שפוך חמתך ומבצע הביפרים; ה'מגיד' של נתניהו

1. בליל הסדר, בסוף ה'מגיד', נגביה את הכוס בחגיגיות, ונודה לקדוש ברוך הוא "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים". ואז נחתום את הברכה, שהיא אחד משיאי הלילה, במילים המרגשות "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו!".

קטונתי מלסכם את כל ההיסטוריה היהודית, מיציאת מצרים ועד פסח תשפ"ה הבא עלינו לטובה, אבל אני יכול לומר בוודאות שמאז שאני זוכר את עצמי אומר את המילים האלה בליל הסדר – מעולם הן לא היו רלוונטיות כמו השנה.

2. זוכרים את ערב פסח בשנה שעברה? את מוצאי השבת ההוא, שבו התחילו להגיע דיווחים על מתקפת טילים עצומה מכיוון איראן? זוכרים את הפחד? את חיפוש המילה "תהילים" ששבר שיאים בגוגל? ואז את הניסים ביירוט של יותר מ־300 טילים, בלי שאיש נפגע?

בליל הסדר שעבר, ב"שפוך חמתך אל הגויים", עוד חשבנו על סינוואר ועל נסראללה. והנה שני הרשעים האלה, שאכלו את יעקב ואת נווהו השמו, הושמדו השנה מתחת שמי ה'. עם ישראל מלא בהכרת הטוב לחיילינו, ביבשה ובאוויר, שביצעו את שני החיסולים המוצלחים האלה, אבל כמה סייעתא דשמיא ראינו סביבם. אצל סינוואר הרי החיסול היה מקרי. וגם אצל נסראללה, שם התקבל מידע מודיעיני מדויק ביותר, זכינו לראות הרבה ניסים בחיסול ובימים שאחריו (זוכרים את הכותרת המפחידה שמזהירה מפני 15 אלף הרוגים בישראל במקרה של תקיפה בלבנון?), ואחר כך בתהליכים המבורכים שהחיסול גרם בסוריה ובאזור כולו.

ומה עם מבצע הביפרים כמה ימים קודם לכן? הרי זה ממש כחוט השערה בין ההצלחה האדירה לכישלון מוחלט כי האויב יגלה את הטריק (והעובדה שלמרות ההדלפה המופקרת של ראשי צה"ל שהתנגדו למבצע הזה, רגע לפני שיצא לדרך, החיזבאללה לא גילה את האיום והמבצע הצליח – היא נס בתוך נס).

3. מי שלא ראה את יד ה' בכל האירועים האלה, כי הוא מספר לעצמו שזה הכול רק צה"ל וחיל האוויר והמוסד ומפתחי כיפת ברזל – למרות שאני לא מאמין שאחרי שבעה באוקטובר נשארו הרבה אנשים שתקועים בקונספציית "כוחי ועוצם ידי" – קיבל כמה שבועות אחר כך את נפילת סוריה ללא מגע יד אדם. ה' יילחם לכם ואתם תשירו עוד יותר טוב (אגב, גם השיר הזה עוד לא היה איתנו בליל הסדר הקודם!). אני לא אשכח את היום ההוא שבו הלכתי לישון צהריים, וכשהתעוררתי אחרי שעה קלה בדקתי אם קרה משהו בחדשות, ואשתי אמרה לי "החרמון הסורי בידינו". מה שנקרא: בזמן שישנת.

ואז העלייה של טראמפ. ועוד לפני זה, ההצלה הניסית שלו, הקליע שפספס בכמה מילימטרים. והניצחון המדהים והסוחף בבחירות על ביידן והדמוקרטים שעצרו לנו חימושים בזמנים הקשים ביותר והכריחו אותנו לתת סיוע "הומניטרי" למחבלים.

וכל העשייה של טראמפ מאז שנבחר. לא יאומן שעברו פחות משלושה חודשים מאז כניסתו לתפקיד. קודם כול המלחמה בפרוגרסיביים בארצות הברית. איזו מהפכה בשפה, בתודעה, ברוח. הטיפול הנחרץ באנטישמים בקמפוסים. ההכרזות על עזה, על הגירה ועל כיבוש ועל התיישבות. מקווה שלא פספסתם את ההצהרה שלו השבוע במסיבת העיתונאים אחרי הפגישה עם נתניהו: "אני חושב שרצועת עזה היא פיסת נדל"ן מדהימה. היה טוב אם היינו שולטים בה. אני לא יודע למה ישראל מסרה להם את השטח הזה. עשו את זה כי הבטיחו להם שלום. זו האדמה המסוכנת ביותר בעולם". וואו. אילו דיבורים. אני מקווה שנתניהו הקשיב.

 

4. יש הרבה שיחות הכנה לליל הסדר שכדאי לצפות בהן לפני התקדש החג. אבל אני רוצה להביא כאן קצת "דברי חיזוק" לקראת ליל ההודיה הגדול, ממקום לא בדיוק צפוי: הריאיון של נתניהו לפודקאסט "שומר סף" של ד"ר גדי טאוב תחת הכותרת, "נתניהו מדבר. סיפורה של מלחמת 'חרבות ברזל' עד כה. ההחלטות שקבעו את מהלך המלחמה". שעה ותשע דקות של טובות כפולות ומכופלות של המקום עלינו, שעל כל אחת ואחת מהן אפשר לומר "דיינו".

בסוף הריאיון המעמיק חשבתי לעצמי שכל מי שצופה בו יודה – אלא אם כן הוא ממש רל"ביסט חשוך מרפא – שבתקופה המאוד לא פשוטה הזאת, זכינו למנהיג אחראי ושקול שמנווט את הספינה למרות כל הטלטלות (שנראה שגם למד משהו מכל הטעויות שלו לפני 7 באוקטובר). מנהיג שעומד בכל הלחצים מכל החזיתות. גם מבחוץ, שבע חזיתות, וגם, להבדיל, אלו מבית: מההפגנות האלימות והמסיתות נגדו ונגד משפחתו, החקירות והמעצרים של מקורביו, הניסיון להוציא אותו לנבצרות, ההתמודדות הרפואית שהייתה לו לאחרונה – ועד לשופטי בית המשפט המחוזי שנראה שעושים הכול כדי להפריע לו עם סעיפי אישום תקדימיים שהומצאו במיוחד כדי לתקוע אותו בימים כה גורליים.

אפרופו סעיפי אישום: בעצם, למה אין בחוק עבירה של "הפרעה לראש ממשלה בעת מילוי תפקידו"? זה סעיף שנועד להגן רק על שוטרי תנועה מחוצפות של אזרחים שמקבלים דוח על אי מתן זכות קדימה? אתם מבינים שהשבוע נתניהו, נחת מהפגישות החשובות עם נשיא הונגריה ונשיא ארצות הברית, ונסע ישר לבית המשפט בתל אביב לעוד דיון שבו נדרש לתת הסברים על כתבות שהופיעו באתר 'וואלה' לפני עשר שנים?

 

5. תמללתי קטע אחד מתוך השיחה הזאת בין נתניהו לטאוב, פשוט כדי שנבין על מה אנחנו מדברים: "היינו אחרי מכת ההלם של הביפרים, גם של הפתיחה וגם של חלק ניכר ממאגר הטילים של חיזבאללה שבנה נסראללה, והייתה כמובן השאלה מה ההמשך. ואני ישבתי במקום שאני יושב עכשיו וקיבלתי דוח מודיעין, לא דוח אופייני אלא דוח מעמיק, של 70-80 עמוד. המזכיר הצבאי שלי הביא לי את זה ואמר: 'אני חושב שכדאי שתקרא את זה'. קראתי את הדוח, הדוח היה על נסראללה, על יחסיו לא רק עם ארגון חיזבאללה, אלא גם על יחסיו עם האיראנים. ואני גמרתי לקרוא את זה ואז קראתי עוד פעם, ואמרתי למזכ"ץ: 'שמע, זו אישיות יוצאת דופן. חיסלנו לו הרבה מהמפקדים שלו, אלה שסרים למרותו ומנהלים את המלחמה. אבל הוא מנהל את המלחמה, מנהל אותה לא רע, לא רע, יכולת גדולה מאוד. הוא בנה את חיזבאללה למעלה מ־30 שנה, הוא עשה אותה לכוח גדול מאוד. הוא אישיות ייחודית'. אבל הדבר השני והיותר חשוב שבלט לי מהדיווח הזה, שפתאום הבנתי שנסראללה הוא הציר של הציר האיראני. יותר מאשר האיראנים הפעילו אותו, הוא הפעיל את האיראנים. בתוכנית החנק סביב ישראל הוא היה גורם מרכזי וגורם מניע. הוא הניע במידה רבה גם את הפטרונים האיראניים שלו. ואני הגעתי למסקנה שצריך להיפטר ממנו. ואז כמובן העליתי את הנושא, בפורום של הפיקוד הבכיר שלנו. ועלתה שאלה, הייתה התלבטות – לא שאלה של מה בכך, כי פעולה כזאת, כמו פעולת הביפרים, היה חשש שהדבר הזה יגרור מעורבות איראנית מלאה, למלחמה כוללת. אי אפשר לקבל החלטה כזאת בקלות דעת. הרי גם לאיראנים יש טילים בליסטיים שמכוונים לישראל. ועדיין יש.

"הלכתי לבסיס מודיעין, ששם יושבים מה שאנחנו קוראים ה'פרסיסטים' – מומחים לאיראן, דוברי פרסית, חלק מהם צעירים, חלקם באו משם. וביקשתי לשמוע את דעתם, והם מאוד חיזקו את דעתי לגבי המרכזיות שלו. זו השפעה אישית ממש, זה מנהיג חזק, אדם שאם אתה מסלק אותו – אומנם אומרים שיש תחליף לכל אדם, אבל יש אנשים שאין להם תחליף. והגעתי למסקנה שלפחות בטווח הנראה לעין לא יהיה לו תחליף ושחיזבאללה לא יהיה אותו חיזבאללה אם הוא לא יהיה שם".

6. וממשיך נתניהו את ה"מגיד" שלו: "ואז שוב כינסתי את הקבינט. והשאלה הייתה: 'דו' או 'דונט'? בסוף אתה מגיע להחלטות האלה. זה לא התפלספויות אין־סופיות. בסוף זה מה אתה עושה. וכאן התלקח דיון מאוד משמעותי. משום שהיו אנשים שאמרו שיש שני תנאים: התנאי ראשון – צריך להודיע לאמריקנים לפני. את זה הסרתי באבחה. אמרתי: 'הדבר האחרון שנעשה זה להודיע לאמריקנים, כי הם יגידו לך דונט. או שהם יכתבו את זה בניו יורק טיימס'… צריך להבין שהיו לנו מידעים שנסראללה נמצא במקום מתחת לקרקע, שהוא נגיש, אבל שזה זמן מתכלה. ולכן היה צורך לקבל החלטה. והייתה גם טענה שנייה: צריכים להיות ערוכים לאפשרות שניכנס למערכה עם איראן. באמת התלבטנו בשאלה, בכל זאת יש סיכון להיכנס למלחמה רבתי עם איראן. יש לנו יכולות לזה, כפי שאתם יודעים – כבר תקפנו את איראן קודם לכן, והם תקפו אותנו, והצלחנו בזה כי ההתקפה שלנו פגעה בהם, וההתקפה שלהם לא פגעה בנו. אבל בכל זאת, אתה לא לוקח החלטה כזאת בקלות. הנטייה שלי הייתה לעשות את זה. אבל היה דיון מאוד מעמיק, וגם מאוד ארוך.

"והדיון הזה בקבינט התקיים בערב, ובבוקר אני צריך לדבר באו"ם. הקבינט לא היה מאוחד – הרוב היה בעד, אבל היה חלק לא קטן שהיו לו ספקות ואפילו התנגדויות. אז אני ביקשתי משר הביטחון ומהרמטכ"ל לצאת איתי לחדר ואמרתי להם: 'תראו, אני מבין את הבעיות, אני מבין גם את ההסתייגויות שהעליתם, ואני רוצה לחשוב על זה ואחזור אליכם'. אני מניח שהם חשבו שאחזור אליהם אחרי שאחזור מהאו"ם. ומי יודע, יכול להיות שתוך כמה ימים, עד שאחזור מאמריקה, נסראללה פשוט יצא ממקום מחבואו ויעבור למקום אחר – ואז הבעיה תיפתר כי בעצם לא נוכל לחסל אותו.

"אבל אני מזכיר לך שיש לנו היום מטוס של ראש הממשלה שיש בו מיטה – יש גם מקלחת אבל לא השתמשתי בה – והדבר המרכזי: יש שם קו מוצפן. אז ישנתי שעתיים, קמתי, הרמתי טלפון לשר הביטחון ולרמטכ"ל ואמרתי: 'החלטתי. אנחנו עושים את זה. אני מבקש שתכנסו את הקבינט לדיון טלפוני ברגע שאני נוחת בניו יורק'. נחתנו בניו יורק, הגענו למלון ריג'נסי, הכול היה מוכן שם, העלינו את הקבינט, אמרתי: 'אין לנו זמן. אנחנו לא יכולים להתחבט בזה. שקלתי את כל מה שאמרתם, אבל אנחנו מחויבים לסלק את האיש הזה ואין אפשרות לחכות יותר ולכן צריך לבצע את זה, ולבצע את זה מיד'".

 

7. וואו. איזה תיאור עוצר נשימה. וזה עוד כשאנחנו יודעים את הסוף הטוב. ונתניהו ממשיך לשחזר: "אחרי זה נשארתי ער בלילה לעוד איזה שני עדכונים כדי לוודא שבאמת הדבר הזה מתבצע. זה תוכנן לשעת הצהריים של ארצות הברית, ואישרתי שאפשר להודיע לאמריקאים, פחות או יותר כשהמטוסים ממריאים, זה בסדר, אין סיבה לא לעשות את זה, אבל בשום אופן לא להודיע לפני. ותוך כדי הלילה הארוך הזה, ממש תוך כדי, כתבתי את הנאום לאו"ם בכתב יד… כשיצאתי מאולם העצרת הכללי, כינסתי כפי שנהוג את העיתונאים הישראלים שהיו שם לחדר צדדי, ותוך כדי התדרוך, נכנס המזכיר הצבאי שלי, רומן גופמן, והכניס לי פתק עם מילה אחת: 'בוצע'".

 

8. כמובן שעם כל ההודיה על הצעדים הענקיים שמדינת ישראל עשתה בשנה החולפת, אנחנו לא שוכחים לרגע את האסון הנורא. לא את 24 החטופים החיים שזה להם הפסח השני בצרה ובשביה, ולא את המשפחות שאיבדו את יקיריהן הגיבורים. מכל הדיון הסוער שהיה בבג"ץ השבוע על הזכות של הממשלה לפטר את ראש השב"כ (פה ייקח קצת יותר זמן עד שנוכל לברך "על גאולתנו ועל פדות נפשנו", אבל גם בזירה הזאת עשינו צעדים דרמטיים בחודשים האחרונים בחשיפה של השקר והצביעות של מערכת המשפט והאליטה הבטחונית), מהדהדות באוזניי המילים של איציק בונצל, אביו של סמ"ר עמית הי"ד, לוחם סיירת צנחנים, שנפל בקרב ברצועת עזה: "בדם ליבי, אני ניצב פה לפניכם… משפחות שלמות עסוקות באיך אני בורח מליל הסדר כדי לא להתעמת עם המצב שבו כיסא בשולחן שלי יהיה ריק השנה… אלפים שנהרגו, נרצחו, נטבחו…".

כמה קשה לשמוע תיאור כזה. אנחנו מתפללים, משפחות יקרות, שבזכות ה"ונצעק" הפרטי שלכם, נזכה בקרוב לגאולה שלמה. הרי באותה ברכה ממש שבה אנחנו מודים "על גאולתנו ועל פדות נפשנו" אנחנו מבקשים: "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך".

כן, ניצחון מוחלט בשבילנו זו רק ההתחלה. אנחנו שואפים להרבה יותר. אפילו ליותר מבניין "פיסת הנדל"ן המדהימה" בגוש קטיף תובב"א. אנחנו מייחלים לעוד שורה של דברים שלא מופיעים בפודקאסט של גדי טאוב עם בנימין נתניהו: לביאת המשיח, לתחיית המתים, לבניין בית המקדש. ל"בוצע" הגדול שאנחנו מחכים לו כבר אלפיים שנה.