הנשיא שכח הלכה; העולה חדש זכה בכבוד המלכותי

הרגשות והייחודיות של האדם: כל אחד יש לו את הבשורה שלו לעולם, אבל אין הכוונה שכל העולם אמור להכיר את הבשורה, אלא הוא אמור להכיר את הבשורה שלו לעולם. לכן אמרו חז"ל איזהו מכובד, המכבד את הבריות, מה הקשר, אם הוא מכבד בריות הוא מכבד הוא לא מכובד, מכובד אני מבינים שהכוונה היא שאנשים מכבדים אותו, לא שהוא מכבד אנשים אחרים.

המשנה אומרת אמירה שיש בה הפתעה, המכובד הוא המכבד, ולא מה שאנו רגילים לחשוב שהמכובד הוא מי שמכבדים אותו, אבל זו הטעות. המכובד, הוא מי שמכבד את עצמו, ומי מכבד את עצמו, מי שמכיר שיש לו את העבודה שלו את התפקיד שלו, מי שמכיר בייחודיות שלו, הוא זה שהוא מכובד ואם הוא רואה את הייחודיות שלו. הוא גם רואה את הייחודיות אצל האחר.

אם הוא רואה ייחודיות אצל האחר הוא לא רק מכבד אלא הוא מכובד כי אם הוא מזהה את הייחודיות אצל האחד זה אומר שהוא מזהה את החשיבות שיש אצלו ואם הוא מזהה שהוא מיוחד, אם זה המשקפיים שלו אודות עצמו זה המשקפיים שלו על אחרים. אם הוא רואה את עצמו כמכובד הוא מכבד אחרים

אם הוא רואה את עצמו כיעיל עם המשקפיים האלה הוא גם רואה את האחרים. אם הוא מכבד את עצמו הוא גם מכבד את האחרים, איזהו מכובד המכבד את האחרים, הוא מכבד אחרים כי הוא רואה בהם מעלות, הוא רואה בהם מעלות כי הוא רואה בעצמו מעלות.

חותמו של הקב"ה אמת: מידת האמת היא מהתכונות היסודיות והעמוקות בנפש האדם, מה שאומר שהיא מידה שהאדם צריך אותה, צריך לבטא אותה צריך להגיע אליה. יש לאדם את הסגנון שלו את הדעות שלו את המסקנות שלו על החיים, שיחיה אותם שיתפקד על בסיסם.

כמובן שהאדם צריך לאהוב את הביקורת ולנתח האדם הדעות שלו נכונות יעילות ומכוונות לקיום רצון השם. אבל אחרי שיש לו את הדעות שלו, אחרי שיש לו את ההבנות שלו, אחרי שהוא הגיע למסקנה איך הוא אמור להתנהל בשלום בית בחינוך הילדים, בנושאים הקשורים לעבודה, כעת זה הזמן להיות 'עם הדעה' באמת. אולי עוד כמה שנים יתברר שהוא טעה, אבל הוא לא יוכל כעת לדעת אם הוא טעה או לא, כעת הוא חי לפי הדעה וההבנה שלו.

ולא ביום אחד מכיר ומזהה האדם את היתרונות שלו, את המעלות שלו, זה תהליך שהוא תמיד בהתהוות ועוד נקודה האדם צריך להיות בעיני עצמו אדם שהוא מעניין את עצמו, המחשבות שלו בינו לבין עצמו, העשייה שלו, שלו, הוא צריך להיות אדם מעניין את עצמו.

ונסביר, האדם מרגיש הרבה רגשות בחיים שלו, האדם מרגיש על בסיס הנחות יסוד שיש לו בחיים. אם הוא שמח כי הוא הרוויח כסף, זה בגלל שהוא דמיין עשרות אלפי פעמים שהוא ירוויח כסף, והוא יצר התניה ומסקנה במח ובלב שאם יהיה לו כסף אז הוא יהיה 'שמח'. השמחה היא תוצאה. הרגש של האדם, הוא תוצאה, תוצאה של מערכות חשיבה.

הבהמה יש לה אינסטינקט לאכול ולטרוף, ואם היא הצליחה היא מרגישה סיפוק או שמחה או כל הרגשה טובה אחרת, בעקבות המטרה שיש לה, האדם יכול לשנות את הרגשות שלו כי הוא יכול לשנות את הערכים שלו. אם האדם משנה ערכים ומטרות הוא משנה רגשות.

לכל בעל חי יש את הטבע שלו, כמו שאמרו חז"ל אם לא הייתה ניתנת תורה, אז היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה (עירובין ק) כלומר היינו למדים לשמור על צניעות מחתול וגזל היינו למדים מנמלה. אבל אחרי שקבלנו תורה, אז אנו לא אוטמטים אלא אנו יכולים לבחור, ממי ללמוד מה ללמוד וכמה ללמוד, והכל לפי מערכות חשיבה שייקבעו ממי וכמה יעיל ללמוד כל דבר וכל נושא.

דוד המלך הולך להיפטר מהעולם, שלמה המלך בנו, ממשיכו, דוד המלך מצווה אותו מה לעשות, איך להמשיך את החיים, הרבה הורים מפחדים מהמוות ולא מדריכים את הילדים סמוך לפטירתם, דוד המלך פועל בצורה שונה, הוא כן מדריך ומכוון את בנו סמוך לפטירתו.

אומר דוד המלך, אנוכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש (מלכים א ב, ב) ושמרת את משמרת השם אלוקיך ללכת בכל דרכיו, מטרת ההורים להשאיר אחריהם צאצאים שימשיכו את עבודת השם של ההורים. דוד המלך הולך להיפטר מהעולם…ברגעים האחרונים, הוא מצווה את שלמה המלך, הדרכות.

אדם שהוא הולך להיפטר מהעולם הוא אדם רגוע רך נעים, הוא פוגש את המוות, 'אין שלטון ביום המוות'. הוא מבין שהוא כבר לא יהיה פה עוד, הוא מבין וחש את האפסיות שלו, הוא חש ומבין את החוסר אונים שלו. הוא מבין את הכח החלש שלו. עד כדי כך אמרו חז"ל אדם שהוא עם יצר הרע בוער, מה יעשה? יזכיר לעצמו את יום המוות.

כלומר זיכרון של יום המוות, זו סגולה זו תזכורת לא להיגרר אחרי התאוות… כי יום המוות מזכיר לאדם את האפסיות שבו.

ודוד המלך, הוא הולך להיפטר מהעולם, דוד המלך שכל חייו היה נרדף כל חייו היה עדין כל חייו היה עם הקב"ה 'מזמור לדוד השם רועי לא אחסר…גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי'. 'צמאה נשפי לאלוקים לקל חי…' רגשות קודש תדיר בליבו של דוד המלך.

נשמתו הולכת להיפרד מהגוף כתוב בזוהר ומביא את זה כמה פעמים האור החיים הק' שהאדם לפני שהוא נפטר מהעולם הוא זוכה לגילויים גדולים…

והינה דוד המלך הולך להיפטר מהעולם…ומה הוא מצווה את בנו? מלחמה! הוא אומר לו שישלם רעה תחת רעה ליואב בן צוריה וגם לשמעי בן גרא

על הרעה שהם עשו לדוד המלך

איך ייתכן שהחסיד הגדול, דוד המלך לפני שהוא נפטר על זה הוא חושב

בזה הוא מתעסק? איך, הוא נפרד מכל הקרובים שלו, למה זה מה שמעסיק אותו

נשיא ארה"ב שהוא נפרד מהתפקיד שלו הוא נותן חנינה

אדם שהוא נפטר מהעולם, הוא מלא רוך

המלך שהוא נפטר מהעולם, זו הזדמנות אחרונה לבטא חמלה וחסד לאחרים, 'אין שלוו ביום המוות'.

ובכל אופן למה דוד המלך מקדיש זמן לעניין התשלום רעה תחת רעה

מלמדים אותנו רבותינו דבר נפלא הצוואה הזו היא לא באה מרגש נקמה ושנאה אלא יש כאן חכמה חסד ובעיקר חשבון מדוקדק ומשפט נכון של מלך ומלך שהוא חסיד, מלך שהוא במשפט יעמיד ארץ

הוא רוצה שיהיה תיקון העולם, ולכן אותם אנשים שהוא לא עשה אתם משפט, הוא יכל לאמר, 'מה איכפת לי' העיקר המשפחה שלי ושלמה המלך שלי

מה איכפת לי מה יהיה עם אותם יחידים שלא קיבלו את עונשם על הרעה שהם עשו לדוד המלך

אומר דוד המלך, אם הם לא יקבלו את עונשם בעולם הזה, הם ייסבלו לנצח בעולם הבא.

לכן בשבילם, הוא דואג למען אלה שעשו לו רע!

הוא דואג לאלה שעשו לו רע, הוא דואג לעושי הרע שיקבלו את גמולם כפי רשעם למען תיקון העולם שהוא לא יהיה עוד בעולם הזה, הוא  דורש שיהיה להם התיקון.

אומר הרב בלוך בשיעורי דעת, אם זו התפיסה, אז  יש להשתומם על תוקף דעתו הצלולה על תוקף שכלו וחכמתו שגם בזמן שברון הרוח, בשעת התעוררות הרגשות הטבעים שקשורים לפטירה מהעולם הזה, בכל אופן לא רפו ידיו ולא נחלשה הרגשתו ובחוזק הכרתו ושיקול דעתו החליט לצוות את בנו בעת הפרידה גם על דבר הנקמה מיואב בן צרויה ושמעי בן גרא דוד המלך

שהיה מוותר בחייו למעליבים אותו לפוגעים בו

דוד המלך שהיה מעניק נותן ואיש חסד, איש תפילה איש תורה, האיש שדואג למלכות ישראל בעולם, הוא זה שנפטר מהעולם, וחושב על…הטובה של האויבים שלו, שיקבלו את עונשם בעולם הזה ולא בעולם הבא.

נדרשת אמיצות לב להתגבר על הרגשות העדינים שלא יחשיכו את אור השכל  ויוכל להחליט לעשות דין באנשים שמגיע להם עונש, הוא יכל לאמר לעצמו

אני דואג למלוכה שלי, לבן שלי, למשפחה שלי, וזהו.

האויבים שלי, הם זו בעיה שלהם, הם הציקו לי בעולם הזה, הם יקבלו עונש בעולם הבא… אדרבה שלא יילמדו לקח וייענשו לנצח

אבל דוד המלך פועל לא לפי הרגש הטבעי אלא לפי מה שיעיל נכון ומדויק למען קיום רצון השם בעולם.

עוד מצינו בגמרא במסכת פסחים

היתה הלכה שהתעלמה במני בתירא.

פעם אחת חל ארבעה עשר בניסן להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לא  שאלו בני בתירא אם יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם אמרו  להם: אדם אחד יש שעלה מבבל

הלל הבבלי שמו ששימש כאן אחרי שעלה לארץ את שני גדדלי הדור שמעיה ואבטליון והוא ידוע אם פסח דוחה את השבת או לא

שלחו לקרוא  לו להלל אמר והוא הוכיח להם שכן, פסח שחל בשבת דוחה את השבת

מיד הושיבו אותו בראש ומינו אותו לנשיא עליהם והיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות הפסח

מעשה בני בתירא הנשיאים באותו הדור

הוא פלא גדול. להעביר את תפקיד  הנשיאות ולמוסר  לאחר למשהו שהוא יותר ראוי מהם.

לאדם יש בחירה לפעול בצורה הנכונה והיעילה

יש לנו שכל

יש לנו חשיבה

יש לנו הרבה משאבים

אבל אנחנו לא מספיק מחוייבים לכוחות שלנו

אנחנו לא מספיק מחייבים את עצמנו

אנחנו מאפשרים לעצמנו – ליפול!

אנחנו מאפשרים לעצמנו להתחבר לחברה הלא יעילה ולא מקדמת!!

אנחנו רוצים לפתח גישה של – יוזמה'.

וכך אנחנו מפתחים את הגישה – של שינוי חיובי על בסיס קבוע…

וכאשר האדם ממש את הכוחות שלו את היכולות שלו

הוא מרגיש חזק יותר הוא מרגיש יעיל יותר

הוא מרגיש עוצמתי יותר

הוא מרגיש בשליחות

הוא יכול לאמר – 'בשבילי נברא העולם'!!

הוא מעריך את עצמו

אנשים רוצים להעריך את עצמם

איך אדם יעריך את עצמו?

כשהוא יעשה דברים ומעשים ערכיים

הוא יילמד להעריך את עצמו!!

היסוד הוא איזה סוג חיים האדם רוצה חיים של שעמום חוסר יוזמה אבל גם לא נפגעים או חיים של חידוש מאמץ השקעה אבל למען גוון ==יש מחיר

השאלה מהו המחיר  – הכי משתלם לך!!!

כך האדם מגלה את הייחודיות שלו

כך הוא מרגיש ייחודי

אנשים רוצים להרגיש ייחודי

הרגשה כזו – היא לא נוחתת על האדם

האדם צריך לייצר אותה!!

איך מייצרים אותה? מה המחיר שלה?

התשובה היא – מאמצים!! מאמצים – זה המחיר!! התמורה  -היא הרבה יותר גדולה. מרוויחים אדם! מרוויחים ייחודיות!

אנחנו לא צריכים להיות ייחודיים באופן כזה שכל העולם יכיר אותנו…זה לא!

אבל כן – באופן מספיק שאנו נרגיש טוב עם עצמנו, שנח לנו בגוף שלנו, בתפקיד שלנו, בייעוד שלנו

הייעוד יהיה מורגש כאשר אנחנו נשקיע מאמץ מודע!

כך האדם – ירגיש – שכיף לו להיות עם עצמו. הוא ירגיש שהחיים הם מתנה. החיים – הם מתנה. אבל בשביל להרגיש שהחיים הם מתנה –הוא צריך לעשות מאמץ מודע לזהות את מתנת החיים

שיטת סלבודקא היתה השקפה זו שהמום הכי גדול זו הקטנות שנמצאת באדם שהאדם מאמיון שהוא זנב. לכן בראש השנה אנו מתפללים להקב"ה שנזכור שנהיה לראש ולא לזנב שיכיר האדם את ערך עצמו

הסבא מסלבודקא היה מביא ראיה לכך מהנהגתו של הקב"ה שכאשר בא לתת את התורה לעם ישראל כשהם היו שקועים בעבודת פרך שנים רבות

כדי לרומם  אותם הוא הקדים להם: אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כאשר עם ישראל יתרומם למעלת השרים ורוזנים וירגיש שהוא עם קדוש ואינו יכול להיות שפל ככל האומות אז

כל מצוות התורה יתקבלו באור אחר כפי שמצינו שמשה רבנו אמר לבני ישראל לאחר מתן תורה כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים. ופירש רש"י: להגדיל אתכם בעולם

כי כוחו של האדם הוא כמו שאנו אומרים בברכת המזון

הרחמן הוא יברך אותנו  כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו

שנהיה כמו האבות

וחייב אדם לאמר  מתי יגיע מעשי למעשה אבות

כמו"כ בשבע ברכות אנו מבקשים מהקב"ה שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ופירש"י (בכתובות ה א ) שיזכו החתן והכלה לשמוח כשמחת אדה"ר שהיה בגן עדן קודם חטאו

הגאון ר' ירוחם ממיר היה אומר אוי לו לאדם שאינו מכיר את החסרונות של עצמו משום שאז אינו יודע מה לתקן וכמה נזק הוא עושה לאחרים… אך יותר גרוע מצבו של אותו אדם שאינו מכיר את מעלותיו כי אז הוא דומה לחייל שאינו מכיר את כלי מלחמתו. וכלי הנשק שלנו במלחמה עם היצה"ר זה הכוחות האורות הסגולות הרוממות הנכבדות והגדלות שיש בנפש האדם

וכמו שדוד המלך אומר תהילים (מט נא)

אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו

זה לא אומר האדם לחפש להיות ייחודי

ולהיות מוכר

ושונה מאחרים

זה לא מעניין זה לא הנושא

מה שמעניין

זה כמה האדם ממצה את הכוחות שלו בעבודת השם!

זו אחריות של האדם כלפיי עצמו

זו המחוייבות של האדם כלפיי עצמו!

אנחנו לא מחכים ליום המזל או ליום של מצב רוח כדי לתפקד – לא

אלא אנחנו יוזמים לעשות ולתפקד

מתי?

כל רגע – כי ובחרת בחיים זה תלוי בנו!

זו הרעננות של העסק הגדול ביותר

הנפש שלנו

אנחנו !

כך אנחנו ברעננות

כך אנחנו בפריחה!

האדם לא צריך כל יום להיכנס לספיקות בעיני עצמו

אני שווה

כמה אני שווה

אני טוב

כמה אני טוב…לא!

אין צורך!

האדם צריך עם עצמו – להחליט –אני בתנועה

אני פה כי הקב"ה בורא עולם משאיר אותי פה והוא מחיה אותי

והוא החליט שהעולם הוא מספיק חשוב כדי לברוא את כולו רק רק בשביל כח הבחירה של כל אחד בנפרד!!!

כל אדם חייב לאמר – בשבילי נברא העולם

 

לאנשים אין בעיה להשקיע כוחות

הם צריכים להחליט ששווה להשקיע כוחות

האדם צריך להחליט- 'אני שווה'

אם האדם יחליט!!

אז הוא יוכל גם להתחייב להשקיע כוחות!!אם האדם רואה את עצמו כ'שורד'… אז הוא לא מוכן להשקיע הרבה כוחות

אם האדם רואה את עצמו – כצומח

הוא רואה את עצמו בצמיחה לא שורד אלא מתפתח

אז הוא – בתנועה אז הוא מרגיש מוערך

אז הוא מוכן להשקיע כוחות

כך הוא נכנס למעגל קסמים של הצלחה!

צריך האדם להיות עם חזון

אבל 'שמרגש אות'!!!

אם זה לא מרגש אותו

זה לא חזון

זה לא מעניין!!!

ואם יש חזון   אבל— אין מחיר

זה נקרא

אין חזון!!

אם אין מחוייבות אין חזון