבת, נר שלישי של חנוכה…". ואתה עונה: "איזה כיף הרב! נלמד משהו לחנוכה".

"ואתה, הולך במשעולי עזה, עזה כמוות אהבה. מתמקמים בפאתי בית, "אני הולך לסרוק משהו בכניסה לאיתור", נשמעת הקריאה ממך, ואתה עם הכוח מנתק. ופתאום ירי, ירי כבד, ואנחנו לא מבינים. חוברים אחרי שמתבהרת תמונת המצב".

"אנחנו חוברים בזהירות ואני רואה אותך, את הצוות הרפואי עמל על "מפליא לעשות – שקושר רוחני בגשמי". ופניך שלוות כפני מלך ביופיו, זוהר אור עליון. בראשי עוברת המחשבה: "אין מצב, לא יכול להיות שזה קורה!", אך יחד עם זה, פרק התהילים שמיד יוצא מפי מבלי לחשוב הוא "יושב בסתר עליון, בצל ש-די יתלונן, אומר לה' מחסי ומצודתי, אלוקי אבטח בו… כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי!"".

"ובראשי מהדהדת תוך כדי קריאת רבי חנינא בן תרדיון, קריאתם של הרוגי מלכות: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות". אות נשמתך המופלאה, אור עולם באוצר חיים. כי הוא ברצונו אמר ויהי, ואיננו כי לקח אותו אלוקים. עלית בסערה השמימה, אתוון דאורייתא, קטירא בכתר אצילות עליון".

"דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים. ובאמת, עלית לסרוק את האיתור. אור חיי העולם הבא, במדור שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו. ואיננו מבינים, בוכים וכאובים. מי יעמוד בסוד ה'! אך יודעים: נר ראשון של חנוכה, הקב"ה לוקח אליו גיבור ואיש מלחמה, המשך בית חשמונאי, עדין מידות ואציל, לישיבה של מעלה. נוח על משכבך, אחי אהובי. תהא מליץ יושר עלינו במדור המיוחד שם בישיבה של מעלה. איננו מבינים, אך העלית איתנו איתך לגובה, להבין שוב מה אנחנו עושים פה. קדוש קדוש קדוש, דא איהו קדוש. אהבת עולם אהבתיך".