מדהים: המידע הכשרותי שהבד"צים מסתירים ומונעים מהציבור

לקראת חג הפורים הבעל"ט וכהכנה למצוות היום המיוחדת – לבסומי עד דלא ידע, יוצא איתנו מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן למסע מחכים בעולם קסום ומלא סודות, לפענח ולחשוף גילויים מפעימים אשר רבים לוטים בהם בערפל וחסרי ידע בסיסיים.

אופן ייצור היין בימינו:

היין – מתחיל הרב רייכמן להציע את מקחו, מתחיל בכרם, – בחירת הענבים ליין היא הראשונה בדברים הקובעים את איכות היין. אלפי זנים של ענבים גדלים בשטחים שונים בכל רחבי העולם, כל איזור מתמחה בזן המתאים לו מבחינת אקלים המקום. מחיר ענבי היין נקבע לפי איכות הענבים המשתנה ותלוי במידת החמיצות, רמת הבגרות, כמות הנוזלים והסוכר הטבעי, צבע וחוזק העינב, כמות היבול לדונם בכרם (ככל שרבה תוצרת האזור רבה כך איכות תפוקת האדמה פחותה), גובה קרקע גידולו (במקומות גבוהים כגולן והרי ירושלים, הענבים משובחים יותר), כמות הגשמים ומי השקייתו, זמן הבשלתו בשמש ותקופת בצירתו של העינב.

בציר ענבי היין נעשה בחודשי אב-תשרי (בשונה מבציר ענבי המאכל הנעשה מחודש סיון), וזאת בכדי להביא את הענבים לרמת בגרות ובשלות מקסימלית, הבציר נעשה באופן ידני (ליקבי בוטיק-יקבים קטנים), או מכני (ליקבים גדולים), שבו 'בוצרת הענבים' עוברת בין שורות הכרם, ובוצרת את אשכולות הענבים אל תוך מיכלים או דולבים. הדולבים מובלים ע"י משאיות, ומתרוקנות ישירות (ללא שטיפה) אל תוך בור היקב, אשר בתחתיתו 'חילזון' הדוחף אותם אל ה'דיסתמר קראשר' (מפריד-מועך) המפריד בין גרגירי הענבים לשדרות ושאר הפסולת הנשאבת החוצה, וגם מועך בעדינות את הענבים (בכדי למנוע את שבירת החרצנים אשר תוכנן מריר), רסק הענבים המתקבל נקרא בשם תירוש.

ייצור היין מתאפשר אודות לתכונותיו המיוחדות של פרי הכרם – העינב, מסביר הרב רייכמן, בשר הפרי מכיל: נוזלים, סוכר וחומצה, אשר קובעים את טעם היין, חמיצותו, סמיכותו ורמת האלכוהול שבו. קליפת הפרי מכילה: חומר צבע, (אשר משמש כצבע מאכל אדום בסוגי מוצרים רבים ויש לחשוש לסתם יינם) חומצה, ויטמינים ומינרלים, התורמים ליין האדום. על גבי הפרי דבוקות בטבעיות 'שמרים' (נראה כאבקה לבנה על גבי העינב.) אלו יצורים מיקרוסקופיים חיים הנקראים 'פטריות', שהם הופכים את סוכר הענבים לאלכוהול, וגם מייצרים פחמן דו חמצני ע"י התססתם את היין, וחיידקים המסייעים לתסיסה המלולאקטית, וביניהם 'בקטריות' (הם חיידקי חומץ אשר גורמות ליין להחמיץ, בבואם במגע עם חמצן).

תסיסת היין: בעבר השתמשו לתסיסה זו (וכיום במקומות בודדים בלבד) בתהליך הטבעי, שבו השמרים באים במגע עם סוכר הפרי שבמיץ, מתסיסים את התירוש והופכים את הסוכר לאלכוהול, (היחס הנמדד הוא: 18 גרם סוכר = 1% אלכוהול לליטר, ובשפה המקצועית: יחידת 'בומה'), תסיסה טבעית זו נמשכת כמה שבועות, אמנם בימינו מגלה מומחה הכשרות, נוהגים בהתססה מבוקרת הנמשכת כ 5-8 ימים (וביינות לבנים בהם מעוניינים לשמר את המרכיבים והטעמים העדינים ע"י טרמפטורת תסיסה נמוכה, היא נמשכת אף יותר זמן), שבה מושמדים שמרי הפרא הטבעיים שע"ג הענבים, ע"י הכנסת שמרים [בעלי חיים מקרוסקופים ששמם 'בקטריות'] מתורבתים שגודלו במעבדות בעשרות זנים, בהתאמה לזן העינב, ולרמת האלכוהול והטעם הרצויים ביין.

תסיסת היין האלכוהולית נעשית ע"י הובלת 'תירוש' הענבים (וביין לבן אשר נסחט מהמיץ ונפרד מקליפותיו קודם לכן מובל רק המיץ לבדו) אל מיכלי תסיסה מיוחדים שבהם פועלת מערכת קירור [בכדי למנוע בשעת התסיסה התחממות יתר של התירוש העלולה לעצור את פעילות השמרים].

הרב רייכמן ממשיך ומעשיר אותנו כתמיד, בעבר הענבים נכתשו בגת העליונה, בה נשאר התירוש לתסוס תסיסה האלכוהולית, וממנה נשפך הנוזל לבדו אל הגת שבמפלס התחתון, הנקרא 'יקב', ובבריכה זו העשויה מאבן קרה, נשאר התירוש לתסוס את התסיסה המלולאקטית, כשלאחר מכן העבירו את היין לכדי חרס עם חור ששכנו במרתפים קרירים וכך נשמרה טרמפטורת תסיסה זאת נמוכה.

ביינות ממותקים מוסיפים את הסוכר במהלך התסיסה ולאחריה, ובכך התסיסה יעילה וגם בטוחה יותר, משום שהסוכר מזונם של השמרים. כמו"כ, הסוכר המרוכז המוסף משמר את היין מקלקולי חיידקים ובקטריות לסוגיהם, שהרי כידוע סוכר הוא משמר טבעי.

ברוב היינות (וחלק ממיצי הענבים) יש צורך להכניס חומצה, בכדי לאזן ולשבח את טעמו, מפני שאין ייצור היין כייצור מזונות אחרים שהינם ע"פ מתכון קבוע שבשליטת היצרן, אלא מצד אחד הוא תלוי בענבים, שככל מוצר טבעי אחר, מידת החמיצות, רמת הסוכר וכמות הנוזלים שבהם משתנית כל בציר, ומצד שני הוא תלוי ברמת הצלחת תסיסת היין במיכלים ויישונו בחביות, אשר שניהם יחד חוברים לקבוע את איכות היין וטעמו.

בייצור היין האדום מתווספים שני תהליכי השבחה שאינן קיימות ביין הלבן א. התירוש תוסס יחד עם הקליפות, וכך היין מקבל מהקליפות הכהות את צבעו האדום (אנטוציאנינים), את הארומה והטעם, אשר הופכים את היין לסמיך, כבד ועשיר, בניגוד לזנים הירוקים שטעמו של היין הנוצר מהם קל, עדין ודליל יותר ב. לאחר גמר התסיסה האלכוהולית, היינות האדומים המשובחים תוססים שוב בתסיסה מלולאקטית אשר איטית יותר ונמשכת לאורך כמה שבועות ואף חודשים, בתסיסה זו נהפכת החומצה המאלית (שהיא עזה) לחומצה לאקטית (שהיא רכה יותר) ע"י חיידקים, ובכך היין משתבח יותר בסמיכותו, בטעמו ובארומתו, אמנם ביין הלבן אין צורך בתסיסה זו, כיון שחומצתו החזקה טובה ומתאימה לאופי היין, ואין בו את החומצה המאלית ורק מעט מאוד אנטוציאנינים, ולכן אין צורך בתסיסה מלולאקטית ע"מ לרכך ולייצב את היין.

יישון היין: יין חדש (בהגדרה מקצועית: יין שבוקבק בתוך שנה מסחיטתו) נשמר במיכלי נירוסטה רגילים (ולפעמים אף עם שבבי עץ), ולאחמ"כ מתבקבק בהגיע העת. ואילו יין מובחר מתיישן (עד 3 שנים) בחביות עץ אלון משומשות או חדשות, אשר משביחות עוד יותר את טעמו, ונותנות לו עפיצות רכה (שלא נשאר בפה טעם יבש ובוסרי כיין החדש), בהתקשרות הטאנינים (מולקולות הנותנות בפה את תחושת המלאות) שבעץ ושביין, ע"י מגעם זה בזה (בעזרת החמצון המבוקר הנוצר ע"י חדירת החמצן דרך דפנות העץ הנושמות). לא בכדי מחירו של יין זה יקר, הן משום שעלות חביות אלו יקרות (כ 800-900 יורו לחבית של 220 ליטר המחזיקה 5 שנים), והן משום שיין זה דורש השגחה ופיקוח תמידי, שמירה על טרמפרטורה קרירה ומבוקרת בחדר החביות, הלחת החדר להפחתת אידוי היין, וכן פעולת 'טופינג' (-מילוי והשלמת יין שהתאדה בטבעיות מתוך החביות) מדי כשבועיים, שללא פעולה זו יחמיץ היין ע"י החמצן שחדר בהם דרך העץ הנושם.

דבר נוסף מעניין מוסיף הרב רייכמן, הידעתם? פקק השעם של היינות היוקרתיים, נועד אף הוא להשבחת היין, בדומה להשבחת היין בחביות עץ (וכמובן ברמה נמוכה יותר), משום שעשוי מעץ השעם שהוא חומר טבעי ונושם כחביות עץ, וכך גורם לכניסה של חמצן ברמה מסוימת. (וההמלצה לאכסנו בשכיבה, היא לשמירה על רטיבות פקק השעם, כדי שלא יתכווץ ויתייבש, שאז יחדור חמצן מעבר לכמות הרצויה.)

התוספות ביין רבים הם, חושף מומחה הכשרות:

שמרים: גם בייצור פרטי, מן ההכרח בימינו להוסיף שמרים, מפני שלולא כך אין שליטה כלל על תוצאות היין.

ביסולפיט: גם רכיב זה הוא כמעט הכרחי בכל היינות בכדי למנוע חמצון, וביקבים הקטנים הוא מוכנס בכמות מזערית מאוד (מ"ג אחד לליטר), וגם ביקבים הגדולים שמכניסים מעט יותר (בעוד שע"פ חוק אפשר להכניס עד 180 מ"ג לליטר יין).

חומצה: תוספת החומצה הכרחית לתיקון הרבה מהיינות. בפרט בא"י אשר היא ארץ חמה וענביה בשלים במהירות, ועי"ז חמיצותם נפחתת, וזקוקים הם לתוספת חומצה הן לשיפור הטעם והן למניעת התפתחות בקטריות. ולא רק שהחומצה אינה פוגמת, אלא שבהעדרה היין נחשב לפגום ואינו ערב לטעמם כלל. חומצה זו, על פי רוב היא חומצה טרטרית העשויה מיין עצמו בד"כ מענבים שגדלים במקומות קרים וכמעט ללא שמש, שאזי חומצתם גבוהה ומתיקותם נמוכה. כמו למשל בצרפת.

אלכוהול: משמש לחיזוק יינות מתוקים העשויים מענבים חלשים או דוגמת 'פורט', ולעיתים נאלצים להשתמש בו גם ביינות יבשים לצורך תיקוני טעם.

סורבט: הגם שאפשר לסנן את היין בסינון מקרוביולוגי, ביקבים הגדולים לא מעונינים לקחת סיכון באפשרות של היוותרות אי אלו שמרים ביין, ולכן הם מוסיפים סורבט ביינות עם שארית של מתיקות מכל סוג שתהיה.

בִּקבוק היין: לאחר גמר התסיסה התירוש נסחט ב'פרעס' (מכבש), והיין נכנס להליך 'ייצוב בקירור' בו המיץ או היין נכנסים ל 0-2 מעלות בכדי למנוע משקע של אבן יין, [וביין הלבן נוסף קודם לכן 'ייצוב בחום', בו מוכנס חומר הצללה ('בנטונית' -אדמה מינרלית טבעית, או חלבון ביצה, וג׳לטין כפי שמביא הנודע ביהודה.) הסופח אליו ומונע משקע של חלבון הענבים.

לאחר שקיעת הפסולת לתחתית המיכל, היין מסתנן בפילטרים מיוחדים רבי עוצמה. ביין מוכנס ביסולפיט (גופרית, בצורת אבקה) המשמש בתפקיד כפול של אנטיאוקסידנטים (מונע חמצון במגע היין עם מולקלות של חמצן), ואנטיבקטריאלי (מונע התפתחות בקטריות), וביינות אשר יש בהם שארית סוכר (כיין מוסקטו, חצי יבש או מתוק) מוסיפים גם סורבט המשמיד את השמרים ומונע מהם להתסיס את היין במגעם עם הסוכר.

השבחה גנטית: ישיבות רבות התקיימו באולם הדיונים בו התאספו גדולי הרבנים חברי בד״ץ ידוע, והתחבטו קשות אודות הבקשה שהועלתה על שולחן מערכת הכשרות להכשיר מיץ ענבים מתוק במיוחד ללא תוספת סוכר כלל, בצבע סגלגל עמוק ומרהיב ביופיו, אשר גודלו על ״גפנים מושבחים גנטית״ בכרמו של יהודי בארה״ב, והשאלה שנשאלה האם פרי חדש זה הינו גפן, האם המשקה שבו ומופק ממנו ברכתו בורא פרי הגפן? והאם אפשר לצאת בו ידי חובת קידוש בשבתות וחגים, ארבע כוסות בליל הסדר? במיוחד כאשר צורתו השתנה קמעה מצורת העינב המקורי.

יישון בשר בשביבי עץ ספוגים ביין של גויים:

לצורך עישון בשר משובח, חושף הרב רייכמן מסודות עולם הכשרות, משתמשים מפעלי היישון בשביבי עץ מחביות שיישנו בהם יין האסור באיסור סתם יינם, כדי שבהסקתם יעניקו ארומה של יין בבשר. יש המשתמשים בהם לצליית בשרים. (מנגל).

בדין זה חלוקים מרן השולחן ערוך והרמ"א (יו"ד קכג, א) לדעת השולחן ערוך הנאה מסתם יינם אסורה, לכן לבני עדות המזרח אפילו בדיעבד אסורים לאכול בשר זה. ולדעת הרמ"א היא מותרת. אך את דבריו חותם הרמ"א "אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר".

למרות שבסימן קח (סעיף ד) הרמ"א פוסק בפשטות: "אבל מותר לזלף סתם יינם, דמותר בהנאה". כתבו הש״ך והפרי מגדים שלכתחילה טוב להחמיר ולא להשתמש בשביבי עץ אלו. לכן לבני אשכנז בדיעבד מותר לאכול בשר זה.

חיוב טבילת בקבוקי זכוכית: ניתן להשתמש בבקבוקי זכוכית ממפעל בחו"ל, אלא שלכתחילה רצוי שהיצרן היהודי יטביל את הבקבוקים. (סימן ההיכר של מפעל פניציה בבעלות יהודית הוא אות 'p’ בשולי הבקבוק, ואילו סימן ייצור בחו"ל הוא בד"כ vi)

למעשה אומר הרב רייכמן מקילים להסתמך על המהרי"ל דיסקין זצ"ל, ואחריו הגרש"ז זצ"ל (ספר 'טבילת כלים' פ"ד סי"ב), שהתירו להשתמש בלא טבילה, כיון שנחשב כעומד לסחורה וכן כאריזה לשימוש בודד, ולכן יש להזהר בשימוש חוזר להטבילם כדין. (עי' בספר 'טבילת כלים' שם סי"ג).

זהירות! מומחה הכשרות מתריע, עדיין ישנם יינות מאוצר בית דין החייבים לנהוג בהם בקדושת שביעית כהלכתה, כמו"כ יש עדיין יין של היתר מכירה הקדוש בקדושת שביעית ולכאורה יינות אלו לא נתבערו בזמן הביעור ונאסרו בשתיה.

כשרות היין: הרב רייכמן מסכם ברורות, כשרות היין חייבת להיות מוקפדת וצמודה מרגע נטיעת הענבים בכרם עד גמר הביקבוק וחתימתו בחותם בתוך חותם.

החל מדיני ערלה, כלאי הכרם (המצוי מאד בכרמים של בני המיעוטים, וכן בסביבות פסח גדלים בכרמים שיבולת שועל).

הפרשת תרומות ומעשרות לאחר עשיית היין, (כאן צריך לשמור על דרגת החיוב שלהם,).

שביעית והלכותיה – שמור ונעבד, קדושת שביעית והנהגתה, ביעור,

מגע גוי מתחילת הבצירה או מהגעת הענבים למכבש.

צורת הבישול/הפיסטור שיעמוד בכללי ההלכה לענין דין יין מבושל.

כשרות חומרי הגלם של התוספות למיניהם.

חביות יישון היין ואחסונם.

חותם בתוך חותם ועוד.

חשיפה מטלטלת:

וכאשר בנושא היין עסקינן, מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן מביא בפני הקוראים הנכבדים סיפור כשרותי מטלטל הקשור לייצור היין אשר פרסם בזמנו הגאון רבי משה ברנסדורפר שליט״א ונדפס בספרו, וכך כותב הגאון הנ״ל – אודות השערוריה שהתעוררה בחג הפסח שנת תשס"ט מוצאי שנת השמיטה.

בכדי למנוע חשש שביעית בפרי הגפן – היין ומוצריו, ייבאו גופי כשרות רבים את היינות מחוץ לארץ וחלק גדול ממיץ הענבים ששווק בחג הפסח בשנה השמינית לציבור שומרי טהרת השולחן היהודי היה מיבול חו"ל.

בימי חג הפסח פרסה לה השמועה כנפיים אשר המיץ ענבים בכשרות בד״ץ העדה החרדית יש בו חשש יין נסך והרבה אנשים באו לשאול אם יש לחוש לשמועה זו,

וכדי לברר הדבר לעומק ביקשתי לשמוע את דברי מוציאי הקול, וכך היו דבריהם: קודם שנדבר על עצם החשש נבאר את דרך בציר הענבים המקובל והנהוג היום, הנה בשנים קודמות נעשה בציר הענבים באופן ידני לתוך ארגזי עץ גדולים שהיו מגיעים אל היקב ושם עשו מהם יין, כהיום בהתקדמות הטכנולוגית כבר אין זקוקים לעבודה הידנית אלא יש מכונה שנקראת בוצרת מכנית, והיא מכונה ענקית כמין טרקטור שעוברת בין הגפנים, מכונה זו יותר גבוהה מן העץ וזאת כדי שלא ימעך את העץ, המכונה עוברת מעל הגפנים ומנערת אותם, והענבים נופלים לתוך מיכלים שנקראים בשפה המקצועית בשם "גונדולה" וקיבולת של כל "גונדולה" הוא בין 150 ל- 300 ק"ג, אחרי שהגונדולה מתמלאת הנהג מרוקן את הגונדולה אל תוך משאית שמובילה אותם ליקב.

והנה בעוד פה בארץ ישראל ועד הכשרות הנ״ל מקפיד שמי שעושה את הפעולות האלו הם יהודים שומרי תורה ומצוות, ולפעמים גם המשגיח בעצמו עושה פעולה זו, אולם בחו"ל הדבר שונה, שם פעולות אלו מבוצעות ע"י גויים, באישור ועד הכשרות של הבד״ץ הנ״ל, הגוי יושב על הבוצרת ומבצע את כל הפעילות עד למשאית, כמובן כשהמשאית מגיעה אל היקב שם כבר מתבצעות כל הפעולות ע"י המשגיח ויהודים שומרי תורה ומצוות.

וכך הסבירו הם את גודל המכשול הכשרותי, באותו זמן שהאשכולות נופלים אל תוך הגונדולה נוצר עומס של משקל על הענבים שכבר נמצאים בגונדולה וכן הנפילה של הענבים על הענבים שנמצאים שם גורמים לסחיטתם, ובשעה ששופכים הענבים מהגונדולה אל המשאית יש שם בין 7% ל-30% מיץ ענבים שנסחטו כתוצאה מנפילת הענבים לתוך הגונדולה, ובשעה שהגוי מרוקן את הגונדולה אל תוך המשאית שאמורה להוביל את הענבים ליקב כבר יש בתוך המשאית מיץ ענבים, והנה אם הגוי היה מרוקן את כל הגונדולה בבת אחת אל תוך המשאית לא היה כאן שום חשש, כי זה מיץ שעדיין מעורב עם פסולת, הבעיה היא שבעת ריקון הגונדולה הדבר הראשון שיוצא הוא המיץ שמטפטף כי הנוזל יוצא מהר יותר מהתערובת הסמיך.

והיות שקודם נשפך אל תוך המשאית יין/מיץ ורק לאחר מכן נשפכים הענבים עצמם, זה בעצם המשכה, ומבואר בגמ' עבודה זרה נ"ה ע"ב ובשו"ע יו"ד סימן קכ"ג יז מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובד כוכבים משנמשך על הגת כלומר מאותו זמן שנשאר היין לבדו עומד ואינו מעורב עם הענבים נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת אפי' לא נגע בחרצנים ובזגים וכו' וא"כ טענתם היא שהנכרים מרוקנים את הגונדולה והמיץ ענבים יוצאים לפני הענבים ויש כאן יין נסך למהדרין, ולכן פרסמו הדבר לציבור עוד בתוך ימי החג, להצילו מאיסור חמור מאד.

וכתוצאה מפרסום זה אשר התפשטה כאש בשדה קוצים, באו לשאול אותי כדת מה לעשות שהרי בימי הפסח עיקר שתייתם של רבים משומרי משמרת הכשרות הוא יין ומיץ ענבים.

והייתי נבוך מאד שהרי אם כנים הדברים וצדקו בטענותיהם בודאי אסור לשתות את המיץ ההוא משום יין נסך, ובפרט שהרבה מהשואלים לא היה להם מיץ ענבים חליפי באמצע החג לקידוש ולהבדלה,

פניתי לאמו״ר זצ״ל ואכן שלח אותי לברר את הדבר מה קורה באמת בפועל ולפי זה נדע אם יש לחשוש, ונפגשתי עם הרב הגאון ר' גבריאל נויפעלד שליט"א [מרבני הוועד הכשרות של בד"ץ העדה החרדית] וביקשתי לברר האם אמת נכון הדבר,

וזה מה שאמר לי הרב הנ״ל, הגם שבארץ ישראל המשגיח מבצע את פעולת ריקון הגונדולה ולא הנכרי, מ"מ רבני וועד הכשרות מקפידים ע"ז רק משום חומרא גרידא ולא מעיקר הדין, ובחו"ל עושה זאת רק הנכרי, ומכל מקום יש היתר לזה משום שתי סיבות.

א', כי כל הפעולה שעושה הגוי היא לא כוחו ממש אלא כח כוחו, מכיון שהנכרי אינו מרוקן את הגונדולה בכוחות עצמו אלא לוחץ על כפתור והכפתור מפעיל את הגונדולה ורק אז הגונדולה יוצאת החוצה,

ב. בבדיקה קפדנית שנעשתה בשעה שהגונדולה שופכת את תכולתה למשאית התברר שבשום אופן לא יוצא המיץ בנפרד כלומר רק מיץ לבד קודם ואח"כ הענבים, אלא הכל נשפך בבת אחת ולכן אין לחשוש לכשרותם, כמו כן טען שהבוצרות בחו"ל הן הרבה יותר משוכללות וגם מקפידים שם מאוד שהענבים יגיעו ליקב שלמים ככל האפשר, ולטענת רבני וועד הכשרות הנתונים מוכיחים בשטח שהמיץ שמצטבר בגונדולה הוא קטן יחסית לעומת מה שמצטבר כאן בארץ, וא"כ אין הרבה מיץ בגונדולה עצמה. ולדעתם אין לחשוש לתקלה כשרותית של יין נסך.

אמנם גם רבני וועד הכשרות מודעים לכך שכאשר המשאית מגיעה ליקב, הרי שבמהלך הנסיעה כן מצטבר בקרקעית המשאית הרבה מיץ, ואז כשהמשאית מרוקנת את התכולה אין אפשרות לרוקן את כל התכולה בבת אחת כי זה עלול לגרום לסתימה בבור,

ולכן לאחר שהועמדו על טעותם, גודל המכשול, וחומרת הדבר, הוחלט שמעתה ואילך יותקן בדופן המשאית ברז, ובעת הריקון הברז ייפתח ע״י יהודי שותו״מ או ע״י משגיח הכשרות בלבד. ורק אחר ריקון תכולת המיץ, הגוי יפעיל את הכפתור המיועד לכך וירוקן את הענבים, והכל על מקומו יבוא בשלום, וישתו ענוים וירוו.

רשמתי את אשר חנני השי"ת משה בראנדסורפער.

והרב רייכמן ממשיך להדהים אותנו ממה שקורה בעולמה הפנימי של מערכות הכשרות, והפעם – המידע הכשרותי שהב"דצים מסתירים מהציבור, ומונעים את פרסומו.

ידוע אומר הרב שבשנים האחרונות מייצרים את היין על ידי סחיטת אשכולות ענבים יחד עם בעלי חיים שעל גבם וביניהם (דבורים, קונכיות, יתושים, זבובים, לטאות ונחשים שכידוע נמשכים מאד ליין) ללא ניקוי מוקדם. וכמובן פעמים גם מצוי שיהיו תולעים בתוך גרגירי הענבים עצמם.

ומבדיקה (שיחות) עם משגיחי כשרות מחמישה בד"צים שונים כולם אישרו שזאת המציאות ובדרך כלל רואים הם בעיניים בעלי חיים ושרצים אסורים בינות לאשכולות הענבים הרבים הנמצאים בארגזים / במכולות, לפני או בזמן העברתם למיכל הסחיטה. (ופשוט שבכשרויות הרגילות המצב עוד פחות טוב).

בנוסף לכך, מקריא לנו מומחה הכשרות מספרו של הרב דן דוידיאן – מציון מכלל יופי, וזה מה שהרב מספר – ביקב מסוים שביקרתי למשך כמה שעות לעקוב אחר תהליך העברת אשכולות הענבים לסחיטה עד לגמר הייצור במיכלי התסיסה, בתיאום עם בד"ץ מסוים.

המציאות שהתגלתה שם היא כך, מדובר במיכלים רבים שבכל אחד מהם מאות (ק"ג) אשכולות ענבים, המונחים על הקרקע שעות רבות ובדרך כלל גם לילות, עד שיועברו למיכל ענק להפרדת השדרות מהענבים, ולסחיטה. ובאותם מקומות בקרבת היקבים, שכיחים עכברים ונחשים ובעלי חיים נוספים רבים הנמשכים לענבים ולמיץ הניגר מהמיכלים. ולא נעשית אף בדיקה באותם מיכלים בשום שלב, במטרה לוודא שאין בהם בעלי חיים ולסלקם אם ישנם, טרם או תוך כדי הכנסתם לתהליך הסחיטה. (ומה שטוען ועד כשרות מסוים, שאין בעלי החיים האלה יכולים להיכנס לסחיטה משום שיש הפרדה של גרגירי הענבים מהשדרות בתוף סובב, לא מדויק, ואולי באה לפטור עצמו מחובת הבדיקה, כיון שבמציאות ברור שאין דבר זה נכון.

ועיקר טענתם של המתעלמים מבעיה זו היא, שממילא אחר כך מסננים את היין, הטענה מטעה, כיון שאין מה לסנן מגוף האיסור שכבר נמחה כל כולו ביין, והסינון מועיל הוא לקליפי הפרי (וגרעיניו) בלבד.

וכך גם נמצאים כל הזמן בעלי חיים בארגזים ובמכולות, בינות לענבים (ושאר פירות) לפני סחיטתם, ולא בודדים אלא הרבה יותר.

וכמו שהעידו משגיחי כשרות מכשרויות בד"ץ שונות, כולם ללא יוצא מן הכלל. קל וחומר בכשרויות רגילות ששם המצב בודאי אינו טוב יותר, והשרצים נסחטים יחד עם המיץ ותחולת גופם נמצאת בתוך המיץ ששותה הציבור. ולא מובן כלל על מה סומכים נותני הכשרות שמטביעים חותמם על מוצר זה ומעלים אותם על שולחן מלכים בני ישראל המקפידים קלה כבחמורה ושומרים משמרת הכשרות וקדושת המאכלים.

הרב רייכמן כדרכו בקודש להביא את הצדדים השונים בפסיקה ההלכתית ולא למנוע מהציבור לדעה את ה׳.

מבקש להביא בפני הקוראים את המסקנה ההלכתית של הגאון הרב דוד טהרני המתייחס לבעיה זו, המתבססת על דברי רבו, וכותב כך, רבי ומורי הגר״י תופיק שליט״א מורה שמותר לעשות מתמרים שהם מתולעים או שהם בחזקת מתולעים, סילאן שהוא דבש תמרים הנעשה ע״י הרתחת התמרים במים עד שעוברת אל המים מתיקות התמרים וטעמם, ולאחר מכן מסננים את המים במסננת דקה, ומוסיפים למיץ חומרים מסמיכים עד שנעשה כעין דבש, וטעם ההיתר, כיון שאין מטרתו לבשל את התולעים אלא בכדי לסנן אותם מהנוזל של התמרים. אבל ממרח תמרים אסור לעשותו מתמרים מתולעים או מתמרים שמוחזקים בתולעים, כיון שטוחנים אותם ונשאר בהם גופו של איסור, ומכיון שבמציאות אין התמרים יכולים להטחן בטחינה דקה מפני רכותם, נשארים שם חלקי אברים של התולעים, וכאשר התמרים ודאי מתולעים או שמוחזקים בתולעים אין לנו ספק ספיקא שמא אין תולעים ואם יש בהם תולעים שמא נטחנו, ומכיון שע״פ רוב עושים את הממרח תמרים מתמרים מסוג גרוע, מוחזקים הם בתולעים בוודאי ובכל בדיקת מדגמית נמצאים בהם תולעים, ובאופן כזה שפוגע האוכל בגופו של איסור שלא נתרסק, ולפעמים נשארים התולעים שלימות, אסור לאכול את ההיתר שמעורב בו האיסור.

ולכן הנראה למעשה שענבים שהובאו אל היקב לעשות מהם יין, אף שמעורבים בהם וביניהם תולעים, מותר לדורכן כמות שהן (ללא שטיפתן) ולעשות מהם יין מכיון שהיין עובר סינון לפני איחסונו בבקבוקים, ובפרט שאם יש על הענבים שקצים ורמשים גדולים כנחשים ולטאות על פי רוב כבר במפריד הם יורדים, ורק הענבים עצמם נכנסים לתהליך התסיסה הראשוני, ולאחר מכן מתבצעת סחיטת הענבים ורק הנוזלים נשארים לתהליך התסיסה המשני.

כרגיל מסיים הרב רייכמן, על הציבור המדקדקים קלה כבחמורה ומקפידים על כשרות וקדושת המאכלים לרכוש מוצרי מזון ומשקאות בכל וריאציה שהיא אך ורק בפיקוח כשרותי מהודר בלבד.

לאתר הכשרות של הרב יוחנן רייכמן >> ליחצו כאן