לכך נבחרת: אין סיבה שתרגיש אי נעימות

פרשת שמיני אומר משה רבנו – אל אהרן קרב אל המזבח – למה? שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת ביאר מהר"ם שי"ק

ע"פ מש"כ ב'חובות הלבבות' שער עבודת האלקים פרק ט' שכל אדם נברא בזה העולם בשביל תכלית מסויימת והוא נמשך בנפשו לאותו העניין שבעבורו נשלח לעולם הזה וכ"כ בשער הבטחון על פרנסה שסדר ההשתדלות לכל אדם הוא כפי מה שנמשך בנפשו לעסוק באותה מלאכה

אם יש לו תענוג ותכונת הנפש לאותו ענין

זהו איתות שיש פה – תכונה הקשורה לשליחות שלו בעולם הזה.

וזה מהותי לדעת זאת= ולמה  – בגלל שהאדם רואה את האחרים הוא בטעות מקנא בהם וחושב שהתפקיד שלהם…זה התפקיד שלו.

יש מי שיישמע סיפורים על גאוני עולם כמו על רבי חיים קנייבסקי

או הרב עובדיה יוסף

ועוד אנשים שחיו וחיים אתנו בדור הזה…

והוא ממש ייפול לחלישות הדעת… הוא מזהה את הפערים שבינו לבינם והוא ממש נשבר… הוא יאמר –  גם אני רוצה ללמוד ככה…ואני לא יכול…

לכן  = אין לנו להשוות את  – עצמנו לאחרים

ללמוד כן

ללמוד את הכוון את המגמה  – כן

אבל לא להתאים את עצמנו ולחקות באופן מדוייק לאחר

ללמוד – הוא לא מדבר דברים בטלים

גם אני אנסה

הוא לומד הרבה מאד

אני אנסה יותר ממה שאני רגיל.

וכן על זה הדרך

הוא המצפן – של הכוון אליו אני אמור להגיע…

יש אנשים שמנסים לחקות את גדולי עולם

ואין להם סבלנות והם לא פועלים בהדרגתיות…

וסופם

ח"ו בבית חולים לחולי נפש….

אי אפשר לא צריך וזה גם לא נכון לחקות התורה והעבודה של אנשים אחרים….

 

כל אחד כפי כוחו מדריגתו והמקום שלו

המסגרת שלו

המשפחה שלו

העבודה שלו…

 

הקב"ה נותן לכל אחד בעולם מה שהוא צריך לטובתו ולטובת כל עם ישראל…

יש ללמוד מהאחר

יש ללמוד ולקרוא סיפורי צדיקים

אבל גם  יש להיזהר שלא ליפול לחלישות הדעת

 

כן לשאוף אבל לא דמיונות

שאיפה בריאה — מניעה את האדם לעשייה

שאיפה לא בריאה – מגבילה את החיים של האדם – והוא מדמיין שהוא יכול להגיע להישגים  – והוא לא השיג אותם

אז הוא 'עצוב' ומתוסכל – זו לא תקווה

אלא דמיון…

דמיון – שמוביל לייאוש

ולא תקווה שמובילה לעשייה….

 

ועוד יש

אנשים אומרים אני לא איש של עשייה…

ההגדרה היותר נכונה היא כך:

לא היית איש של עשייה בעבר.

מכאן ואילך תתחיל להיות איש של עשייה!!!

איך

מתחילים לעשות – לא המדרש עיקר אלא המעשה

עושים – ועושים ועוד ועוד.

עם העשייה באה יכולת…

העשייה.

האדם הוא לא חייב להיות תולדה של כל נסיבות החיים שלו…

ובחרת בחיים – האדם יכול לבחור איך להגיב לנסיבות החיים

ובכך להשפיע על החיים…

 

כולם יודעים שצריכים לעשות

תיאריות יודעים הרבה אנשים

אבל לעשות – זה לא כולם יודעים לעשות

לעשות – זה חסר לאנשים

חסר לאנשים כח – עשייה.

אז נכון יש ספיקות האם יצליח או לא יצליח…

תמיד יש ספיקות אף אחד לא יכול להיות בטוח

אבל מה שכן אפשר להיות בטוחים

זה שלחיות בספיקות – זה וודאי רע!

 

 

תנועה ומשמעות בחיים – היא בוודאי עניין

 

טוב בריא ונכון.

 

 

מעט עשייה עדיפה על פני הרבה תיאוריות

 

 

יש הרבה אנשים שאומרים

 

 

אם אני הייתי ראש הממשלה הייתי עושה דברים בצורה שונה…

 

אבל בפועל – האנשים האלה מתעסקים בהבל

 

הם לא ראש הממשלה הם לא יהיו

ועצם זה שהם בכלל מדברים כך מעיד על סגנון חשיבה שטחי רדוד ולא מציאותי

 

 

אין מה לאמר מילים של הבל…אם הייתי…

אין 'אם הייתי'…אין מילים כאלה  = לא כדאי שתהיה מחשבה כזו.

עדיף מעט עשייה מאשר דיבורים של הבל

ועדיף מעט עשייה מאשר חלומות שמגבילים את העשייה

אמור מעט ועשה הרבה!

 

הפחדן מכנה את עצמו – זהיר…

אבל ההימנעות שלו מעשייה – היא עדות שהוא לא מדבר מתוך חשיבה יעילה

אלא מתוך מגבלה…

מרוב שהוא זהיר – הוא נמנע מעשייה.

הוא לא זהיר -הוא פחדן

חשוב להפסיק עם האשליות

ולהגדיר את המציאות

אם יגדיר האדם את המציאות

הוא גם יוכל להתקדם בתוך המציאות….

אז

נוראמלי לפחד ולחשוש אבל מי שחי רק בחשש הוא נמנע מעשייה…

 

הפחד מטרתו שהאדם יהיה מדויק זהיר ופעיל…

לא זהיר מדי ומוגבל מידי…

 

יש אנשים חכמים – מנתחים מה היה איך היה

מי אמר מה אמר כמה אמר למה אמר

מה היה

ויש עוד חכמים שאומרים מה יהיה ואיך יהיה

אבל החכמה היעילה – האינטלגנציה המקדמת היא זו שעסוקה  – במה אני יכול לעשות ומה אני אמור לעשות

ומה התפקיד שלי בחיים….

 

קל להיות אמיץ בדיבורים

קל להיות אמיץ   – בחלומות

העוצמה היא – להיות אמיץ בשגרה

בעשייה – לשבור את הגבולות

לצאת מהגבולות

לשנות הרגלים

 

סבלנות עשייה -צמיחה וכך יגיע האדם לתוצאות…

הגוף מזקין אבל הנפש של האדם – לא חייבת להזקין

 

נער ישראל ואוהבהו – למה – כי הוא נער

הנער – שמחפש לצמוח שינוי צמיחה

הוא מחפש הוא מתרומם…הוא עושה

הוא מלא אומץ ועשייה

ככל שעובר הזמן הוא נעשה יעיל וממוקד יותר…

וכך הוא מתקדם

אז הוא ייטעה – ואולי הרבה אבל עדיין משתלם שתהיה תנועה לאדם….

 

האויב לאמת לעשייה לרצינות להצלחה ==  מי הוא האויב? – 'רוב האנשים'…

כי הרוב  – רוב האנשים פועלים מהלב המפחד…

ולכן הם פועלים – אבל עם הרבה הגבלות…

אין הרבה אמיצים הרוב מפחדים…

 

האויב המסוכן לצמיחה של האדם – זה

'דעת הרוב של האנשים'

 

הרבה אנשים מגבילים את העשייה שלהם

הם לא פועלים ממקום של 'אחריות' ורצינות…

 

לא ממקום של 'איזהו חכם הרואה את הנולד…

 

לא ממקום של 'סיפוק וגאווה בשגרת החיים שלהם'….

 

זו אפשרות ועבודה שלנו – כן לעשות שינוי לפעול

לגלות אחריות

 

להיות אמיץ – וכן – בהחלט – לטעות אולי הרבה…

אבל לפחות אנו בתנועה

הטעות הגדולה היא מי – שהוא לא טועה בכלל – למה – כי הוא בכלל לא מנסה…

אנשים מחכים להגיע להצלחה, זו טעות

הצלחה זו לא תחנה אחרונה

הצלחה זו גישה לחיים

אני מצליח ולכן

היום אני פועל באופן שמתאים למצליחן.

היום אני חושב בגדול

אני לא מחכה לחיים הגדולים כדי לחשוב בגדול

אלא היום חושב בגדול

היום חושב האדם – יש לי תפקיד

הקב"ה רוצה את העבודה שלי היום

המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש

וכמו שכתוב בספרים

 

יהלום – י –ק – הלום – הלום המקום הזה

הוא י – ק – שם השם.

הקב"ה  שם אותי פה

 

האבן של שבט זבולון באבני החושן – זה היהלום

כי זבולון הוא בעולם כולם – לחוף ימים ישכון – הוא עושה עסקים בעולם -יכול להרגיש רע…לכן נאמר לו

י – ק – הלום.

אתה פה – למען תפקיד ומשימה.

 

ונכון שלא כל יום נראה כמו יום המזל…ופעמים נראה אפילו – הפוך לגמרי….

 

קר היום = חם היום

פיטרו אותי היום

או יש מחלה לאדם היום

ובכל אופן הוא מחייך מפרגן ועוזר לשני

הוא פועל ויוזם – אפילו שנסיבות ותנאי החיים נראים  = לא לטובתו!

יוסף הצדיק בכל שלבי של החיים הוא יוסף

לא רק שהוא משנה למלך לא רק בתחנה הזו של החיים

 

אלא הרבה לפני גם שהוא עבד – וגם שהוא בבית הסוהר  – כל מה שהוא עושה

השם מצליח בידו!

הצלחה היא לא מטרה אחרונה אלא דרך חיים   – היום אני מצליח – למה – כי היום אני יכול להצליח למה

כי הקב"ה נתן לי את היום הזה במתנה

למען תפקיד ושליחות

הטעות הגדולה היא לפחד מטעויות

ההצלחה הגדולה היא התנועה

ההתקדמות

השינוי

הגוון

וההצלחה היהודית היא לא הצלחה של

איך אני יכול לסחוט מהעולם  – יותר ויותר…לא!

אלא איך אני יכול להעניק עוד ועוד ערך לעולם.

הצלחה ערכית  —  היא טוב עין הוא יבורך

לא הצלחה שמנצלת את האחרים…

 

התמדה ועשייה בנחישות מובילה לתוצאות

יד חרוצים תעשיר

אז בואו נגדיר האדם הזהיר הוא לא חכם וזהיר

אלא פחדן שמעמיק בחששות שלו….

 

ההגדרה של הבעיה – היא מהותית

למה

כי האדם מרגיע את עצמו באשליות וכך הוא נשאר מקובע באותה גישה!!

 

הוא ממציא שקרים של 'אני לא יכול' או

'אי אפשר לעשות ולהתקדם'…

וכך הוא מגביל את החיים שלו

הוא לא מתקדם

 

ועוד יותר הוא מרגיש טוב עם "בית האסורים וההגבלה שלו"

איך  – על ידי שהוא אומר לעצמו

שהוא משכיל אינטילגנט וחכם…

 

אם הוא היה אומר לעצמו את האמת

הוא 'פחדן' היה לו הרבה יותר קל.

 

האדם בהרבה מקרים מחכה לאיזה עתיד טוב נחמד ונעים שיגיע וירומם אותו…

אבל העתיד לא מחכה לאדם…

 

אלא האדם צריך לייצר את העתיד שלו..

 

העתיד הוא לא מתנה שנוחתת על האדם

אלא יצירה שמייצר האדם!

 

 

האדם משכנע את עצמו – שהוא זהיר ואינטלגנט

אבל הוא לא מצליח לשכנע את הלב שלו – להיות  – שמח

אלא הוא מתוסכל ומאוכזב מעצמו….

 

אנשים קטנים רוצים רק    – דברים גדולים הצלחות גדולות מרגשות אותם

אבל אנשים גדולים הם מוכנים להצלחה – הדרגתית…

הם מוכנים לשמוח עם הצלחות שיש להם בהדרגתיות.

 

 

אנשים קטנים רוצים את הדברים הגדולים

אנשים גדולים רואים את הערך של הדברים הקטנים

 

אבל הפחדנים רוצים הצלחה – בבת אחת!!

הם רוצים הכל – בבת אחת!!

הם רוצים יותר מידי בבת אחת

 

ואם אין הצלחה בלי כשלונות אז לא רוצים בכלל…ואז במקום לכנות את עצמם

פחדנים שלא מוכנים לתהליכים בהדרגתיות…

 

הם מכנים את עצמם כחכמים וזהירים…

 

וכך המצפון שלהם – גמיש – ומתאים את עצמם למצפן תודעתי עקום מעוות לא ריאלי לא מציאותי לא יעיל

וכן מגביל את החיים של האדם

אנו חייבים את האיזון בין סיכוי וסיכון – אין סיכוי בלי סיכון.

רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק

מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע

ופעמים זה אומר – לעבור גשרים מפחידים – עשה טוב

ופעמים זה אומר לשבור גשרים ישנים – סור מרע!

חשוב לזכור נקודה מהותית וחשובה מאד

חוסר התעוזה והאומץ  – הוא לא נובע  מהקשיים  אלא הקשיים נובעים מחוסר אומץ…

אדם פיקח יודע שיש את החלומות ושאיפות אבל יש את הפרטים הקטנים של החיים ולא נבהלים מהם

כמו שהפתגם אומר

האותיות הקטנות של החוזה לוקחות את מה שנותנות האותיות הגדולות

האותיות הגדולות אומרות – אתה תקבל ואתה תקבל…

והאותיות הקטנות אומרות מה תשלם ובאיזה תנאים  תקבל…

האם זה אומר שחוזה הוא דבר לא נכון לעשות….לא!!

כן כדאי לעשות חוזים

וכן כדאי לשלם מחירים

העיקר זה לא המחיר

אלא התגמול…

אדם גדול – הוא לא רק  – מחכה להזדמנות

אלא הוא יוצר הזדמנויות – הוא יוצר כל הזמן עוד ועוד הזדמנות!!!

אבל כשהאדם מתעצל – ובורח מהמציאות – הוא מיתרגל לברוח מהמציאות

הוא מיתרגל ל'סם ההרדמה'…

והוא מתמכר לחוסר עשייה וחוסר רצינות וכך הוא בקלות רבה מידי מאבד הזדמנויות…

העוצמה והמנהיגות היא להוביל את עצמנו – לעשייה – עשייה שבה בשלב הראשון היא לא מרגישה טוב

אבל היא הגיונית

הגיוני לדוגמא ליצור קשר עם אחרים

הגיוני ללכת לבית המדרש ללמוד

הגיוני להיות רוחני וערכי

הגיוני לבקש סליחה

והאדם – נמנע מלאמר לעצמו  את המילים האלה – מדוע

בגלל הרגש…הפחד החשש מי אמר שנצליח…

המנהיגות היא  – ההיגיון שמוביל את הרגש לעשייה שכעת הרגש לא רוצה לעשות…

המנהיגות תראה

אחרי העשייה – אז הרגש מזדהה עם השכל עם ההגיון…

זו המנהיגות הפנימית של האדם

וזו גם המנהיגות החיצונית של האדם

מנהיג הוא אותו אדם שמשכנע את האנשים לעשות דברים שהם לא  מעוניינים לעשות

והם עושים – ולא רק עושים  -אלא אפילו נהינים מאותה עשייה  ערכית !!

אז מתי נתחיל לעשות שינוי — שאלה יפה … מתי נתחיל לעשות שינוי — ??

התשובה היא היום!!!

ההווה הוא הזמן הטוב ביותר להתחיל…

יש אנשים שהם מומחים בלהסביר למה צריכים להיות זהירים לא לתפקד ולא לעשות…

הם מומחים להיות יעילים במה שאין מה להיות יעיל בו…

הם יעילים מאד וחכמים מאד – להסביר למה לא צריכים להתאמץ להשקיע

למה העולם הוא מסוכן ומאיים

הם מומחים…מומחים בלהסביר כמה  – העולם  – הוא מאיים!!!

הם חכמים במה שלא צריך להיות חכם בו

כמו אותו אחד שהוא חושב הרבה מחשבות

אם אני הייתי ראש ממשלה מה אחרת – אני הייתי עושה…הוא חכם…

במה שזה בכלל לא יעיל להיות חכם בעניין זה…

אין תועלת בלהיות חכם ויעיל במה שאין מה להשקיע בו לכתחילה….

ההצלחה היא אפשרית

והיא קלה יותר ממה שחושב האדם

זה דורש מהאדם – לוותר על הרגלים לא יעילים

לשאת את הקשה ולהתקדם לעשייה בנחישות והתמדה עם גמישות ושינויים!!!  ואז מגיע התגמול הגדול…

אז נכון שמידי פעם משלם האדם מחירים – נכון – אבל מצד שני  – אין תרופה כמו התקווה – אין תמריץ כמו הציפייה למשהו גדול…

המשמעות של הכאב היא כשהוא רואה שיש מעבר ל'כאן ועכשיו'….

 

 

 

 

 

 

 

אז יש  לכל אחד שליחות אחרת בחיים…

יש ללמוד מהאחרים אבל להכיר בהבדלים בגישות השונות

אף שיש ענין לעסוק בגדולה של הצדיקים

לדבר הרבה בשבחים של הצדיק …

אבל ללמוד = ולא לחקות

כל אחד עם התפקיד שלו

ואיך נדע שאנו על המסלול הנכון?

לא המדרש עיקר אלא המעשה

אנו מתקדמים בעשייה ברוכה

ולא בדמיונות שמייצרים השוואת ותסכולים…

כשהאדם מחפש להיות 'האחר' ולא הוא.

הוא לא מרוכז בעשייה שלו –

הוא  רח"ל עלול להגיע למצבים של מחלות נפש ו…כדורים…

כי בהחלט צריך האדם 'למתוח' את הכוחות שלו… ומצד שני – לא להגזים עם מתיחת הכוחות יותר מהיכולת..

התקדמות  – כן!!

יותר ממה שהאדם רגיל  – כן

אל לא יותר ממה שיכול האדם!

וכך כתב בחובת הלבבות

על הפסוק

"מֵהשם מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ"

איך ידע האדם מה הם צעדים הנכונים? ודרכו יחפץ

הוא מרגיש שהוא 'חפץ' באותה מדריגה ומהלך בעבודת השם – שהוא נמצא בה

הוא מרגיש תענוג וקירבת השם

במסלול הזה – הוא על המסלול הנכון.

זה לא אומר שהאדם צריך להמציא לעצמו דרכים חדשות

לא!

אלא בתוך מסגרת היהדות

התומ"צ הוא צריך למצוא לעצמו

את המסלול שלו – של

עבודת השם…

 

 

 

כמובן בתוך מסגרת שמירת ההלכה

לפי מסגרת השו"ע

לא בגלל החברים השכנים

לא בגלל בני המשפחה

אלא בגלל – שאני מחפש את הקירבה לאין סוף

מחפש את הקירבה לאמת

מחפש את הקירבה להקב"ה

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה

מחפש קירבה למי שאמר והיה עולם

אני מחפש

קירבת אלוקים – לי  – טוב!!

כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו 'לך לך', לך אומר רש"י להנאתך

לרווח הרוחני שלך

לתפקיד שלך

לייעוד שלך

ואומר המהר"ם שיק – שאהרן  – לא לגמרי הרגיש התחברות והזדהות להיות הכה"ג

לכן הוא היה

ירא לגשת לעבודת השם

אמר לו משה רבנו 'קרב אל המזבח'

ביום שמיני למילואים היה אהרן צריך להתחיל את העבודה

באותו יום היה צריך לקבל את הכהונה הגדולה  אבל הוא  לא הרגיש …שזה לא בשבילו – לכן היה בוש…

וחשב – שאם הוא לא מרגיש – 'שלם' עם העבודה… זה חסרון

כי האדם צריך לעבוד עם הלב שלו.

לכן חשב אהרן שזה לא התפקיד שלו

בחיים…

ההרגשה היא לא שם…

הוא חשב שאם הוא 'בוש' מהעבודה הזו

זה אומר שזה לא בשבילו

כי חשב אולי העבודה שלו – היא   להיות אוהב ישראל

לעשות שלום בין ישראל ולקרבם לאבינו שבשמים

אם הוא כה"ג הוא פורש מהעם

הוא לא יכול להתקרב לכולם

הוא צריך להקפיד יותר מכולם בענייני טומאה וטהרה

הוא יותר פרוש ומובדל מבני אדם – יותר משאר האנשים

 

ולכן אמר אהרן — למשה רבינו  קשה לי ואני לא אמור לקבל  את השליחות הזו…כך אומר רש"י  ==  אהרן היה ירא לגשת

אמר לו משה רבנו – אני הייתי אמור להיות הכהן…אבל איבדתי את זה – ואתה נבחרת…

משה רבינו היה צריך להיות כהן גדול

כך היה אמור להיות במקור

אבל כמו שכאשר – רח"ל נפטר אדם בלי ילדים

אומרים לאח – ליבם את האשה – את האלמנה…

כמו  שלאחר הסתלקות של אדם בלי בנים  מבקשים מהאח  שיקים שם לאחיו….

כלומר –      שהאח יכול להשלים השליחות של אחיו שלא הושלמה…

כך ביקש משה מאהרן שאתה תשלים את הכהונה במקומי…וב'אור החיים הק' פרשת תצוה כתוב שמשה רבנו היה עם 'לב חי ומרגיש'

שהיה משה רבינו משתוקק מאד לזכות להיות כהן גדול

אלא שאחר שאמר להקב"ה  'שלח נא ביד תשלח' ….

הוא איבד את השליחות הזו   – והיא עברה לאחיו – אהרן

וזו הכוונה  שאמר משה לאהרן

'למה אתה בוש, לכך נבחרת'

אל תיבהל ממה שאין לך תשוקה לעבודת הכהונה   == לכך נבחרת גם בלי שיש כעת את הרצון הגדול…באמת – זה לא מקום שליבו חפץ… נכון – צודק..

לא לכך נולדת…אבל אחרי שמשה רבנו איבד את המעלה הזו – אז לכך נבחרת!

אהרן הכהן –

לא

נולד

לעבודת הכהונה אלא

'לכך נבחרת'

לאחר שניטלה הכהונה ממשה אחיו

בא אהרן והשלים מקומו….

וכמ"ש במדרש בפרשת שמיני.

כך פייס משה לאהרן,

התשוקה היא בליבי  כך אומר משה רבנו —   אתה נבחרת להשלים את מה שאני הייתי אמור לעשות.

ולכן אתה לא מרגיש 'נח' עם העבודה הזו – כי באמת היא הייתה אמורה להיות העבודה שלי

נכון שבאופן כללי –    בעבודת השם – כך צריך האדם למצוא את מה שליבו חפץ.

אבל כאן זה היה מקרה – שונה – אהרן עושה עבודה שהוא לא היה אמור לעשות לכתחילה….

אז אהרן עושה את העבודות של היום הזה