הנקודה הקריטית: מתי שתיית הוויסקי – איסור חמור

לקראת חג הפורים הבעל״ט וכהכנה למצוות היום המיוחדת – לבסומי עד דלא ידע, יוצא איתנו מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן למסע מחכים בעולם קסום ומלא סודות, לפענח ולחשוף גילויים מפעימים אשר רבים לוטים בהם בערפל וחסרי ידע בסיסיים.

היי״ש – משקה הזהב.

תהפוכות הייצור השמרני – הויכוח הקוטבי על כשרותו – הכרעה קריטית האם הגדרתו ההלכתית הוא מאכל או משקה. הסערה סביב כשרות ה״בנדיקטין״.

פותח הרב רייכמן את השיח, ראשית מפענח את ראשי התיבות של יי״ש: יין שרוף, או יין שרף, כידוע.

וממשיך כך, כאשר נכנסים לעובי הקורה מדגיש מומחה הכשרות, מתברר כי היי"ש עלול לטמון בחובו מכשלה חמורה של איסורי תורה רח"ל, ולא כל משקה הינו זך וצלול כפי שהוא מציג את עצמו.

כדי להבין את הסוגיה על בוריה, אומר מומחה הכשרות, כדאי לפתוח בהסבר כולל על מהותם של המשקאות החריפים לסוגיהם השונים, ומה הם חומרי הגלם מן הצומח אשר מהם הם מופקים. נתמקד ברשימה קצרה בלבד של המשקאות הנפוצים ביותר, והם:

יין, קוניאק, ערק, וודקה, וכמובן ויסקי, אשר הצד השווה שבהם הוא, האלכוהול שהם מכילים.

ה"יין", מופק מענבים, מן המיץ האגור בתוך פרי הכרם. ה"קוניאק", לעומת זאת, אשר מקורו בצרפת, מופק אף הוא מענבים, אם כי לא מן המיץ האגור בתוך הענב, כי אם ממיצוי מיוחד של החרצנים והקליפות הנותרים לאחר גמר ייצור היין. שאריות אלו עוברות תהליך של זיקוק, באמצעות חימום, הרתחה וקליטת האדים, אשר בסיומם מתעבים האדים ומתקבלים מהם טיפות של אלכוהול בריכוזים שונים. את האלכוהול הצלול מאחסנים בחביות עץ שונות, המעניקים למשקה הקוניאק המוגמר את צבעו וטעמו המיוחד.

גם משקה ה"ערק" המיוצר בארצות המזרח, מופק מאותן שאריות של ענבים, אלא ששם משאירים אותו בצבעו הצלול המקורי, תוך תוספת של שורשי צמחים ותבלינים מזרחיים, המעניקים לו את טעמו ואת ריחו האופייניים. לכן כל הנ"ל חייבים כשרות מהודרת. מסיק הרב רייכמן.

משקה ה"וודקה". אומר מומחה הכשרות, מקורו ברוסיה, והוא מופק ממגוון של יבולים בהתאם לתנובת החקלאות הרוסית: מתפוחי אדמה, משיפון, מחיטה, ולפעמים גם ממי גבינה, במקרה כזה, נלוות אל המשקה שאלות של – "חלב עכו"ם" ושל משקה חלבי האסור לשתיה יחד עם מאכלי בשר, ל"וודקה" נהוג להוסיף גם תוספים שונים.

ואילו ה"ויסקי", מחכים אותנו הרב רייכמן, אשר מקורו בסקוטלנד ואירלנד, מיוצר מלתת – גרגרי תבואה המונבטים ע"י השרייה במים – בלועזית: "מאלט" אשר שימושם נפוץ בתעשיית הבירה של שעורים. במאתיים השנים האחרונות הועבר ייצור – הויסקי גם לקנדה וארה"ב ע"י מהגרים שהגיעו מסקוטלנד. בארה"ב נפוץ גם סוג של ויסקי הקרוי "בורבון" על – שם העיר במדינת קנטקי שבאמריקה אשר בה הומצא המופק מלתת של שיפון ו/או תירס.

תהליך הייצור של ה"ויסקי":

מומחה הכשרות לוגם לגימה המקרבת ממשקה היי״ש המשובח והמהודר שלפנינו, ולוקח נשימה ואומר כך, בטרם נגיע לנקודה המרכזית של האיסור המסתתר במשקה הויסקי היוקרתי, נעביר סקירה קצרה על תהליך הייצור של הויסקי בכללותו.

ובכן, בשלב הראשון, משרים גרעיני שעורה במים למשך כמה ימים. (מובן מאליו ולמותר לציין, כי מדובר במשקה שהוא חמץ גמור, בדיוק כמו בירה). לאחר ההשריה, שוטחים את הגרעינים על ריצפת אולם גדול, עד שהם מגיעים לכלל נביטה (תחילת הצמיחה של שורשים וגבעול מן הגרעין). בשלב זה, יש צורך לאוורר את הגרעינים בהתמדה, כדי שלא יתחממו יותר מדי.

במהלך ההנבטה, מצמיחים גרעיני השעורה שורשים קטנים ומייצרים אנזימים (חומר חלבוני בחי ובצומח, המפיק תאים חיים המפעילים תהליכים ביוכימיים, כמו תהליך העיכול בגוף האדם), אשר יהפכו את העמילן (חומר טבעי המצוי בגרעיני הדגן) שבהם לסוכרים, כאשר הגרעינים יעורבבו במים בשלב הבא.

כעבור ארבעה חמשה ימים של הנבטה, מעבירים את גרעיני השעורה ל"חדר כבשן" מיוחד, אשר ריצפתו מנוקבת – ככברה ומתחתיה מובערת אש באמצעות חומר אורגני הנקרא "כבול" ובלועזית: "טורף" או "פיט" ומשמש – להסקה. חומר זה מורכב מאדמה יבשה שמקורה באיזורי ביצות, המעורבת בשורשים וחלקי צמחים שנרקבו בתוכה והחלו להתפחם. חום הכבשן, גורם להפסקת תהליך הנביטה, ואילו העשן המיוחד מוסיף טעם לגרעיני השעורה הנבוטים, הנקראים מעתה: "לתת", ובלועזית: "מאלט".

את הלתת היבש טוחנים לקמח גס, הנקרא: "גריסט". את ה"גריסט", מערבבים במים, בחום של 67-68 מעלות צלסיוס. שואבים את המים, וחוזרים על התהליך שנית ושלישית עם מים יותר חמים עד שמגיעים למים רותחים. בסוף שלב זה מתקבלת תערובת הנקראת: "מאש". הערבוב נעשה באמצעות מערבל הנקרא: "מאש טאן". את ה"מאש" בוחשים, כדי שהעמילן שבתוכו ייהפך לסוכרים, ובסוף התהליך מופק נוזל מתוק, הנקרא: "ווֹרט".

את ה"וורט", מקררים עד לטמפרטורה של 20 מעלות צלסיוס, במיכל גדול הנקרא "וואשבאק". בתוך מיכל ה"וואשבאק", מתחיל תהליך תסיסה של החומר, על ידי הוספת שמרים שהם חיידקים חיים אשר פעולתם היא לאכול את הסוכרים ולייצר במקומם אלכוהול ודו תחמוצת הפחמן . פעולה זאת נמשכת יומיים, – ובמהלכה נוצר אלכוהול, וגם כמויות קטנות של חומרים אחרים המוסיפים טעם לוויסקי. בסוף תהליך התסיסה, מכיל הנוזל כ- 8% אלכוהול.

עתה, מועבר הנוזל באמצעות משאבה למזקקה מיוחדת הקרויות: "פוט סטיל" המאפיינת את ייצור הוויסקי. – מדובר בכמה שלבים של זיקוק, זה אחרי זה, כשלכל שלב ושלב מיועדות מזקקות מיוחדות.

בשלב הראשון של הזיקוק, מורתח הנוזל בשיטה מיוחדת כדי להגדיל את ריכוז האלכוהול שבו, ובסופו מגיע ריכוז האלכוהול לכדי 20%. כך עובר המשקה ממזקקה למזקקה, עד אשר באחרונה שבהן, מגיע הוא לחוזק של 68% אלכוהול. משם,

הוא מועבר למיכל קיבול אלכוהול, בו נבדקת איכות האלכוהול במכשיר הנקרא "ספירט סייף".

אחרי בדיקת איכות נוספת, ממולא הנוזל האלכוהולי לתוך חביות של עץ אלון, שם הוא מדולל לרמה של 63% אלכוהול בלבד. בשלב זה, מדובר עדיין באלכוהול שקוף, חסר כל צבע, וגם טעמו המיוחד עדיין חסר. את עיקר צבעו ואת טעמו המיוחד, מקבל הוויסקי בעקבות השהייה בחביות העץ, המפיקה ממנו את טעם הויסקי המיוחד.

שלב זה הוא כה קריטי ועקרוני בתהליך הייצור, עד שהחוק בסקוטלנד ובאירלנד ארצות האם של הוויסקי קובע, כי כדי לשאת את השם "ויסקי", חייב המשקה לשהות בחבית עץ, לפחות שלוש שנים!

ואולם, שהייתו של הוויסקי בחביות העץ עולה בהרבה על מכסת שלוש השנים. על כל תווית של בקבוק ויסקי בעולם, מצויין בראש וראשונה ובמקום הבולט ביותר, מספר שנות השהות שלו בחבית העץ. מספר השנים נע בין – 8 , דרך 12 , 18 , 21 , ומגיע עד לעשרות שנים. איכות הויסקי עולה ומעפילה בהתאם וגם המחיר, כמובן, מאמיר בהתאם.

וכאן, מגיעים אנו לנקודה הקריטית, ההופכת את שתיית הוויסקי לאיסור חמור:

מסתבר, מעשיר אותנו הרב רייכמן מומחה הכשרות, כי לכל יצרני הוויסקי בסקוטלנד ובאירלנד התגלה רז זה, כי אינו דומה טעמה של חבית עץ אלון חדשה, לטעמה של חבית עץ אלון ישנה, אשר שימשה כבר בעבר לאחסון ויסקי, בורבון, או יין. במשך השנים שהוויסקי נח בחבית, הוא מבשיל ומקבל את טעמו גם מעץ החבית וגם ממה שספוג בעץ מן המשקה שהיה בחבית קודם לכן.

ושני המרכיבים האלו גם נותן לאלכוהול השקוף את צבע הזהב שלו. ואולם, במשך השנים גילו יצרני הוויסקי סוד נוסף והוא, כי המשקה הקודם העדיף מכל להשבחת הוויסקי, הוא דווקא יין "שרי" אדום ומתוק, המיוצר מזן מיוחד של ענבים בספרד. התברר וככל הנראה כבר לפני מאות בשנים כי חביות העץ הספוגות ביין השרי, מיטיבים את טעמו ואת צבעו של הוויסקי החדש עד להפליא, מלבד הצבע הזהוב שמעניק לו עץ האלון. בין לוחות העץ של חביות יין השרי, נאגרות גם כמויות קטנות של סוכר ענבים,

ואלו מוסיפים לוויסקי הסקוטי מתיקות עדינה ומועדפת עד מאוד.

וכאן המקום לציין! מציין הרב רייכמן, השימוש בחביות יין השרי, אינו מקרי ואקראי כלל ועיקר. יחסי גומלין מיוחדים במינם נוצרו

בין יצרני הוויסקי הסקוטיים והאיריים, לבין יצרני יין השרי הספרדים, בשל העובדה, כי את יין השרי הספרדי יש דווקא צורך לאחסן אך ורק בחביות עץ אלון חדשות, דבר שגרם ליצרני היין הספרדי הוצאה ניכרת ומיותרת. מאז שנוצר ה'קשר' בין מזקקות הויסקי הסקוטי אירי לבין יקבי היין הספרדי ויתכן כי מדובר במצב הקיים אף מאות שנים נפתרו בעיותיהם של שני הצדדים על הצד הטוב ביותר.

מיד עם התרוקנות חבית יין שרי בספרד, מפורקת החבית לגורמים כדי לחסוך בנפח בשעת ההובלה ולוחות העץ של החביות המשומשות וספוגות היין האדום והמתוק, מועברים ליעדם הבא. – שזה ייצור הויסקי בסקטולנד/אירלנד, וממשיך הרב רייכמן בשיח המרתק, כאן, מורכבות החביות מחדש, ונכנסות מיד לתפקידן החדש. רבות מיצרניות הוויסקי, דואגות אף להדגיש בפרסומיהן העולמיים ולהעלות על נס את העובדה, כי הוויסקי מתוצרתן שהה בחביות ישנות של יין "שרי". וכאן נוצרת בעיית הכשרות מדגיש הרב רייכמן, יין האסור באיסור סתם יינם מעורב בהם כאשר תפקידו המרכזי לתת טעם במשקה, והכלל הוא בהלכה ״מילתא דעבידא לטעמא״ לא בטיל, כלומר מוצר שעיקרו כדי לתת טעם אינו מתבטל.

משקה הויסקי, מאלפינו חכמה הרב רייכמן, מופיע בעולם בשתי צורות, האחת: "סינגל מאלט", שפירושו: סוג מאלט (לתת) בודד. זהו ויסקי מקורי שיוצר בבית זיקוק אחד ובתהליך אחד והוא משווק במקוריותו.

הצורה השניה היא: "בלנדד", שפירושה, עירבוב סוגים שונים של ויסקי "סינגל", עד לקבלת טעם ספציפי. אחד מבעלי התפקידים המקצועיים החשובים

בייצור הויסקי הוא ה"מאסטר בלנדד", אשר תפקידו ומומחיותו בעירבוב סוגי הויסקי השונים. הערבוב מגיע עד לכדי 50 סוגי ויסקי לסוג אחד, כשה- 50 נבחרים מתוך מבחר של 200 .

הויסקי הנפוץ והמפורסם של חברת "ג'וני ווקר", למשל, הוא מסוג "בלנדד" ומורכב מתערובת של 40 סוגי ויסקי שונים.

למעשה, נפוץ יותר סוג הויסקי המעורב, ועובדה זו כשלעצמה יוצרת בעיה כשרותית. שכן, בראש וראשונה, מנין נוכל לדעת מה עוד מעורב במשקה, מחוץ לסוגי הויסקי השונים?!

ושנית. גם אם נניח שחברה מסויימת אינה משהה את הויסקי שלה בחביות של יין נסך כלומר, סתם יינם מנין נוכל לוודא זאת לגבי שאר הסוגים המעורבים בתוך הויסקי שלה?!

למעשה, חושף מומחה הכשרות – בסקוטלנד ובאירלנד, חל איסור חוקי על עירוב חומר נוסף כלשהו בויסקי מלבד ויסקי, לכן יש שהקילו לשתות וויסקי המיושן בחביות יין, משום שלדעתם טעמו של היין בטל, בהיתר זה תמכו בעל ה'מנחת יצחק' זצ"ל והגאון הרב משה פינשטיין זצ"ל, ועוד. אך כתבו שנכון שירא שמים יימנע משתיתו.

כמבואר להלן.

בוויסקי המיוצר ביפן, קנדה ישנו חשש לתוספת של חומרי גלם בוויסקי ולכן אין לשתות אותו ללא כשרות מהודרת.

וויסקי מארצות הברית – בארצות הברית החוק אוסר להוסיף לוויסקי חומרי גלם בלא סימון נאות על הבקבוק, ובנוסף אסור ליישן את הוויסקי בחביות של יין אלא רק בחביות אלון חדשות. משום כך גם למקפידים על רמת מהדרין מותר לשתות ויסקי אמריקני (סטרייט בורבון או טנסי) ללא כשרות, כאשר בחומרי הגלם לא מופיעים – גליצרין, קרמל, יין או חומרי טעם נוספים.

הרב רייכמן מבקש להניח יסודות וכללים לעזרת הציבור היראים והשלמים שומרי משמרת הכשרות, בהבנת המקרא בנושא הויסקי,

אציין אומר מומחה הכשרות, כי כל וויסקי שיש עליו את אחד מהכיתובים המצ"ב אסור בשימוש:

יישון כפול –

DOUBLE MATURATION

יישון בשתי חביות –

MATURED IN TWO WOODS

שתי חביות –

TWO WOOD, DOUBLE WOOD

חביות יין שרי –

OLOROSO SHERRY CASKS

חביות יין פורט –

PORT CASKS

(יין אדום מתוק ומחוזק, המיוצר בעמק דורו בפורטוגל, על ידי תושבי העיר פורטו)

חביות יין מסוג מדירה –

MADERIA CASKS

(יין מתוק שמקורו באיזו מדירה השייך לפורטוגל).

כיתובים הנקראים גימור מיוחד –

SPECIAL FINISH

(גימור מיוחד, מוסיפים מעט יין לארומה).

בדרך כלל יופיעו ברובם הכמעט מוחלט על הוויסקי מקבוצת הסינגל-מאלט. (SINGLEML)

ביקשנו לטובת הקהל החרדים לדבר השם זו הלכה, מהרב רייכמן לאפשר לנו הצצה תמציתית בכל הנוגע לכשרות משקאות חריפים נוספים:

ובטובת עין מרחיב מומחה הכשרות בנושא זה:

טקילה מקסיקנית, מיוצר מצמח ה"אגבה" ואין בהם בעיות כשרות.

ברנדי, זהו שם כולל למשפחה של משקאות אלכוהוליים על בסיס פירות. ישנם סוגי ברנדי שמופקים מענבים (קוניאק

cognac, ארמניאק Armaniak, גראפה Grappa, פיסקו Pisco, מטקסקה Metaxa), ואין ספק שכאשר הם

מיוצרים ללא הכשר הם אסורים באיסור סתם יינם.

גם בסוגים שמבוססים על פירות אחרים, כגון: סליבוביץ (שזיפים Slivovitz), קירש (דובדבנים Kirschwasser) וקלבדוס (תפוחים (Calvados), ישנו צורך

בהכשר מהודר, מפני שבאותם מפעלים מזקקים גם משקאות שאינם כשרים.

הליקרים

עשויים על בסיס אלכוהולי בתוספת תמציות טעם וצבע, כדי לברר האם הם כשרים יש לבדוק את מקור הכוהל אם מופק מענבים הוא אסור באיסור ׳סתם יינם', ואם מופק מדגנים יתכן ואסור באיסור 'חדש' וחמץ בפסח, וכן את כשרות תמציות הצבע והטעם, כמו כן בחלק מהליקרים מערבים יין, או שהם נעשים על בסיס מי גבינה ושמנת ואסורים כחלב וגבינת עכו"ם. משום כך אין לרכוש ליקר ללא חותמת כשרות מהודרת על גביו.

אפרטיפים

אניס, פסטיס, אוזו, רקי, סמבוקה, צ'ינצ'ון, פצ'ראן, ורמוט, מרטיני, נואלי פראט, פון א מה, דובונה, צ'ינזנו, ביטרים, קמפארי, צ'ינאר, פרנט, אנגוסטרה

משקאות אלו מיוצרים על ידי עירוב של חליטת או השריית עשבים יחד עם אלכוהול ניטרלי או עם יין. אין לרכוש משקאות אלו בלא פיקוח כשרותי מהודר, משום שהם עלולים להיות אסורים באיסור ׳סתם יינם', וכן יתכן שמעורבות בהם תמציות אסורות.

רום

רום בהיר, רום כהה. ג'מייקה, מרטיניק, קובה, איי בתולה מערבים, ברבדוס, מאוריטיוס, גויאנה, רום כהה, קשסה, מליבו,

הרום הוא משקה אלכוהולי העשוי מקני סוכר, אך במהלך הייצור מוסיפים לו לעיתים תמציות צבע וטעם הזקוקות לכשרות איכותית, או מיישנים אותו בחביות יין, ולכן הוא נדרש לפיקוח כשרות מהודרת.

וודקה

האלכוהול שעליו מבוססת הוודקה מופק מדגנים (חיטה, שעורה או שיפון), תירס או תפוחי אדמה. אך במדינות עשירות ביין מפיקים את האלכוהול גם מיין שאסור באיסור סתם יינם, ובמדינות עשירות בחלב מפיקים אותו גם מחלב וגבינה שאסור כחלב וגבינת גויים. בחלק מהמותגים מוסיפים לוודקה תמציות טעם, מי גבינה, גליצרין וחומרים נוספים הזקוקים לכשרות מהודרת.

(על חשש איסור חדש בוודקה ראה להלן.)

ג'ין ג'ינג'ר.

ג'ין הוא משקה אנגלי שמבוסס על אלכוהול שמופק ממקורות שונים. לעיתים מדובר באלכוהול מיין האסור באיסור סתם יינם, ולעיתים מוסיפים לאלכוהול תמצית ענבים . לכן חייב כשרות מהודרת.

למרות כל ההסברים המנומקים לאסור שתיית הויסקי ללא כשרות, מבקש הרב רייכמן להפנות זרקור קבל עם ועדה לציבור החשוב נוטרי קדושת השולחן היהודי, ולהאיר להם למען יידעו, אשר רבים מגדולי וגאוני הדור היקלו בשתית הויסקי ללא פיקוח כשרותי והשגחה הלכתית, ביניהם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יו"ד א ס"ב) שהקל בשתית הבלנדד ויסקי האמריקאי, למרות שהחוק מאפשר לערב חומרים נוספים בלי לציין על הבקבוק עד 2.5%, ולדעתו יש לסמוך על דעת הט"ז (יו"ד קיד ס"ק ד), שיין בטל גם בשאר משקים בשש ולא רק במים, ואין צריך שישים כנגד היין. אולם מסיים האגרות משה, שכל זה הוא מצד הדין, אבל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו כדעת הרמ"א, והוסיף שגם הוא נזהר מלשתות ויסקי בלנדד אמריקאי, ושותה רק בחבורה שלא ייראה כיוהרא.

וכן סבר הגרי״י וייס זצ״ל בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן כח), שדן באופן שיש ביטול בשש כנגד הבליעות, לכאורה יש לאסור כי 'עיקרו לכך' וכל דבר ש'עבידא לטעמא' לא בטל, ואין מבטלין איסור לכתחילה, ומכל מקום מצדד להתיר כי עץ האלון גורם לטעם יחד עם טעם היין, ומותר מכח הכלל של זה וזה גורם.

וכן התיר הגאון הרב מנשה קליין זצ״ל בתשובה למחותנו כ״ק הפני מנחם מגור זצוק״ל, וכתב בשו״ת משנה הלכות (חלק י סימן קט) בוודאי השותה ויסקי ללא פיקוח כשרותי אין צריך כפרה ותשובה כלל.

יש מהפוסקים שנוקטים להיתר, על פי המבואר בשו"ע (יו"ד סימן קלז סעיף ד), שאם יין מתערב בשיכר, הטעם של השיכר נפגם. והדין הוא שדבר הנותן טעם לפגם אינו אוסר את המאכל. ואפילו שהמזקקה מעוניינת בחביות היין, רק משום שהיא

רוצה לסלק את הטעם המר של חביות העץ.

הרב רייכמן שופע ידע הלכתי ומקצועי רב, ומוסיף עוד פנינה מחכימה תוכ״ד, ומראה לנו מה שכותב הרב העכט בקובץ אור ישראל מאנסי, וכן שמע הרב רייכמן אישית מגדולי הרבנים בועד הכשרות – כדתיא שבאנגליה.

שכל המביעים דעה הלכתית בנושא כשרות הויסקי מתעלמים לחלוטין מהתהליך של שריפת החביות שהם עוברים שהוא כעין ליבון – בטרם שופכים בהם את הויסקי, ולפי זה פשוט לכאורה שאין מקום לכל החששות ולבירא הם נופלים.

אלכוהול שהופק מסתם יינם

הדין הוא מרחיב הרב רייכמן מומחה הכשרות, שסתם יינם שהתערב במים מתבטל בששה חלקים מים נגדו, אבל באלכוהול שהתערב במים, הטעם נרגש בחוזק אפילו ביותר מששה. ולכן פסק בפשיטות באגר"מ יו"ד ח"ב סי' לו, שאלכוהול המופק מסתם יינם שהתערב במים צריך שישים כנגדו לבטלו.

וכאן הרב רייכמן מטיל פצצה תורנית באוירה של תורה ובית מדרשה, הש"ך (סי' קלד ס"ק כ"א) כותב דסתם יינם שנתערב בתשביל מתבטל בשישים, בניגוד באם נתערב במשקים, שאז מתבטל כשיש ששה חלקים כנגדו.

ובספר שערי רחמים (הנהגות הגר"ח מוואלאזין) אות מט כותב בשם הגר"ח כך -היי"ש אין דינו כמשקה אלא כאוכל, וכן כתב בתשובה הגאון מקאז'יגלאב (שנדפסה בעם התורה שנת תשד"מ, חוברת ח), ויסוד הענין הוא שהגדרת משקה בניגוד לאוכל איננו שהוא נוזל בניגוד לגוש, אלא שיהיה בעווערידז"ש בניגוד למאכל, ולפי"ז האלכוהול נידון כאוכל ולא כמשקה, ואם נתערב במים לא יתבטל בששה חלקים מים כנגדו. אלא בשישים כשאר איסורים.

חשש איסור ׳חדש׳ בוודקה

הרב רייכמן מפנה אותנו למאמר המשובח שכתב הגאון הרב עקיבא יוסף לוי ממכון הילכתא, ובקונטרס שפרש לפנינו כתוב כך:

האלכוהול של ה'וודקה' מקורו מהרבה סוגי מאכלים כמו דגנים, תירס, ענבים, חלב, ועוד. הרבה סוגי 'וודקה' מיוצרים ממרכיבים של חמשת מידי דגן, ולכן חשוב לברר מה מקור האלכוהול. בארצות הברית לפעמים מיוצר מתירס. ברוסיה הרבה פעמים מיוצר מחיטה. 'אבסולוט' מיוצר בשבדיה מחיטה, 'פינלנדיא' מיוצר במדינת פינלנד משעורה ועובר זיקוק רציף, 'חורטיצה' מיוצר באוקראינה מחיטה, 'רוסקי סטנדרט' מיוצר ברוסיה מחיטה, בתהליך כפול של זיקוק.

לסמוך על תאריך הייצור:

ההנחה הרווחת בקרב המומחים של וועדי הכשרות המהודרים, שכל מוצר שיוצא מהמפעל לפני חודש ספטמבר (חודש התשיעי למנינם, בערך חודש אלול) אין בו חשש 'חדש', כי לא שייך במציאות שיגיע לשוק סחורה חדשה שנזרעה אחרי פסח, הן בשעורה וכל שכן בחיטה שהגידול אורך יותר זמן (התבואה שהשרישה אחרי ט"ז ניסן, לוקח 0-2 חודשים לתהליך הגדילה וקצירה והגעה לשוק, 'וודקה' המיוצרת משעורה מגיעה לשוק יותר מהר, בנוסף צריך לקחת בחשבון עוד מספר שבועות לתהליך הייצור והשיווק). ואם כן ניתן לבדוק בתאריך הייצור המוטבע על גבי הבקבוק, אם הייצור היה לפני החודש התשיעי, אין חשש חדש.

הנדון של 'חדש' שייך רק בוודקה, שעובר רק 'זיקוק רציף' ותהליך הייצור מהיר, ומוכן תוך מספר שבועות, ואינו דומה ל'וויסקי' שעובר 'זיקוק איטי' ומתיישן מספר שנים בחביות, ובוודאי אינו חדש. זאת ועוד, מוסיף הרב רייכמן הנדון הוא רק ב'וודקה' שיוצרה מחמשת מיני דגן, ולא מתפוחי אדמה תירס ועוד.

המחבר בשו״ע החמיר ופוסק שאיסור 'חדש' נוהג גם בחו״ל וגם בשל גוים.

קיים בפוסקים פולמוס נרחב בעניין איסור חדש בשיכר.

אמנם הב"ח מאריך לבאר, שאמנם לכאורה בפשטות היה צריך להחמיר בתבואה של גוי, אך המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר, וכך נהגו להקל גדולי התורה ותלמידיהם שהיו לפנינו מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל ושותין שכר שנעשה מתבואה חדשה, חוץ ממקצת חסידים שנזהרו בכך, ולכן אין להורות לאיסור נגד גדולי ישראל שנהגו להיתר, ורק מי שרגיל בפרישות ומפורסם לחסיד רשאי להחמיר ממידת חסידות אך לא יורה לאחרים, דלא ליתי לאינצויי. וידוע שהרבה מקהילות החסידים סמכו על דברי הב"ח והקילו באכילת 'חדש' מתבואת גויים בחו"ל, וראה בספר בעל שם טוב על התורה (פרשת אמור) כמה עובדות מהבעש"ט בזה. והדברי חיים מצאנז (דרכי חיים ושלום אות תתעג) התריע נגד המחמירים בחדש בחו"ל. וכן מיקל הביאור הלכה בסימן תפ״ט.

מאידך הגר"א (ס"ק ב) חולק על החידוש של הב"ח שאיסור 'חדש' אינו נוהג בשל עובדי כוכבים בחו"ל, ומתבטא 'וכבר הכו על קדקדו כל האחרונים ושגגה יצאה מתחת ידו'

סוגיה בפני עצמה תופסת הליקר – ״בנדיקטין״.

אשר עלה בקביעות על שולחן מלכים מלכי רבנן נשיאי חב״ד, וקמו מערערים על כשרותו באמרם שהמשקה הזה מגיע מפס יצור מיוחד אצל נזירים וסוד הייצור כמוס, ולכן יש לפקפק בכשרותו, והשיב הרבי מליובאוויטש שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע שלח שליחים לברר על המשקה ומצאו שהוא כשר, ומכיון שלאחר מכן המשיכו הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ להשתמש במשקה זה, לכן גם הוא מתיר להשתמש בו. לאחר דין ודברים התייחס הרבי לרינונים, וכך אמר הרבי מליובאוויטש בהתוועדות שבת פרשת נח תשכ"ז: "ישנם בעלי מרה שחורה שמנצלים טבע זה בשביל לעורר – בכתב ובעל פה – בנוגע להמשקה הנקרא "בענדיקטין", שיש בזה שאלות וספקות וכו'. ולכן: לעת עתה יפסיקו להשתמש במשקה זה, וישתמשו עם משקה הראוי גם לבעלי המרה שחורה…

ומאז החל הרבי לחלק 'סמירנוף', שהוא אינו ליקר אלא וודקה.

חשוב לציין!

מדובר רק על בנדיקטין מסוג ,D.O.M Benedictine ולא על הבנדיקטין מסוג B&B אשר במוצהר מעורב בו יין.

וכך כותב הרב מוטי הסופר ממערכת הכשרות של הרב לנדא בבני ברק, לאחר עבודה ובדיקה מדוקדקת הוברר מעל לכל ספק כי הליקר בנדיקטין כשר הוא למהדרין מן המהדרין. מסתבר כי הבנדיקטין מכיל 27 עשבים שונים, המרכיבים תערובת סודית, ביניהם אזוב, זרעי כוסברה, זעפרן, וניל, קינמון ועוד.

אך ברשימות של מערכת הכשרות – סטאר k הם מדגישים ששני הסוגים של בנדיקטין אינם כשרים.

שמעתי אישית אומר הרב רייכמן מרבנים גדולי תורה ומומחים בכשרות באירופה, שבזמנינו מערבבים בזה יין ויש בזה חשש של איסור סתם יינם.

ונהרא נהרא ופשטיה.

כרגיל מסיים הרב רייכמן כי על הציבור החרדים לדבר השם המדקדקים קלה כבחמורה ומקפידים על כשרות וקדושת המאכלים, לרכוש מוצרי מזון ומשקאות בכל וריאציה שהיא אך ורק בפיקוח כשרותי מהודר בלבד.

חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע… !

לאתר הכשרות של הרב יוחנן רייכמן >> ליחצו כאן