יהודי נרצח בפיגוע: השליחות, הזכות והנקמה

האם בני אדם יכולים להתערב בעולם הזה בהחלטות של הקב"ה.

 

רבינו סעדיה גאון זי"ע בספרו 'האמונות והדעות' מאמר ד' אות ה

אומר  האבידה מעשה ה' והגניבה מעשה ידי אדם, וכאשר חייבה החכמה העליונה שיאבד אותו הדבר, אילו לא גנבו הגנב היה אבד באופנים אחרים.'

בראש השנה נגזר על אותו אדם שחפץ פלוני ילקח ממנו, אם ע"י אבידה אם ע"י גניבה, ואח"כ באמצע השנה בחר אותו גנב בבחירה רעה לגנוב את החפץ הזה מידו, אם  לא היה בוחר ברע, היה החפץ נאבד ממנו בדרך אבידה.

עוד כתב הרס"ג שכך הוא הענין ברציחה, שהמוות שהוא תוצאת הרציחה הוא גם מיד ה', אבל פעולת הרציחה עצמה היא מתייחסת לרשע, ואם כבר נגזר עליו מיתה  ואילו לא היה בא זה והורגו, היה מת באופן אחר.

הרי שלא שייך להינזק מבשר ודם לולא הייתה הגזירה מפורשת משמים שהוא ינזק.

אלא שבעלי בחירה בחרו לטוב או למוטב, אם להיות שליח לדבר טוב או לדבר רע.

גם אמרו חז"ל במס' כתובות ובמס' בבא בתרא

בענין הצדקה, שריב"ז ראה תחילה ברוח הקודש שבשנה זו צריכים בני המשפחה שלו  להפסיד סכום מסוים, הלך ודרש מהם ממון כדי שיהיה נאבד בדרך מצוה ולא בשביל מיסים

כיון שעדיין נותר מהחשבון כמה פרוטות, הגיעו מבית הקיסר וגבו בדיוק כמספר הפרוטות שנותרו מאותו הסכום.

ולא גילה לבני המשפחה  בתחילה שהוא גובה לסיבה זאת, כדי שתהא מצוה צדקה לשמה.

גם כתב בספר חובות הלבבות שער הבטחון

'אין לאדם להכנס בסכנות, בבטחונו על גזירת הבורא, וישתה סמי המות, או שיסכן בעצמו להילחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, וכו', והוא נתבע על זה כאילו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזירת הא'לקים וברשותו. וכבר הזהירנו, שלא להמית שום אדם בשום גלגול, באמרו (שמות כ,יג) לא תרצח …

כלומר אפילו אדם שעשה כל מיני צער לעצמו, הכל היה נגזר מלמעלה, ומה שהוא בחר ברע לעבור על דברי חז"ל שאסור לאדם לחבול בעצמו, עשה עבירה, אבל הנזק היה ממילא מוכרח לבא עליו מלמעלה.

לכן מי שנהרג השם ישמור על קידוש השם ע"י גויים, בלי ספק שהאדם הזה כבר השלים את שליחותו בעוה"ז, אלא שמלבד זה היה פשע ע"י גוי שהרגו על קידוש השם, ועתיד הקב"ה לנקום דם עבדיו השפוך

ולענין המוסר נפשו על קידוש השם יש שלושה דינים, הזמן שנגזר עליו להפטר מעוה"ז

הזכות שזכה למסור נפשו על קידוש ה'.

והפשע של הרשע שהקב"ה ינקום ממנו נקמת דם עבדיו השפוך.

 

בעל התניא באגרת הקודש (סי 'כה)

אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת  לא היה בכעס כלל ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום.

 

ולכן נחשב הכועס כאילו עובד ע"ז,

כל מי שאומר שבעלי בחירה יכולים לעשות לבד דברים כרצונם, בעל התניא כותב עליו דברים חריפים מאד.

עוד כתב בעל התניא באגה"ת (פי"א)

השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות בין מן השמים בין ע"י הבריות בדיבור או במעשה יזכור שהכל ככפרה ויקבל בשמחה

וכתב בספר 'דברי דוד' שיצחק אמר ליעקב שילך לחרן, אבל לא הזכיר שיברח בגלל עשו, אלא קום לך פדנה ארם אפילו שעשו רוצה להורגו בכל אופן הוא אומר לו – קום לך…לא ברח…

אבל כשיצא יעקב מבית לבן, ושמע שעשו אחיו בא עם ארבע מאות איש, וַיִּיָרָא יַעֲֹקֹבֹ מְֹאֹדֹ וַיֵֶּצֶר לוֹ

איך ייתכן שהוא פחד מעֵָשָׂו ?

אומר הדוד דוד, בגלל ש'פחד יעקב' לכן ויצר לו, הוא הבין שהוא יורד מהדרגה שלו, אם הוא יורד מהדרגה שלו זו הסיבה של 'ויצר לו'.

ככל שהאדם בדרגה גבוהה יותר פחות אפשר לפגוע בו

יותר אמונה יותר שלווה פחות אפשרות לפגוע באדם

 

והזוהר בפרשת וישב אומר – עדיף להיפגע מנחש ועקרב ולא מבעל בחירה,

אבל יחידי סגולה יכולים להינצל מבעלי בחירה

 

הלשון בזוהר היא = זעירין אִינוּן דְּיָכְִלִין לְאִשְׁתְּזָָבָא,

הדבר תלוי במדרגת האדם.

וכעין רבי חנינא (סנהדרין סז)  ועניין הכישוף    שרבי חנינא דנפיש זכותיה' -והוא אינו מתיירא מכישוף כלל, כי הוא דבוק ב'אין עוד מלבדו

ולכן לכשפים אין שום השפעה על רבי חנינא.

ולכן  דוד המלך עליו השלום  מצד אחד אמר כ"פ בתהילים שאינו מתיירא מבעלי בחירה, ומאידך אמר בספר שמואל 'ניפלה נא ביד ה

'וביד אדם אל אפולה'.

והתשובה היא כמו שלימד הבעש"ט

עה"פ 'ה 'צלך'  כפי אמונתו של אדם, כך הוא ממשיך על עצמו השגחתו הפרטית.

והדרגה הגבוהה היא כמו הדרגה של דוד המלך במלחמה, שהקב"ה אמר לו תעמוד על מקומך ואל תזוז לפני שהעלים על האילן יתנענעו

והפלשתים הרוצחים מתקרבים אליו עד ד' אמותיו ממש  ואינו זז ממקומו, אנשיו שואלים אותו, דוד, מדוע אינך יוצא להרוג אותם… והרי הם רוצחים בעלי בחירה… דוד המלך עומד בנחת ואומר 'ה' צוה עלי שלא לזוז לפני שהעלים יתנענעו'

כי דוד המלך הוא בדרגה של  זעירין אינון שזוכים לדרגה של שויתי השם לנגדי תמיד ואפילו בשעת הנסיון.

נמצא כפי מה שירבה האדם בדברי אמונה ובטחון בה' = 'האמנתי כי אדבר'

ככל שיחזק את עצמו ואת הסובבים אותו שאין לפחד מבעלי בחירה כלל

כי  'ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם'.

אזי הוא באמת מוגן אפילו מבעלי בחירה

וכמו שאומר הרמב"ן הגזירה אמת והחריצות שקר

כפי מה שאדם מזמין על עצמו על ידי כח האמונה שלו, כך מתנהגים איתו משמים

וכך כתב בשפת אמת

שנאמר ללוחמים לפני הקרב

הִָאִישׁ הַיֵָּרֵא וְַרַךְ הַלֵָּבָב יֵֵלֵךְ וְיָֹשֹׁבֹ לְֵבֵיתוֹ

'אל ירך לבבכם אל תיראו =  אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות אל תיראו מפני הקול של כלי המלחמה.

אל תיבהלו מקול הצווחות כי ה' א-לקיכם הולך עמכם הם באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום.

ואפילו יגיעו 3 מליארד מוסלמים ועוד כמה מליארדי בני אדום בכל אופן

כתב רש"י עה"פ 'סוס ורוכבו ירה בים'

ברגע אחד כולם בטלים ומבוטלים.

וכך יצא יהושע בן נון למלחמה בבטחון בה'

ונתבטלו כל השונאים וסוסיהם לעומתו

מָסַרְָתָּ גִבּוִֹרִים בְַּיַד חַלִָּשִׁים

וְרִַבִּים בְַּיַד מְעִַטִּים, כל זה בכח 'שמע ישראל.'

בזכות – הזכות של האמונה יינצל האדם אפילו אם אין לו זכות להינצל.

 

אז מהלך חשוב ויסודי למדנו

כדי להינצל ממעשיו של בעל בחירה צריך להיות בעל מדרגה יותר גדולה, כמו שיש כמה וכמה דרגות בביטחון לענין פרנסה, יש אחד

שצריך להשתדל הרבה לפרנסתו, יש אחד שמשתדל מעט ובוטח הרבה, ויש שבוטח כ"כ הרבה עד שאינו צריך להשתדל כלל לפרנסתו, הרי שאין בזה משנה ברורה לכל ישראל, כי כל אחד מתקיים בו וּבֵרְַכְךָ ה '

ֱאֱ'לֶֹהֶיךָ בְֹּכֹלֹ אֲֶשֶׁר תַּעֲֶשֶׂה

לפי דרגתו, הבעש"ט יצא ידי חובתו בהכשה על חלונו של העשיר, והרבי רבי זושא יצא ידי חובתו באמירת 'זושא רעב'

כי כל אחד לפי בחינתו צריך לעבור את הבירור בזה העולם המעורב טוב ורע, כל אחד  כפי חלקו באכילת עץ הדעת

כך חלקו ב  בְּזֵַעַת אֶַפֶּיךָ תֹּאַֹכַל לֶֶחֶם

זעה של עבודה של לימוד תורה של קיום מצוות של החזקת תורה, כל אחד וה'זיעה' שהוא בוחר בה

ומכאן לשלב הבא, עין הרע:

מצינו בעניין עין הרע, שהאדם לא יחצין את השפע שלו כדי שלא ייפגע מעין הרע

ואפילו מי שמוצא איזה 'שטיח יפה' וגדול שלא ייפרוש אותו מול הרבה אנשים כדי שלא ייראו את זה האנשים ויקנאו וישפיעו על ידי העין הרע שלהם (גמרא)

כי העין הרע – כי העינים  המתפעלות מהפאר של השטיח, יזיקו בעין הרע

וגם אמרו חז"ל  אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנו בעין הרע. כך נפסק בשו"ע

גם נפסק בשו"ע שלא יעלו שני אחים לתורה בעליות סמוכות זו לזו, משום עין הרע.

קיים בבריאה כח שנקרא 'עין הרע'.

בגמ' ושו"ע כתוב שאדם צריך להיזהר מזה.

ואין לעלות לתורה שני אחים זה אחר זה אפילו אם יאמרו שאינם מקפידים על עין הרע, שכן נפסק בגמ' ושו"ע.

ובגמ' ב"מ כתוב שרב הלך לבית הקברות  וידע על כל קבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה כך מסביר רש"י את הגמרא

הרי מלשון רש"י שהמיתה בעין הרע אינו בגדר 'בזמנו'.

ומסקנת רב הייתה שתשעים ותשע אחוז מתו בעין הרע, ה' ישמרנו, נמצא רובם מתו בלא עתם.

והשאלה היא אם  בראש השנה נקבע על השטיח שלא ייהרס מה פתאום תשפיע 'העין רעה'?

איך עין הרע תוכל להזיק כשלא נגזר כך בראש השנה?

ביאר הרב דסלר שאדם שקיבל שפע בעשירות או כוחות או כשרונות או ילדים מוצלחים, והוא מתפאר בהם בפני אחרים, והוא גורם שאחרים יקנאו בו.

נמצא שהוא עשה פעולה בכך שחבירו יעבור על קנאה וחמדה

הרי זה מעין 'לפני עור לא תתן מכשול'.

יש בזה ענין שעשה דבר אשר לא ראוי, ובכך גרם לחבירו לקנא בו

אם הוא מנצל את השפע לעורר קנאה באחר, יש לו פחות זכויות ויותר חובות

לכן כעת בוחנים אותו שוב בשמים על השפע שיש לו, האם באמת מגיע לו אותו שפע.

ולכן מצינו שיעקב אבינו אמר לבניו אל תראו את עצמכם כולכם יחד –  ופרש"י 'למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שֵבֵעים'.

מה אכפת ליעקב שיראו את עצמם שֵבֵעים ?

אלא שלימד אותם שאין לגרום לאחרים שיקנאו

החשש הוא מ 'עין הרע'

אומר הרב דסלר

מה שנעשה נזק לאדם על ידי ה'עין הרע' זה נכלל במה שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו.

= זה כמו עונש.

כי מה שמגיע לו לאדם שיפסיד בעין הרע ,לא בגלל שאנשים בעלי בחירה יכולים לעשות לו דבר שלא נגזר עליו, אלא כעונש על מעשיו הלא טובים שהוא גרם לפלוני שיקנא בו ויתן בו עיניו.

כל יהודי צריך לקיים 'למה תתראו', שהשפע שיש לו, לא יעורר קנאת אחרים עליו, וכשם שעל ה'מזיק 'להרחיק את עצמו, כך גם על ה'ניזק' להרחיק את עצמו מחשש שאנשים קמו על רגל שמאל, שמא הם מתוסכלים היום…ויקנאו

ולכן אם הם ייראו אותנו עם רכב חדש עם בית מפואר הם יקנאו ולכן אנו צריכים להיזהר לא לאבד את הזכות שלנו.

אין לנו לעורר בליבם קנאה כדי שהם לא ייסבלו מעין רעה= קנאה, כי כאשר הם סובלים מעין רעה יש להם עין הרע!

אומר הרב דסלר אם האדם עורר והבעיר את אש הקנאה, ולכן מגיע לו עונש, העונש הוא מהעין רעה עצמה שהוא גרם על ידי שהוא עורר את מידת הקנאה אצל הזולת.

לפי זה, זה לא אומר שבעלי בחירה יכולים להזיק מה שלא נגזר אלא שאם גרמנו נזק וכאב רגשי לזולת קנאה, בגלל זה הוא יכול לפגוע בנו משמים איבדנו זכויות ולכן יכול האדם להיפגע יותר

בספר 'זרע קודש' בפרשת ויצא כתב שיש מדרגה גדולה

מי שאומר 'אנא מזרעא דיוסף קאתינא' ואינו מייחס לעצמו שום הצלחה ,כיוסף הצדיק שבשעת הצלחתו הוא אומר 'בלעדי = אלקים יענה את שלום פרעה', אדם כזה אי אפשר לקנאות בו.

וכאן הכוונה היא לאדם שיש לו שפע, אבל הוא לא מייחס אותו לעצמו אלא הוא  מייחס את זה להקב"ה, ומשתדל להטיב עם הבריות שיתחלקו עם המתנה שנתן לו אז לא יקנאו בו אנשים.

וזה הטוב ביותר, אבל בד"כ כשהאדם רואה שכולם מתפעלים ממה שיש לו

גם הוא מתפעל ממה שיש לו והוא שוכח את הקב"ה…

ולכן כתב ב'כלי יקר' שכל שפע שיש לאדם טוב להצפינו ולא להבליטו ולהראותו לרבים, כי אם הוא גורם קנאה לחביריו, ועשה להם נזק, הוא גורם להם להיות 'מבולבלים ולחשוב על הקנאה שלהם…

הוא אחראי על מה שקנאו בו אנשים.

ועוד אומר השפתי חיים בדברי האור החיים הק' שיש כח לבעל בחירה להזיק, למה?

היות ויוסף מעורר אצל האחים 'קנאה' אז הם יכולים להזיק לו…

אבל אצל יוסף היות והוא לא צריך לומר מזרעא דיוסף קאתינא שהרי הוא עצמו זה יוסף…

במקרה זה – הם רוצים להזיק אבל לא מצליחים אלא רק מכינים אותו למלוכה

על יוסף הצדיק נאמר 'ויקנאו בו אחיו

אומר השפתי חיים היות והכל לפי דרגת המלאכים אלה – האחים והשבטים הק' – היות והוא יוסף היה  מעט אחראי לקנאתם, הייתה סיבה שהיו יכולים להזיקו בכח בעל בחירה…כי יש להם בחירה אם כן או לא לקנא בו…

וכאשר הוא עורר אצלם קנאה.

כמו שהתורה אומרת – 'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם'

על זה כתוב 'וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום'

ואח"כ כשהוא רואה חלומות,

יוסף הצדיק מספר החלומות לאחיו החלום שהוא יהיה מלך עליהם…וזה על חשבונם לכן זה מעורר את ה'ויקנאו בו אחיו'.

ולכן וַיִּגְַעַר בּוֹ אִָבִיו, וַיּוִֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹֹא אותו על חֲלֹמָֹתָיו, עד שויתנכלו לַהֲִמִיתוֹ.

כמובן שאין לנו שום השגה לא ביוסף ולא בשבטים.

רק לומדים כפי ערכינו שאדם צריך להזהר

אז לפי השפתי חיים אין שום כח לבעל בחירה לעשות מאומה.

אלא שהאוה"ח הק' דיבר כשהאדם גרם לאותו בעל בחירה לקנא בנו,

והיסוד כמו שאמרנו,

הקב"ה גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו, וחלק מעוברי מצותיו הוא שלא להכשיל אנשים בקנאה חמדה ותאוה,

כמ"ש 'למה תתראו'

מכיון שגרם קנאה לחבירו, הקב"ה מענישו בכך שניתנה הרשות להזיק

לפי זה  אין אדם נפגע משום בעל בחירה

כי הכל נעשה רק ע"י בעל כל הכוחות כולם

אלא שאם עשה מעשה שלא יעשה, שגרם לאחרים קנאה עליו, אז שניתנה הרשות להזיקו.

ונחזור ליוסף

וכתב השלה"ק שיוסף הצדיק הפליא את הנס הגדול הזה שבלבו לא זזה אהבתו מאחיו גם כשהשליכוהו לבור הנחשים ומכרוהו לעבד

ולכן קרא שם בכורו 'מנשה' ע"ש כי נשני אלקים את כל בית אבי, הודה ושיבח להשי"ת על מדת השכחה שיש בלבו, שכל מה שאחיו עשו לו, שכח תיכף ומיד את הכאב! צוּר יְלְָדְךָ תִֶּשִׁי, הקב"ה נתן לנו את תכונת השכחה, כדי שלא לתמיד נזכור את הטרוניות והשנאות על זה ועל זה

ניזהר שלא להשתמש בכח השכחה כלפי הקב"ה ח"ו, ולא לשכוח את אלקינו ח"ו.

 

איך קרא לבנו הבכור ע"ש ששכח את בית אביו, אלא שאין לו צורה אחרת איך לזכות ולומר 'אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי' איך הוא עדיין אוהב אותם? על ידי שהוא שכח כמה טוב היה בבית

בהיות יוסף הצדיק בבית פוטיפר, שכח לגמרי את כל מה שעשו לו האחים,

אם קרא שם בנו הראשון ע"ש השכחה, הרי שהוא כן שכח.

יוסף קרא שם בנו מנשה ע"ש השכחה, קריאת שם היא ענין נצחי, מנשה הוא משמות ישראל הנצחיים ,ואם הוא נקרא ע"ש שכחה זו, הרי שבאמת יש באותה שכחה ענין אמיתי

בזכות מתנת השכחה

יכל להמשיך לאהוב את האחים שלו

 

הרמח"ל זי"ע ב'דעת תבונות' שבאמת יש לבעל בחירה כוחות לעשות דברים ופעולות, אבל הקב"ה שהוא אדון כל המעשים, משלב כל מעשיהם של בעלי הבחירה עם הרצון הנרצה אצלו יתברך.

זה ברור שיוסף הצדיק היה צריך למלוך, כאשר ראה בחלום לפני הרבה שנים, לולא בעלי הבחירה יתכן שהיה מגיע אל המלוכה באופן אחר לגמרי, כיון שבעלי בחירה עשו מה שעשו, אמר הקב"ה, אני אשתמש בפעולות שלכם להביא את יוסף למלכותו.

 

וגם היה דבר דומה, אחאב רדף אחר נביאי ה' להורגם, אליהו הנביא הלך אל המדבר, ומי פירנס אותו באותו זמן ?

באו עורבים לביתו של אחאב והוציאו משם מזון ופרחו עד למקומו של אליהו והביאו לו סעודות נפלאות

כמו שאמר לו הקב"ה וְֶאֶת הָערְִֹבִים צִוִּיִתִי לְכַלְכְֶּלְךָ שם   (מלכים א,יז,ד).

ולמה דווקא מבית תבשילו של אחאב ?

כי הקב"ה עושה חוכא ואטלולא מהרשעים, אחאב חושב להרוג את הנביאים דווקא מהבית שלו יביא העורב לחם ובשר לאליהו הנביא

ובגמ' חולין (ד: ) מבואר שסיבב הקב"ה שעובדיה הנביא הצדיק יסדר את השחיטה וכל הכשרות למהדרין בבית אחאב, כי אליהו הנביא צריך לאכול מאותו מטבח.

הרי שבסופו של דבר אין בעל בחירה יכול לעשות כלום שלא כרצונו יתברך.

החידוש אפילו שיש לבעלי בחירה כוחות לעשות דברים…

הקב"ה בחכמתו האלקית מסדר את כל מעשיהם של בעלי בחירה כרצונו

בעלי בחירה עושים ועושים אבל הקב"ה עושה את שלו…

בספרי הנביאים כתוב על המלך אָָחָז, (מלכים ב,טז,ב)

ֶבֶּן עֶשְִׂרִים שָָׁנָה אָָחָז בְּמְַלְכוֹ וְֵשֵׁשׁ עֶשְֵׂרֵה שָָׁנָה מַָלַךְ בִּירוּשָָׁלִָם ולא עָָשָׂה הַיָָּשָׁר בְּעֵיֵנֵי ה', ובירושלמי (סנהדרין י,ב).

אמרו שנקרא אחז משום שסגר ואחז בכל דלתי הישיבות ותלמודי תורה, אמר 'אם אין גדיים אין תיישים', לא ילמדו תינוקות ובחורים תורה ממילא תשתכח תורה רח"ל, והיה מצב של הסתר פנים נורא.

בביתו של אחז גדל בנו חזקיהו המלך, אחר מיתתו של אחז, גרר את אביו במטה של חבלים, והקים דור של תורה באופן מופלג ביותר, לא היה תינוק ותינוקת מדן ועד באר שבע שלא היו בקיאים בששה סדרי משנה

הרי שהוא אחז עצמו שביקש להחריב את התורה, הוא עצמו גידל בביתו את חזקיהו המלך, הרי שאין לך 'בונה תורה' כאותו רשע שביקש להחריב את התורה…

כך עושה הקב"ה חוכא ואטלולא מבעלי עבירה…

וכך יש כל מיני עוקרי דת כיום, על כל ניסיון שלהם לעקור את הדת

קמים ב"ה קנאים למען הקב"ה ומשקיעים בזיכוי הרבים

פרעה אומר 'הבה נתחכמה לו פן ירבה', ורוח הקודש משחקת ואומרת 'אתה אומר פן ירבה ואני אומר כן ירבה', וכמבואר במדרשי חז"ל שדווקא בגלל שהוא גזר שלא ילכו לביתם, בסוף נתרבו ישראל פי כמה וכמה דווקא ע"י גזרותיו של פרעה.

עוד מבואר במדרש כשאמרו בנות יתרו לאביהן

ִאִישׁ מִצְִרִי הִצִּיָלָנוּ מִַיַּד הָרִֹעִים, מדוע נקרא 'איש מצרי ,'והרי היה לבוש כמו יהודי, לא שינה שמו ולבושו?

ומבואר במדרש רבה שאמר יתרו לבנותיו, והרי הוא איש עברי ,מדוע אמרתן איש מצרי, והשיבו לו שאחר שהצילן משה אמרו לו 'יישר כחך', אמר להן משה, אל תאמרו לי תודה, תודו לאיש מצרי שהרגתי אותו במצרים, בגלל שהרגתיו הייתי מוכרח לברוח, והוא הצילכן מיד הרועים.

אומר משה רבנו מה שהרגתי את המצרי בזכות זה אני כאן בְּאֶֶרֶץ מִדְָיָן

כביכול המצרי שנהרג במצרים הוא השדכן של משה שבגלל זה לקח את צפורה במדין.

רבי שלום שבדרון היה אומר שהמילה אנכי שייכת להקב"ה

וא"כ למה דווקא יוסף הצדיק

אָנִֹכִי אֲכַלְֵכֵּל אֶתְֶכֶם וְֶאֶת טַפְֶּכֶם!?

התשובה היא שבאמת בכל ענין בחיים צריכים לזכור שבעל בחירה איננו יכול לעשות כלום,

אבל כשמגיע ענין של פרנסת אחים ואחרים שלא יאמר האדם  השם יעזור, אלא שהוא ידבר ברור ויאמר אָנִֹכִי אֲכַלְֵכֵּל, כלפי צדקה.