בישיבת פוניבז' מתקיימים מידי יום הספדים על מרן הגר"א דויטש זצוק"ל, כאשר באים ומתכנסים בכאב וביגון אלפים מבני ובוגרי ישיבת פוניבז', במקום בו הרביץ מרן תורה קרוב לארבעים שנה, לעצרת מספד נהי ובכי.
את משא ההספדים פתח ראש הישיבה מרן הגר"ש מרקוביץ, ובפתח דברי הבכי והיגון התיישב כאבל על רצפת בית המדרש ואמר: "לפני נ"ט שנים היה הספד בכולל חזון איש על ראש ישיבת מיר הגרא"י פינקל זצוק"ל, וחתנו הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל פתח את הספדו ואמר שכשמספידים נפטר נשמתו מגיעה להספד, אם הוא היה כאן כשהוא היה חי, היינו כולנו עומדים לכבודו, ועכשיו כבודו הוא שכולם ישבו על הריצפה, והתיישב. גם אני מתיישב כעת על הריצפה".
עוד באתר:
לאחר מכן המשיך ראש הישיבה בדבריו לתאר את מה שראה במשך כשישים שנות ידידות עמוקה עם מרן הגר"א דויטש זצוק"ל בגדלותו ועמקותו הפלאית בתורה, בשקיעות שאין לה אח וריע.
לאחר מכן עורר בדברי בכי וקינה המשגיח הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר.