עשו לא מתרגש: סופו המר של עמלק

 

מהו הכבוד החיובי הבריא, איך הכבוד משפיע על חינוך הילדים?

לעמלק אין תיקון לעתיד לבוא. לכל או"ה כן לעמלק אין תיקון לעת"ל – ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. האחרית של עמלק זה אבדון.

פרשת עמלק מגיע אחרי פרשת יתרו, אחרי שיתרו שמע על הנסים לעם ישראל, 'לץ תכה ופתי יערים'.

פתי יערים זה יתרו ולץ תכה זה עמלק, עמלק הם הלץ

בעניין הליצנות למדנו, כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות של ע"ז.

אומר רבינו יונה על הפסוק

מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ

הפירוש הפשוט, האיש ניכר לפי מה שמהללים אותו

אבל רבינו יונה אמר האיש ניכר לפי מה שהוא מהלל ומשבח.

אם האדם משבח את הצדיקים אם אותם הוא מהלל, סימן שלשם נוטים הרגשות שלו, הוא מחשיב את הצדיקים.

אם הוא רואה צדיק, והוא מתבטל אליו, זו עדות שאת זה הוא מחשיב זה העניין החשוב בעיניים שלו.

אבל מצד שני יש לאדם עוד כח, לא רק כח של 'להעריך ולהחשיב' את היקר

אלא גם כח של זלזול, ליצנות, המהות של ליצנות היא למצוא את החיסרון בכל עניין ודבר.

יש את כח הלל, להלל ולשבח דברים בעולם, ולעומתו יש את כח הזלזול, האדם מצד הצורך להתפתח הוא צריך להלל ולשבח מה שהוא 'גבוה' ממנו.

אבל מצד שני יש לאדם כמו קנאה או תחושת איום ממה ש'גדול' ממנו, ולכן הוא מעדיף לזלזל במה שגדול ועוצמתי ממנו.

הזלזול זה כח שיכול להעיד על חולשה בתוך נפשו של האדם

כלומר, יכול האדם לזלזל באדם צדיק וחכם, הוא לא מזלזל בגלל שאותו אדם ראוי לזלזול אלא בגלל שאותו אדם

הוא מצליח והוא 'מקנא' אבל הוא לא מוכן להודות שהוא מקנא לכן הוא צריך 'לזלזל' כדי 'להגן' על עצמו.

כדי להימנע מהתחושה של 'איום' מהאחר.

האדם מזלזל באחר כך הוא מגן על עצמו

אבל מצד שני יש עבודת אלילים שכלפיה הדבר הנכון ביותר הוא כן לזלזל! אפילו אם נראה שהיא עם קהל גדול ואוהדים רבים בכל אופן בגלל שהיא 'הבל' הנכון הוא כן לזלזל בה.

ליצנות במהות שלה היא רעה, כי היא 'זלזול' בהרבה תחומים חשובים בחיים,

הזלזול  האמירה הסמויה שלה היא  אין משמעות בחיים אין דברים גדולים בחיים.

האדם מזלזל בחכמה, האדם מזלזל בבני אדם, אדם מזלזל בערכים במוסר בשמירת הבריאות ועוד.

המהות של האדם זו 'הצמיחה' והשבח שמשבח האדם את 'הבריאה' את המציאות זה חלק מהותי מהחיים שלו

האדם 'משבח' את המציאות הנעלית המכובדת, זה מעיד על כך שהוא רואה את עצמו כמי ששואף להגיע לעוד ממדים מרוממים בחיים לדוגמא, הוא משבח את החכם, זה מעיד על אהבתו את החכמה והרצון שלו להיות חכם

הוא משבח את האדם ששומר אל בריאות זה מעיד של רצון, אולי רצון לא חזק וסמוי אבל רצון ל'עוד' בחיים-  לשינוי בחיים.

אדם מזלזל – במהות שלו זה אדם 'כבוי' הוא לא מעריך 'כלום' הוא מזלזל הוא ציני זה בגלל שהוא 'איבד' את 'האדם הצומח שבקרבו'.

לכן ליצנות היא תכונה מגונה ביהדות, אבל יש ליצנות טובה, זו ליצנות של ע"ז, ליצנות של 'ביטול הרוע' באופן מוחלט, כלפיי זה הזלזול הוא בריא נכון ומדויק.

לץ לא רוצה להשתנות ולצמוח, לכן אומר החכם באדם, אל תוכח לץ, עם לץ אי אפשר לדבר, אל תוכח לץ הוא לא רוצה לשמוע ביקורת והוכחות שהוא יכול להיות יותר טוב

הוא לא מאמין בעצמו

הוא במקום נמוך בחיים שלו, שהוא מזלזל בכל דבר חשוב ויקר.

ההפך מהרצינות מהמוכנות לקבל תוכחה זוהי = הליצנות

והשיא היה 'עמלק' שהם ראו שכל אומות העולם הפסידו לעם ישראל, ובכל אופן, הם יצאו לקרב נגד עם ישראל, מדוע?

לא בגלל שבאמת יש סיבה וסיכוי לנצח את עם ישראל, אלא רק מתוך זלזול, זלזול בעם ישראל זלזול בעצמם!

כל העולם פחד מעם ישראל אחרי יצי"מ ונס קרי"ס, כל האומות פחדו, אולי גם עמלק אבל הם לא מוכנים להתמודד עם אמת… הם לא מוכנים להכיל אמת… הם לא מוכנים לאהוב אמת הם מיד מזלזלים בכל עניין חשוב יקר ובעל ערך… ולכן הם ראשית הקליפה.

עמלק זה עם שלא יהיה לעתיד לבוא, כל אומות העולם ייזכו לתיקון לעת"ל חוץ מ'עמלק' שהעם הזה לא ייזכה לתיקון.

ומדוע עמלק הגיעו להילחם נגד עם ישראל?

ויבא עמלק וילחם ברפידים (שמות י ח) דרשו חז"ל (סנהדרין קו א) על שרפו ידיהם מן התורה, התורה נקראת טוב, אין טוב אלא תורה, לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו',  יש לבנ"י את 'הטוב' את התורה.

עם ישראל לא העריכו את התורה, אז הגיע הקליפה, הקליפה המזלזלת, עמלק.

אמרו בנ"י האם יש השם בקרבנו, היו בספק

לכן הגיעו עמלק שמזלזלים בכל דבר ועמלק בגימטריא ספק

ומכאן אל פרשת תצווה, עניין בגדי הכה"ג,

הכהן ללא בגדי כהונה נחשב כמו 'זר' במקדש.

והתורה אומרת ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת.

ולמה הפאר החיצוני הוא חשוב כ"כ במקום המקודש ביותר בעולם?

ועוד יותר, הגמרא אומרת במסכת זבחים (דף פ"ח) שכמו שקורבנות מכפרים על האדם גם בגדי כהונה מכפרים על האדם, איך למה?

הגמרא מפרטת מכנסים מכפרים על גילוי עריות.

הכתונת על שפיכות דמים.

אבנט על הרהור הלב.

המצנפת על גאווה.

חושן מכפר על עיוות הדין.

אפוד על עבודה זרה.

מעיל על לשון הרע .

ציץ על עזות פנים.

והשאלה היא מה יש בבגדים שמכפרים על עבירות?

והגמרא בזבחים (דף י"ז) אומרת שכהן שעבד במקדש ללא בגדי כהונה העבודה פסולה.

ואומרת הגמרא, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם.

ועד כדי כך שבגמרא במסכת סנהדרין מבואר שאם עבד ללא בגדים חייב מיתה אם כן הוא הוא כמו זר שנכנס למקדש…

מה מיוחד בבגדים? ולמה צריכים הבגדים להיות 'לכבוד ולתפארת'?

אמרו חז"ל במשנה באבות הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

כלומר רדיפת הכבוד היא דבר מגונה.

מצינו בעניין יעקב ועשו, יעקב שולח מלאכים לראות מה שלום עשו

והינה אנו רואים  שמצד אחד עשו לא מתפעל מהמלאכים שנשלחו אליו ע"י יעקב כמ"ש וישובו אליו מלאכים – והם אמרו ליעקב אבינו שעשיו בא לקראתך וגם ארבע מאות איש עמו עשו ראה מלאכים והוא לא מתרגש

לעומתו,  דוד המלך עליו מסופר (במדרש ילקוט שמואל ב כה) שאחרי שהוא ראה מלאך וחרבו שלופה, הפחד והמורא ליוו אותו עד יום פטירתו

ועשו לא מתרגש…. ומצד שני זמן  קצר אח"כ

• עשו הרשע, מחבק את יעקב, איך זה?

איך עשו הופך להיות  איש אחר ונופל על צווארי יעקב ונושק לו.

אמנם נכון שנחלקו חז"ל אם נשקו בכל לבו או לא… אבל סו"ס איך  פינתה שפת החרב והמלחמה את מקומה לנשיקות את בכיות מה שמאפיין אחים שהתגעגעו אחר אל השני.

ותירץ הגרי"ל חסמן זצ"ל על פי מה שכתוב

שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת.

שהצדיק מבין לבו של אדם ויודע היטב מה רצונו.

כך יעקב אבינו ידע שהכבשים העיזים והגמלים שהעביר לפניו וכמו כן הכריעות וההשתחויות ישחדו אותו וימלאו את נפשו של אותו רשע זוהי דרכם של רשעים כאשר רואים תאווה לנגד עיניהם מאבדים עשתונותיהם וכל חלל לבם מתמלא בתשוקה אחת ויחידה להשיג את התאווה והם  מאבדים את החשיבה הבריאה והישרה, אפילו שהם אח"כ יתמלאו בחרטה.

וכך כל מי שרודף אחרי הכבוד  הוא מבוזה הוא –  אבל הוא לא שם לב לכך.

אמרו חז"ל התאוה והכבוד הקנאה מוציאים את האדם מן העולם לא רק מן העוה"ב.

כי אם גם מהעוה"ז האדם עצמו יודע ומבין זאת אלא שאינו יכול להתגבר על תאוותו את זה השכיל יעקב אבינו להבין וידע כי הנשק הטוב ביותר שבעזרתו יכניע את עשו =  הכבוד שיעניק לו הוא הצליח בזה באופן הטוב ביותר שהרי לא זו בלבד ששנאתו של עשו לא יצאה אל הפועל אלא גם עשו הפך לבו להיות אוהבו

זו הכוונה – שפתי צדיק ידעון רצון

ההסבר הצדיק: יודע כיצד להפוך רוגז ושנאה לאהבה ורצון

ולכן אמרו חז"ל שכאשר פגש עשו את יעקב הוא נישק אותו, אבל נישקו לא בכל לבו

מצד אחד הוא בא להילחם ומצד שני הוא לא מצליח להילחם אלא הוא מחבק ומנשק… למה

התשובה: כי הוא מקבל כבוד, והכבוד והשוחד, שוחד הרגשות שיעקב אבינו כבל אותו הוביל-  לתוצאה שבעל כורחו עשו נפל עליו ונשקו

הרגלי הרדיפה אחרי הכבוד מוציאים את האדם מהעולם, הכבוד מוציא את האדם מהעולם, ואמרו חז"ל איזהו גיבור שבגיבורים, ההופך אויבו לאוהבו.

 

 

ובכל אופן אנו מוצאים שאומרים חז"ל בעניין הכהונה, ובגדי הכהונה שהם צריכים להיות 'לכבוד' לתפארת וכבוד, למה?

על אף שהכבוד כל כך מגונה בכל אופן אנו מצווים לכבד את הת"ח, עד כדי כך שהשווה כבודו לכבוד המקום.

אבל אם כבוד זו תכונה רעה, איך ייתכן להעניק אותה לת"ח?

התשובה היא, כתוב במשנה במסכת אבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו!

מלמדים אותנו בעלי המוסר והחסידות:

השורש של כבוד הוא כבד דבר משמעותי ובעל משקל וההיפך מכבוד הוא קל דבר ריק.

והנה אדם שנותן כבוד צריך לבחון את עצמו למי הוא נותן.

אם הוא נותן כבוד לתלמיד חכם לספר תורה להורים שלו, ובעיקר לקדוש ברוך הוא, הכבוד מראה שמביע הערכה לדבר הזה.

לדוגמא כשמעניק כבוד לתלמיד חכם מלא וגדוש בתורה ויראת שמים הכבוד שנותן לו פירושו שהוא מייחס לו חשיבות, הוא מראה  – שהוא  מלא הערכה כלפיו כי הוא מבין שהוא הדבר המשמעותי ביותר שיש.

רבי מכבד את העשירים אבל כיבד אותם על שהשתמשו בכספם לחסד ולתורה

אז הלב מלא בהערכה, רק לדברים מקודשים ביותר לעם ישראל.

ומעל הכל לתת כבוד למלך הכבוד שהוא שיא הטוב הקדושה המוחלטת.

האדם עצמו, הוא כן צריך לברוח מהכבוד, אלא בגדי הכהונה הם בשביל – כבוד הכהונה והעבודה במקדש.

ענין בגדי הכהן נועדו לכבוד ולתפארת.

אומרים חז"ל מיד אחרי שאדה"ר חטא בחטא עץ הדעת הקב"ה נתן לו בגדים, איזה בגדים?

אומר המדרש (בראשית רבה ד ח) אדה"ר הקריב שור עם קרן אחת, ולבש בגדי…הכה"ג!

וכך נכנס אל השבת, את הבגדים האלה מסר אדה"ר לשת ושת למתושלח ומתושלח לנח ונח לשם ושם למלכיצדק והוא מסר לאאע"ה

אברהם ליצחק ויצחק ליעקב, ואתם התברך יעקב מפי יצחק, וכתוב שיצחק הריח את ריח בגדיו, אומר רש"י ריח ג"ע, כי הבגדים מקורם מאדה"ר בג"ע.

מצד אחד הקב"ה מלביש ערומים והוא עושה חסד עם החוטא, עם אדה"ר.

הבגד הוא לבוש ולבוש במשמעות של 'בושה', כי הבושה היא עצם זה שהאדם מתלבש כי הוא חטא בחטא עץ הדעת.

אבל אצל הכהן – הבגדים הם חלק מהמקדשים את הכה"ג

שמונת בגדי הכה"ג הם זכר לאדה"ר שחטא בחטא עץ הדעת.

הבגד הוא כי בגד אדה"ר וחטא, ולכן הוא מתלבש בלבוש וזו בושה, אבל מצד שני הלבוש הוא לבוש מכובד, של כה"ג, בגדי קודש!

ובגדי הכהן הגדול הם מעוררים כבוד ותפארת בלב הרואים אותו, והרואים אותו משבחים מהללים ומכבדים את הגדולה את הכהונה את הקדושה ובכך מתקנים את הלב כי הלב מחפש להעריך את המכובד באמת את היקר באמת.

והכבוד מעורר תחושות טובות, וזו המטרה

לאדם יש כמה מישורים וממדים

יש ממד שכלי גבוה

ויש ממד שטחי של הלב

אנו לא רק רוצים שהשכל ידע שיש בורא

אלא גם שהלב ירגיש

עמלק הוא המזלזל

כנגדו יש את המעריך זה הכה"ג בגדי הכבוד

האדם חטא התבייש וקיבל לבוש

כנגד זה יש לנו את כבוד הכהן כבוד התורה כבוד הקדושה

לא רק שהשכל יבין שיש ערכים בעולם

אלא גם הלב ייתחבר יזדהה ויאהב את הערכים שיש בעולם.

אהבת והרגשת כבוד הערכים

לעומת העמלק המזלזל, הלץ יש את הכה"ג המרשים עם בגדי הכבוד והתפארת

תיקון הקליפה על ידי הכבוד הראוי האמתי והנכון

לכן חשוב להורים לשמור על ת"ח