
"כשל. כישלון. נכשלנו" – אלו המילים העולות מכלל תחקירי צה"ל אודות אירועי השבעה באוקטובר שפורסמו היום, המילים חושפות את עומק הקונספציה השגויה שהובילה לאסון הנורא. במוקד הכישלון עומדת קריסתה המוחלטת של אוגדת עזה, שהייתה אמורה להוות חומת מגן מול תוקפנות ארגון הטרור חמאס. בין היתר נהרגו במהלך פלישת ארגון הטרור אל"מ אסף חממי, מפקד חטיבת קטיף באוגדת עזה, ושני מח"טים נוספים.
"לא הבנו שאוגדת עזה קרסה ושהפו"ש קרס. רק בשעה מאוחרת. לא בטוח שהמאו"ג ידע את זה, גם היום". מציין התחקיר. "מערכת אוגדתית קרסה – זה בלתי אפשרי למפקד לומר את זה. מעולם לא חשבתי להודות בתבוסה, באותו יום זה קרה".
עוד באתר:
הנחות יסוד שגויות
הקריסה לא הייתה מקרית, אלא תוצאה ישירה של הנחות יסוד שגויות שליוו את צה"ל לאורך שנים. "צה"ל החזיק מערכת תפיסות שגויה על ניהול הסיכונים בגבולות לאורך השנים", קובע תחקיר חטיבת המבצעים. "נתנו למפלצות לגדול על גבולנו. יש פער במוכנות התודעתית למלחמה בהפתעה, מהרמה הנמוכה ועד הגבוהה. נתנו משקל גבוה שתהיה התרעה מודיעינית".
התחקיר חושף תמונה מטרידה של קונספציה ביטחונית שגויה, שנשענה על שלושה עמודי תווך שהתמוטטו כולם: האמונה בהתרעה מודיעינית, ההנחה שחמאס מורתע, והתפיסה שהסדרה כלכלית תמנע הסלמה. בתחקיר המודיעיני נכתב במפורש: "חטיבת המחקר לא הבינה את התפיסה של חמאס לגבי ההסדרה, ולא הבינה את התוכנית. חטיבת המחקר החמיצה דבר מאוד מרכזי שהוא השינוי אחרי עליית סינוואר, שמבחינתה הרעיון לבצע את המתקפה הוא ממשי".

לפי התחקיר, ההסתמכות היתרה על המכשול שלאורך הגבול הייתה שגיאה קריטית: "תפיסת ההגנה: הסתמכות יתר על המכשול שנועד בעיקר לשגרה. ההנחה שיוכל לעכב משמעותית או להתריע – הייתה שגיאה". מדובר ב"פער רחב ומתמשך לאורך שנים".
חמור במיוחד היה היעדר תוכניות למגננה במקרה של מתקפת פתע: "חייבים תוכניות מגננה למלחמה בהפתעה – לא היו כאלה". במקום זאת, צה"ל היה עסוק בתוכניות מתקפה ולא בהגנה על הגבול והעורף.
התעלמות מסימנים מחשידים
בליל השבעה באוקטובר, מפקד פיקוד הדרום כלל לא היה בגזרה אלא "שהה בחופשה משפחתית בצפון". בשעה 21:30 התקבלה אינדיקציית שב"כ על הפעלת כרטיסי סים, אך זו פורשה כתרגיל שגרתי או היערכות לתגובה ישראלית אפשרית.
הערכת המצב בשעה 3:15 לפנות בוקר הייתה שגויה לחלוטין: "המערכים ההתקפיים של חמאס, הנוחב'ה – בשגרה". ארבעה גורמי מודיעין שונים הגיעו למסקנה שמדובר ב"תרגיל של חמאס" או "היערכות לתגובה ישראלית". איש לא העלה בדעתו שמדובר במתקפה מתואמת ורחבת היקף.
בשעה 6:30 החלה המתקפה הגדולה: 1,175 לוחמי נוח'בה (מ-20 גדודים שונים) יצאו לדרך, ועד השעה 9:00 הצטרפו עוד 600 פעילי נוח'בה. מולם עמדו רק 767 לוחמים ו-14 טנקים מאוישים בעמדות. "הפתעה בסיסית – כל עולם המושגים והנחות היסוד – קרסו", מציין התחקיר. "אי אפשר להתכונן לזה כי לא חשבת על זה. אף אחד לא האמין אי פעם שזה יקרה. זה נתפס כבלתי אפשרי בעת המודרנית".
התוצאות הקטסטרופליות
התוצאה הייתה קטסטרופלית: "157 חיילים הרוגים מהגזרה, שנמצאים במוצבים – נהרגים תוך שלוש שעות. מערך ההגנה בחזית הוכרע. 30 אחוזים מהכוח. המערכת לא מתפקדת כמערכת".
הקריסה הואצה כאשר שלושה מח"טים נהרגו בשדה הקרב, ביניהם מפקד חטיבת קטיף (דרומית) באוגדת עזה אל"מ אסף חממי, "יחד עם עוד 2 מח"טים שנהרגים – נח"ל והרב מימדי. הגזרה הדרומית כמעט ללא תיפקוד".
רק בשעה 13:00, אחרי יותר משש שעות לחימה, ההתקפה נעצרה והכוחות התחילו להיות יעילים בהדיפת המחבלים. עד אז, צה"ל הגיב בבלבול ובחוסר תיאום, עם פקודות שלא תאמו את המציאות בשטח. כפי המתואר בתחקיר: "פרש פלשת – עבדה לפי פקודה אבל לא התאימה למצב".

מסקנות התחקיר חד-משמעיות: נדרש שינוי יסודי בתפיסת הביטחון, בניהול הסיכונים בגבולות, במוכנות למלחמה בהפתעה, ובתפיסת ההגנה על העורף. "אסור שזה יקרה שוב", מסכם התחקיר.
הדגש המרכזי בתחקיר הוא על הצורך בלמידה אמיתית מהכישלון: "המבחן יהיה שנלמד את הדברים הנכונים. זה לא פשוט כרגע אבל זאת חובתנו". התחקיר אף מזהיר: "הסיכון הכי גבוה הוא שבעוד כמה שנים לא ידעו מה היה פה. גם בעוד חמש שנים. ישאלו איזה מערכת תפיסות תחזיק".