
הרב דוד ברוורמן, מרצה נודע בארגון הקירוב 'ערכים', פתח את שיעורו בימי ספירת העומר במילים טעונות: "ערב מורכב, ערב בהחלט לא פשוט. בלילה זה, רבבות יהודים מתכנסים באבלם, בכאבם הגדול מנשוא, בזיכרונות, בגעגועים". הוא הדגיש כי אין מילים לנחם, אך ניתן ללמוד ולהתחזק מהכאב. הרב הודה לארגון חי ולפסח בגד על ההזדמנות לחזק את עם ישראל בלילה כה מורכב".
הרב שיתף מחוויותיו עם גדולי ישראל בניחום אבלים: "זכיתי ללוות גדולי ישראל בניחום אבלים, וראיתי שרובם כמעט לא דיברו. חלק שתקו לגמרי, האזינו, הביטו במבט תומך או השפילו מבט". הוא למד מכך שכשעומדים מול אדם כאוב, "הדבר הראשון זה להקשיב, להיות איתו, לא לומר מילה", והוסיף את דברי חז"ל: "אין מנחמים את האבל כשמתו מוטל לפניו".
עוד באתר:
הרב סיפר על שיחה עם אדם שעבר טרגדיה, ששיתף: "אין תשובה חד-משמעית. תלוי באיזה יום אתה פוגש אותי, באיזו שעה. לפעמים אני רוצה שישאלו, ולפעמים לא". הרב הדגיש שיש לחוש אם האדם רוצה לשתף, וכששאל מה מחזק, האדם ענה: "כשאומרים לי 'אני חושב עליך, חושב מה עובר עליך', זה נותן לי תחושה שאכפת לשני ממני". הרב הסביר ש"אהבה זה אכפתיות", וההפך מאהבה הוא אדישות, ולכן חשוב להראות אכפתיות כלפי הכאב של הזולת.
הרב ברוורמן הביא את סיפורו של ניצול שואה מבני ברק, הרב אידר, שאיבד את משפחתו כולה: "הוא אמר, 'נשארתי לבד – אני הנצר האחרון. הנקמה הכי גדולה בהיטלר היא להקים את המשפחה מחדש'". אותו אדם הקים משפחה עם למעלה מ-200 צאצאים, כולם לומדי תורה. הרב הוסיף לקח: "צריך להחליט – להתקומם על העבר או לקומם לעתיד. להתקומם זה קל, אבל לקומם – זה לבנות, ליצור, לתקן".
הרב סיים בנקודה מעוררת השראה מדברי הפסיכולוג הרב ברוך שולם: "אנטיתזה לדיכאון זו לא שמחה, אלא תקווה. למי שיש תקווה, אין דיכאון". הוא הדגיש שגם במצבים קשים, כמו סיפור הורים שקיבלו בת עם תסמונת דאון ונבחרו לגדל אותה, יש להתקדם: "הקדוש ברוך הוא בחר בכם, ונתן לכם כוחות להתמודד". הרב קרא להתקדם, לבנות ולהוסיף טוב בעולם, תוך אמונה ש"הכל לפי התוכנית" של הקדוש ברוך הוא.
האזינו לדברים המרתקים המלאים כפי ששודרו הערב ב'קול חי':