התורה הוכיחה: זה מה שמטמטם את המוח

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל". (יא, מג-מד, מז)

 

שאלות:

א) יש לשאול על לשון המקרא, מדוע כתוב ולא תטמאו ונטמתם בם, הרי אחרי שכתוב "ולא תטמאו", הרי שלכאורה מיותר לחזור ולהוסיף "ונטמתם בם"?       ב) ועוד יש לשאול על הטעם והנימוק שאומר הפסוק: "כי אני ה' אלוקיכם… כי קדוש אני", וכי בגלל שהשם קדוש, הוא סיבה לחייב גם האדם שהוא עפר מן האדמה להידמות לבוראו? ג) וכן יש לדקדק שכתב בפסוק השני "ולא תטמאו את נפשותיכם" ולא כתב 'ולא תטמאו בהם' כמו בפסוק הקודם? ד) עוד הקשה הגרע"א על הפסוק האחרון של הפרשה, שמתחיל בטמא להבדיל בין הטמא ובין הטהור ואילו ההמשך בהיפך: התחיל בין חיה הנאכלת שזה הטהור ובין החיה אשר לא תאכל שזה הטמא, מדוע שינה את הסדר?

טעות המושרשת בחברה על הידור בכשרות:

רבים וטובים טועים וחושבים, שמאכלות אסורות הוא עניין של איסור בלבד ולכן כאשר מדובר על סוג של כשרות מתייחסים לדבר כשאלה של הידור וחסידות, ולכן רבים אשר נוטים לסמוך על כל הכשר להקל ולא לחשוש לאיסור. אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שזו טעות, כי מלבד האיסור שיש במאכלות אסורות, ישנו גם דבר נוסף וחלק גדול שתלוי בדבר זה והוא חכמתו של האדם והצלחת חינוך הילדים, שהיא תלויה בכשרות המאכלים, ויש נזק בלתי הפיך הפוגם את נשמתו ושכלו של האדם, ולכן גם תשוקתו ויראתו לקיום התורה והמצוות מתרופף ביותר, ולזאת ככל שמהדר האדם בכשרות, הופך להיות זך השכל ונשמתו מתקדשת עולה ומתעלה בקדושה ובטהרה, וכמ"ש הרמח"ל שהדבר דומה להבדיל, כאשר יש במאכל חשש סכנה גופנית באכילתו – אינו מחפש לסמוך להקל אלא ההפך – האדם בורח כמו מאש מכל חשש סכנה שאולי הדבר מורעל ואינו מתפתה למתיקות או לעונג שיש בדבר שאין לו ערך לעומת הסיכון, כמו שמצוי שעושים משרד הבריאות וחברות יצור, 'ריקול' למוצרים שנתגלה חשש סיכון כל שהוא, ומשמידים כמויות שעולים הון רב. ואם כך חס האדם על גופו – כיצד לא יחוס על נשמתו, בהיות וכל חשש איסור או פגם בכשרות הוא פוגם נשמתו ואת שכלו לעולם, כדברי הזוהר פרשת שמיני [מתורגם]: וּבֹא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מֵאוֹתָם מַאֲכָלִים אֲסוּרִים, נִדְבָּק בַּצַּד הָאַחֵר, וּמְתַעֵב נַפְשׁוֹ וְעַצְמוֹ, וְרוּחַ טְמֵאָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן, וְלֹא בָא מֵהַצַּד שֶׁלּוֹ וְלֹא נִדְבַּק בּוֹ. וְאִם יָצָא כָּךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹחֲזִים בּוֹ כָּל אוֹתָם הָאֲחוּזִים בְּצַד הַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְדָנִים אוֹתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא נִתְעָב שֶׁל רִבּוֹנוֹ, נִתְעָב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעָב בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם, בְּלִי א', שֶׁלֹּא נִמְצֵאת רְפוּאָה לְתוֹעַבְתּוֹ, וְלֹא יוֹצֵא מִטֻּמְאָתוֹ לְעוֹלָמִים. אוֹי לָהֶם אוֹי לְנַפְשָׁם, שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ. ולזאת אדרבא כמה שיותר מהדר בסוג הכשרות הרי זה משובח. וכבר כתבו התוספות במסכת כתובות (קד ע"א ד"ה לא): עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

למה פרופסור גדול ומומחה למתמטיקה לא הצליח להבין דף גמרא:

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: אצל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, בין העומדים בתור היה גם מהנדס בכיר, פרופ' גדול בתחומו כבן שמונים וחמש או תשעים שנה. יהודי חרדי וירא שמים, שכל בניו ובנותיו הולכים בדרך ה' וחובשים את בתי המדרשות. הפרופסור סיפר להגר"ח בפנים כבושות שהוא אינו מצליח להבין דף גמרא וגם לאחר נסיונות שנמשכו עשרות שנים לא עולה בידו הדבר. הפרופסור, במתמטיקה, כן ידע להבין את כל הנוסחאות המסובכות במקצוע זה, אך להבין דף גמרא לא. הוא המשיך וסיפר שהדבר מציק לו מאוד שכן בשיעורי הלכה הוא עוד מסתדר בצורה כלשהי ויש ביכולתו להבין הלכה ב'משנה ברורה', אך כשמגיעים לגמרא – המוח הגדול שלו נסתם. הפרופסור הישיש דיבר בצער רב מתוך ליבו, וצריך לציין שמדובר ביהודי ירא שמים אמיתי, ובהחלט אפשר להבין עד כמה הבעיה הזו מציקה לו. במיוחד לאור העובדה שכל צאצאיו הולכים בדרך התורה והיראה. והנה, פנה לפתע הפרופסור ואמר לר' חיים, שבתוך כדי עמידתו כאן יתכן והתגלתה לו הסיבה המונעת בעדו לצלול אל דף הגמרא: "במקרה שלי התחיל טמטום המוח מגיל צעיר בתקופת לימודיי בחיידר שבעיירה, ולכן", סיפר הפרופסור ברטט ובחלחלה, "עלה בדעתי שאולי גם אצלי אירע כדבר הזה". הוא חשב וחשב, עד שנזכר שכשהיה ילד כבן תשע ראה אצל חברו הגוי בשר 'דבר אחר', ולפתע אחזו בולמוס ולא יכול היה להתגבר על עצמו, עד שטעם מהבשר ההוא למרות שידע שמדובר באיסור חמור, "ומאותו רגע שטעמתי מהבשר הטרף נסתתמו כל מעיינות הדעת שלי ולא יכולתי להבין את הגמרא שלמדתי בחיידר", סיפר הישיש כבן התשעים בבכיה, ושאל את הגר"ח מה לעשות כדי יתקן את החטא. הגאון הציע לו שיצום יום אחד כדי להקיא מתוכו את אכילת בשר הטריפה, וגם כשהפרופסור טען שיהיה לו קשה מאוד לבצע זאת, ובקושי הוא צם ביום כיפור מחמת גילו המבוגר ומצב גופו, אמר לו ר' חיים שינסה בכל זאת לצום, זה אחת הסיבות הגורמות לכל אחד לעיתים לא להבין דברים מסויימים מי יודע אם לא נכנס לפינו דבר מאכל שאינו כשר אף בשוגג (טובך יביעו).

דרשת חז"ל שמאכלות אסורות מטמטמות הלב והמוח:

והן הדברים אשר חז"ל דרשו הפסוק, מדוע כתוב ונטמתם בלי אל"ף במסכת יומא (לט ע"א): תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר (ויקרא יא): "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם ע"כ. וכתב החינוך במצוה עג כיון שעד כמה שהאדם משיג ומנסה להבין את התועלת והנזק הוא כאין וכאפס מהאמת. וביאר בספר החינוך מצוה שסב משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה (ויקרא יא, מג): "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם", ודרשו זכרונם לברכה (יומא לט ע"א) ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה ע"כ. ונראה לבאר שבכלל תירוץ הגמרא מתבאר גם מדוע כפל הלשון ולא תטמאו ונטמתם? שהכוונה על שני דברים בתחילה על טומאת הגוף ואח"כ על טומאת הנפש שזה טמטום המוח של האדם, ולזאת כתוב "לא תטמאו" על טומאת הגוף, "ונטמתם בם" זה על טמטום המוח והנפש, וממילא מיושבת גם הקושיה השניה על נימוק "כי קדוש אני", וגם הקושיה השלישית למה כתוב בפסוק השני "ולא תטמאו את נפשותיכם", כיון שכונת התורה על החלק הרוחני של נשמת האדם אשר היא חלק אלוקא ממעל התורה מנמקת כיון שאני קדוש – אל תטמאו את הנפש שהוא חלק האלוקי כיון שהשם קדוש ולא יוכל האדם להתחבר לבוראו.

מעשה כיצד יצא אלישע לתרבות רעה בגלל מאכלות אסורות:

ועד כמה חמור העניין של אכילת מאכלות אסורות, נלמד מהמובא בירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) י"א כשהייתה אמו של אלישע בן אבויה מעוברת, עברה לפני בית עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה והיה אותו המין מפעפע בגופה כעכנאי והשפיע על העובר, צא וחשוב, שלאחר שגדל אלישע בן אבויה ונהיה לגדול בתורה והיה מן הארבעה שנכנסו לפרד"ס והיה רבו של רבי מאיר בעל הנס, בכל זאת נשאר בו הארס של אותה אכילה ואף שלא הייתה זו אכילה שלו אלא של אמו, ואף שהייתה זו אכילה בהיתר, שכן שנינו (יומא פב): מעוברת שהריחה מאכילים אותה אפילו ביום הכיפורים, בכל זאת נתערב הארס בדמו ובנפשו נולד עמו וגדל עמו עד שהבשילו פירותיו ונעשה 'אחר'. ולכן כתב הרמ"א בשו"ע (יו"ד סי' פא ס"ז) שלא לתת לתינוק לאכול דברים אסורים כי זה יזיק לו לכשיגדל, ומבאר שם הש"ך (ס"ק כו), שאעפ"י שמעיקר הדין אין האב מצווה וכו' בכל זאת יש למנוע את הקטן מלאכול דברים האסורים משום ש"מטמטם הלב וגורם לו טבע רע. ע"כ. ובדרך זו תירץ על השאלה השלישית הגרע"א שכוונת התורה "החיה" לא על בעלי חיים אלא היינו היולדת מלשון "כי חיות הנה", "הנאכלת" שאם המעוברת נתאוותה לדבר איסור ואכלה הוולד יוצא טמא, "ובין החיה אשר לא תאכל" היינו היולדת אשר התגברה ושמרה על פיה ולא אכלה יולדת טהור, כי העובר יוצא כפי זהירות האמא במאכלות. וכמו שביארנו שמלבד האיסור עוד יותר חמור התוצאה של הפגם בנפש מהמאכלות האסורות.

מעשה עם הרמב"ם שאכילת איסור מביאה למינות ואפיקורסות:

מעשה נפלא שאירע בזמן הרמב"ם, סיפר הבעש"ט (הובא בספר דגל מחנה אפרים פרשת עקב) וכן בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל ומובא מכתב ידו של המגיד מריטובה הגאון ר' יששכר בער זצ"ל וזה לשונו: קורא יקר הט אזניך לאשר אספר לך מה ששמעתי מפי הצדיק אדמו"ר הגאון רשכבה"ג מו"ה חיים סאלעווייציג מקהילה קדושה בריסק, בזמן ביקורו של הרמב"ם בתימן כידוע לכל נתוודע אליו גאון אחד מגאוני הזמן ואחר ששב הרמב"ם לביתו היה הגאון הזה כותב אליו שאלות ותשובות תמידין כסדרן, פעם אחת הגיע אליו מכתב מהגאון ההוא ובגליון קושיה גדולה שהוא רוצה שיוכיח לו מה שדרשו חז"ל שיש תחיית המתים, שזה אמת, ויהי בקרוא הרמב"ם את הקושיא מאוד נתפלא עליה ותוך שהוא אוחז את ראשו בידיו אמר קושיה כזאת איך יעלה על דעת יהודי בראשו קושיות כאלה אינן עולות על דעת העברי אלא אם כן נפשו היא נפש טמאה, ונמנע מלהשיבו מענה על קושיתו. במשך תקופת ימים המשיך האיש לשגר עוד כמה מכתבים עד אשר הרמב"ם הרגיש הכרח להשיבו, וכל תשובתו אל הגאון היתה צא ובדוק את השוחטים ובודקים בקהילתך. עם קבלת המכתב מילא הגאון אחר הוראת הרמב"ם ואז גילה כי זה שלש עשרה שנה האכילו לו ולכל העיר נבלות וטריפות ומזה נטמאה נפשו בו אשר גם גאון כמותו בא לכדי שאלה של מינות ואפיקורסות.

אחד המניעים לבחורים ה'נושרים':

והוסיף על כך הפר"ח ודיבר כבר על בני דורו, וכתב הפרי חדש על יו"ד סוף סימן פא ס"ק [כו] וכן התינוק בעצמו כו' דאעפ"י שקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו היינו מעיקר דינא, אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו. שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה, ולפי שבזמנינו זה אין נזהרים מעניינים אלו רוב הבנים יוצאין לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו וכו' ע"כ:

מעשה שהיה כיצד הילד לא הצליח בלימודיו:

ומובא סיפור נפלא בספר 'ירושלים של מעלה' ב'רחוב היהודים' שבעיר העתיקה הייתה גרה ישישה שנקראה בשם 'סבתא עלקה' פעם אחת ביום א' דסליחות כאשר הלך ראש הישיבה רבי אליעזר דן רלב"ג לפנות בוקר לביהכ"נ ועבר ליד ביתה, שמע שהזקנה בוכה מקרב לב. עוד באותו יום הספיק רבי אליעזר דן לברר מה שקרה לזקנה נודע כי אחד מנכדיה חזר מה'חיידר' עם תעודתו וב'הכנה' לא קיבל את הציון 'מצוין' כפי שקיבל בשאר המקצועות, מאז אין לה מנוחה "מה קרה לנער הזה שהיה תמיד מצוין בכל שפתאום פרחה הבנתו" מילמלה כל היום לעצמה את צרתה סחה לראש הישיבה שבא להרגיעה, רבי אליעזר דן לא יכל לענות לה כיוון שנהג כל שנותיו לעשות תענית דיבור מר"ח אלול עד אחרי יום כיפור משום כך הוא כתב לה על פתק שיברר את העניין ויודיע לה את התשובה. מיד לאחר תפילת ערבית במוצאי יוהכ"פ ושמיעת הבדלה מפי הגאון מבריסק הוא עלה לאחד הבוחנים בתלמוד תורה הקובעים את הציונים ושאלו אודות הילד. אולם בת"ת היו שבעה בוחנים והוא נאלץ ללכת מביתו של האחד אל ביתו של השני, עד שמצא כי הבוחן רבי שלמה זלמן בהר"ן – הוא זה שבחן את הנער. הבוחן סיפר לראש הישיבה: "בכל הכיתות הוא היה ממש מצוין, אלא שבזמן האחרון מפסח והלאה התחולל בו שינוי עצום. אמנם הוא המשיך לדעת בע"פ את כל המסכת שלמד אבל ללא הבנה". רבי אליעזר דן, החליט לברר מה הסיבה לשינוי בהבנת הילד, ולכן הוא ירד לבית אביו של הילד – רבי ישראל אברהם יעקב, וביקש לשוחח עם הילד בן האחד עשרה – "מה הסיבה לכך שבתעודה נתנו לך ציון נמוך יותר ממה שקיבלת בשנים הקודמות" קשה היה לרבי אליעזר דן לשאול את הילד שאלה כה גלויה אבל לתמהונו, הילד הצדיק את הציון שקיבל ב'הכנה' וכך אמר: "בחודשים האחרונים התפללתי כבר הרבה על כך אבל לא זכיתי שתפילתי תתקבל, ראשי אינו קולט כמו פעם" אמר הילד בבכי. רבי אליעזר דן שאל את הילד על סדר יומו ועל יחסיו עם חבריו, ואז התגלתה הסיבה: בחודשים האחרונים הוא נכנס לשכן החדש לשחק עם הילדים הקטנים, ואביהם כיבד אותו באשכול ענבים קטן, התברר שהוא קיבל את הענבים מאחיו שיש לו כרם בפ"ת ושכח לעשר אותם. "הרי אכלת טבל גמור", אמר רבי אליעזר דן. הילד והוריו פרצו בבכי מר, ובקושי רב הצליח רבי אליעזר דן להרגיעם. "ב"ה שבמוצאי יום כיפור הצלחנו בע"ה לגלות את סיבת טמטום מוחו של ילדכם בחודשים האחרונים, והתשובה האמיתית על כך היא שתקבלו על עצמכם להעיר לכל מוכרי הפירות והירקות היהודים שיעשרו את סחורתם", רבי אליעזר דן בירכם בשלום ויצא, אבל הוא לא חזר לביתו אלא עלה לביתה של 'סבתא עלקא', וסיפר לה את כל העניין. הישישה שמעה את הדברים וספקה כף אל כף: "אוי אוי, אשכול קטן של ענבים ואבידה כה גדולה זמן שלם של לימודים בגלל הנאת רגע".

מעשה שהיה עם הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל:

מעשה עם אברך, שהיה לומד עם בחור חברותא בכל יום בכדי לחזקו והיו לומדים נפלא. אולם ביום בהיר אחד, פתאום הבחור לא מבין את הגמרא שלומדים וכמה שמנסה לא מצליח. אמר לו האברך: "נלך לגר"ח לקבל עצה וברכה", והלכו. כאשר שאלו את הגר"ח על מצבו של הבחור, הסתכל עליו ואמר לו שיזהר במאכלות אסורות כי במצחו נראה דמות חיה. הבחור נשבר וסיפר לאברך כי כיון שהוא בא לביתו ללמוד איתו ואשת האברך אפתה עוגה חלבית והיה הריח מאוד מגרה וכאשר הגישה לבעלה חתיכה וכיבד את הבחור לאחר שנשאל אם הוא 'בשרי', השיב "לא" כיון שהתגרה ולא יכל לעמוד בניסיון ולכן אכל חלב אחרי בשר וכך קרה לו כמה פעמים, ומאז נסתם שכלו ולא מצליח להבין הגמרא ולכן קיבל על עצמו תשובה ומאז השתנו הדברים.

למה הקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים במאכלות אסורות.

ובזה נבין את המבואר במסכת חולין (ה ע"ב): השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן. ומבארת הגמרא (ז ע"א) מאי בהמתן של צדיקים? דרבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין, וכו' אקלע לההוא אושפיזא, רמו ליה שערי לחמריה לא אכל, חבטינהו לא אכל, נקרינהו לא אכל, אמר להו: דלמא לא מעשרן? עשרינהו ואכל, אמר: ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים. וכתבו התוספות שם (ד"ה צדיקים עצמן לא כ"ש): תימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק דמכות (דף ה:) ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת (יב ע"ב) ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור וכו'. וכ"כ בספר הישר לר"ת (חלק החדושים) סימן תמא. וכ"כ התוספות במסכת שבת (יב ע"ב ד"ה רבי נתן בשם ר"ת.

כמו כן כתוב ביחזקאל (ד, יד): "וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הִנֵּ֥ה נַפְשִׁ֖י לֹ֣א מְטֻמָּאָ֑ה וּנְבֵלָ֨ה וּטְרֵפָ֤ה לֹֽא־אָכַ֙לְתִּי֙ מִנְּעוּרַ֣י וְעַד־עַ֔תָּה וְלֹא־בָ֥א בְּפִ֖י בְּשַׂ֥ר פִּגּֽוּל". ודרשו חז"ל על דברי יחזקאל במסכת חולין (לז ע"ב) ואומר אהה ה' אלהים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול, הנה נפשי לא מטומאה. שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה, ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי. שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם, ולא בא בפי בשר פגול. שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. וביאר בשו"ת רדב"ז (מכתב יד אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קיא): אבל למעשה אין ראוי להקל משום דכתיב לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי, איזו היא תורה שהיא בתוך מעי הוי אומר מאכלות אסורות וכתיב ולא בא אל פי בשר פגול, וכל הני לא איצטריכו אלא לדברים שיש בהם נדנוד אסור, והכי אמרינן [חולין ל"ז ע"ב] לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם ולא אכלתי בשר כוס כוס, אף על גב דמדינא מותר הוא, מכל מקום ישראל הקדושים ראוי שלא יכנסו לתוך גופם דבר שיש בו צד ספק איסור, והכי אמרינן [חולין ה' ע"ב] ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה עליהם צדיקים עצמם לא כל שכן, ולא איירי אלא בענין מאכלות אסורות, והכי פרישו לה בהדיא.

ועדיין הדבר צריך ביאור מה המיוחד במאכלות אסורות שהשם יתברך מונע כישלון מהצדיק יותר משאר עבירות?

אולם לפי המבואר שמלבד האיסור יש דבר מיוחד במאכלות אסורות שהם אוטמים את ליבו ומוח של האדם וזה אפילו בשוגג ובלי כוונה כיון שזה מציאות המשפיעה על הנפש, ולזאת הקב"ה מציל את הצדיק מתקלה שתגרום לו אטימות הלב והמוח ויגרם לו גנאי גדול שפתאום אינו מסוגל להבין.

ואכן ראיתי שכתב בשם האריז"ל האור החיים הק' (ויקרא יח, ב): עוד אולי שנתכוון להודיע הקדמה אחת ששמעתיה משם הרב הקדוש מהר"י לוריא זצוק"ל (שער הגלגולים יט) והוא כי לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ומזגו ולא ידע מאיזה סיבה והוא עצמו יתמה איך נהפך בדעתו, ואמר כי זה יסובב לצד שלפעמים יאכל אדם מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע או יש בו נפש רעה מהגלגולים לסיבת תחלואיהם וכאשר תכנס הנפש הרעה או ניצוץ הרע בקרבו תטהו מטוב לרע ותגבר בו בחינת הרע מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו בדברים הנוגעים לנפש. וכ"כ בשו"ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן יג סק"ב בשם האו"ז והנציב ששוחטים לחולה שיש בו סכנה בשבת, ולמרות שאפשר להאכילו איסור שזה רק לאו ולא לחלל שבת שזה בסקילה כיון שמאכלות אסורות פוגמות בנפש מותר.

הסטייפלר לא עצם עין כל הלילה

כידוע הסטייפלר זצוק"ל, לא השתמש בגנרטור מפני מראית העין, שלא יהיה נראה שהוא משתמש בחשמל. היו בביתו בליל שבת מנורות מנפט – 'לוקסים', והם היו מושכים אליהם זבובים. סיפר לי נכדו, שפעם הסטייפלר שתה כוס תה ליד המנורה, ונפל לו לתוך הכוס זבובון קטן, והוא כבר קרב את הכוס לפיו, והנכד שראה זאת עצר אותו והראה לו שיש שם זבוב. הוא סיפר שהסטייפלר רעד בכל גופו, ולמחרת אמר לנכדו: "דע לך שלא עצמתי עין כל הלילה מהטראומה שהיתה לי, ממה שהייתי כפסע מהמוות, שהייתי מכניס לפי דבר כזה!" מכאן נלמד עד היכן מגיע חומר העבירה של מאכלות אסורות.

יש כאלה, שכשמגיעים לענין ההכשרים הם מסתמכים על חותמת כלשהי, והם אומרים "הגיהנם יהיה על הראש של הרב שחתם על זה" צריכים לדעת גם אם הגיהנם יהיה על הרב, טמטום הלב יהיה של מי שאוכל.

למה הרב עובדיה לא אכל מהעוגה שהגישה אשתו:

פעם ישב מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בחדר לימודו והגה בתורה. נכנסה הרבנית לחדר והגישה לו צלחת עם פרוסת עוגה. אך הרב המשיך בתלמודו ולא טעם מן העוגה. אמרה לו הרבנית: "תטעם, העוגה טרייה, זה עתה יצאה מן התנור". נשא הרב את עיניו ושאל: "מי אפה אותה"? השיבה: "קרובת משפחתנו שבאה לעזור לי במטבח", והוסיפה: "אבל אין מה לחשוש, היא הכינה את העוגה במטבח שלנו, ואפתה אותה בתנור שלנו". אמר הרב: "את יודעת שלצערנו היא מחללת שבת, יש פוסקים שאומרים שלמחלל שבת יש דין של גוי, אם כן הבישול והאפייה שלו נחשב כבישול נוכרי". כשאשה מגישה לבעלה עוגה שנאפתה בביתם, אין סיבה נראית לעין שלא לאכול ממנה. מנין עלה במחשבתו לברר מי אפה את העוגה? אין זאת אלא ש"רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב, ט), מן השמים שמרו על הרב שלא ייכשל באכילה שיש עליה פקפוק.

מעשה עם הרב שך זצוק"ל:

בספר מעיין השבוע מובא מעשה באדם אחד שהלך לסמינר של יהדות, ושמע לראשונה בחייו סדרת הרצאות רצופות, והבין שהכל אמת והוא מוכן לקבל עליו דבר אחד בתור התחלה. כמה גדולה ההתלבטות מה רבה האחריות! מה יאמרו לו לקיים?. החליטו לשאול פי גדול בתורה, ופנו אל מרן הגרה"מ שך זצ"ל. ומה היתה התשובה? "כשרות", היתה התשובה. השואלים היו המומים: כשרות? קודמת לשבת, לטהרה, לשיעורי תורה, לתפילין לתפילה, לכל דבר? הבחין בפליאה, והסביר: "לא, ודאי שלא. יש איסורים חמורים יותר! אבל, הלא תבינו: מאכלות אסורים! פסוק מפורש הוא: "ולא תטמאו בהם, ונטמטם בם", לשון טימטום ואוטם אמרו חז"ל. אבל אם יקפיד על כשרות המזון תתעדן הנפש, ויוסר האוטם, ויפתח הלב, וממילא יסכים לקבל הכל: לשמור שבת וטהרה, להניח תפילין וללכת לשעורי תורה. וכן היה!

אל תיקח סיכונים:

סיפר רבי בן ציון קוק שליט"א, שהוא שאל את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל על סוג מסוים של מזון לתינוקות, והרב ענה לו שיש כמה סניפים להתיר, ולתינוקות אפשר מעיקר הדין להקל, אבל הוסיף הרב אלישיב ואמר: "אם אתה רוצה שבנך יבין תוספות, אל תיקח סיכונים. זה החומר של מאכלות אסורות, שמטמטמים את הלב.

שרטוט ניתוח המוח שעשה החזו"א:

ידוע ומפורסם הסיפור על החזון איש, שהגיע אליו יהודי עם שאלה על קרובו חולה שנזקק לניתוח מסובך במוח, שהרופאים הרימו ידיים והתייאשו מהצלחה.

מששמע החזו"א על הבעיה, הוציא עט ודף ושרטט לרופא את הדרך המדויקת לעשות את הניתוח. כשהרופא קיבל את המסמך בכתב ידו של החזו"א, הוא נדהם עד עמקי ליבו, ולא האמין שבן אדם שלא למד רפואה, ולא עיין מעודו בספרי רפואה, ידע את נפתולי המוח, יותר מרופאים ידועי שם, ויהי הדבר לפלא. אולם זו התוצאה של השמירה על כשרות וקדושת המאכלות ועמל התורה שמזכך את המוח היהודי. כמו שהיום אנחנו רואים שבני תורה הכי מוצלחים בהייטק וכמובן ככל שיותר נזהרים מגיעים להשגות יותר גדולות וכל יהודי כבר עולה כמה דרגות מיתר האומות כמו שכל אחד נפגש במדינות זרות ורואה עד כמה אין להם מוח להבין ולחשוב צעד אחד קדימה.

מוסר השכל:

למדנו מדברנו, שהסוד שעומד מאחרי המוח היהודי, והוא אחד מיסודות הבית היהודי היא "הכשרות". כל זוג שבונה ביתו צריך לדעת שכל ההצלחה בתורתו וחכמתו ויראתו וכן בחינוך בניו ובנותיו הכל תלוי בכשרות המזון, וככל שרמת הכשרות יותר מהודרת כך דרגת השגתו בחכמת התורה והצלחתו בחינוך בניו, ולזאת יבין וישכיל כי מעבר לאיסור הרבה יותר חמור פגיעת הנפש ולכן לא יסתמך על כל הכשר בנקל כי הדבר בנפשו ובנפש יוצאי חלציו. כמו שהעיד הפר"ח על בני דורו כבר לפני מאות שנים, שרוב הבנים יוצאים לתרבות רעה בגלל חוסר הזהירות בכשרות המאכל. אין פלא לצערנו לתופעת הנערים הנושרים אשר בהרבה בתים מדרדרים לרחוב. תופעה שמכאיבה לכולם בתקופתנו, ולו ישכילו ויחכימו יבינו שאחד מהדברים החשובים ביותר להצליח בחינוך בניו ובנותיו הוא ההקפדה כמה שיותר על שמירת עמוד הכשרות בבית היהודי. לא לחינם אנחנו עדים למציאות שעם ישראל והמוח היהודי עולה בחוכמתו על כל אומות העולם בכל מדינות העולם, וככל שיותר נזהרים – גם זוכים ליותר השגת חכמת התורה. לזאת כל מי שחס על נפשו ונפש בניו יתאמץ לחזק את עמוד הכשרות בבית למרות שהדבר עולה יותר יקר. כבר אמר ראש ישיבת פורת יוסף הרה"ג עזרה עטיה זצ"ל, שחז"ל דקדקו בלשונם: "מזונותיו של אדם קצובים" ולא 'הכסף מוקצב' כיון שהמהדר בכשרות משלם כפליים ובשמים מחשבים את כמות המזון ולא הערך הכספי, ובזה נזכה לחכמת התורה ולגדל דור ישרים מבורך אמן.