
בערב יום הזיכרון לקדושי השואה, פתח יענקלה פרידמן את תוכניתו הרדיופונית במונולוג מרגש וחשוף, שבו שיתף בתחושותיו על היום המיוחד, זיכרונות משפחתו מהשואה, וחוויותיו הקשות ממחנה שורה, שם התנדב לזיהוי חללי השבעה באוקטובר. פרידמן, שחווה מראות ש"לא נראו מאז השואה", קרא לאחדות בעם ישראל והביע הכרת תודה על הישרדות העם היהודי.
פרידמן פתח בהתייחסות למספרים: "15 מיליון יהודים בעולם, 7 מיליון בישראל, ו-120 אלף ניצולי שואה חיים עדיין, בגיל ממוצע 87". הוא ציין בכאב כי למעלה משליש מהם חיים מתחת לקו העוני, "אחד המחדלים הגדולים". הוא שיתף זיכרון אישי מסבתו, ניצולת שואה, שהראתה לו את המספר החרות על זרועה: "כל פעם הייתה מזכירה, עד יומה האחרון".
עוד באתר:
יענקלה חזר לחצי השנה שבה התנדב במחנה שורה לאחר השבעה באוקטובר, שם נתקל במראות קשים של חללים, חלקם שרופים או מפורקים. "לא חלמתי שבגיל 46 אקבל טלפון מהצבא לבוא דחוף", סיפר. הוא תיאר רגע מטלטל שבו החזיק ראש של חלל: "איך זה ייתכן? יהודי, משלנו… הלב שורף". הוא הדגיש את עבודת הקודש של הצוות, רובו חרדי ודתי, תוך כבוד למתים, והביע הערכה למשפחות שחוו פרידות קורעות לב.
בהתייחס לשואה ולמתקפה האחרונה, פרידמן הדגיש כי האויבים לא מבחינים בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים: "יש לנו מחנה משותף, אנחנו אחים". הוא הזהיר מפני פילוג פנימי, ש"משחק לידי החמאס", וקרא להפסיק את "המלחמה המיותרת" בין יהודים. הוא סיים בתודה להשם על הישרדות העם: "עברנו את השביעי באוקטובר הארור, עם ישראל חי, עד הגאולה השלמה".
"כשראיתי את החללים בשורה, הבנתי את השואה אחרת. אם עשו את זה לשישה מיליון, איך אפשר להשוות? אבל אני מבין את הכאב", אמר פרידמן וקרא, "תצדיעו לניצולי השואה, תעזרו להם. שום דבר לא מובן מאליו."
המונולוג, ששילב כאב אישי, זיכרון היסטורי וקריאה לאחדות, הותיר חותם עמוק על המאזינים, והזכיר את כוחו של עם ישראל מול אתגרים לאורך הדורות.
האזינו לדברים המלאים שנאמרו בפתח התוכנית 'מדברים' ב'קול חי':