
בחור צפוני – מאזור גבעתיים-רמת גן – זכה לחזור בתשובה בדרך לא דרך, אבל אני לא רוצה לדבר עליו אלא דווקא על אחותו. אחותו, צפונית יותר ממנו, כמדומני גם תאומה שלו, והם היו קשורים בלב ונפש מילדות, והוא חזר בתשובה, לקח ימינה, והיא לקחה שמאלה, והוא כל כך רצה שהיא תחזור בתשובה. הוא בהתחלה היה בהתלהבות ובאורות, דיבר איתה, והיא צחקה עליו, אמרה שהיא עצובה על זה שהוא נהיה משוגע.
אבל הוא לא ויתר, הייתה לו אמונה, הוא היה עומד שעות בתפילות, התבודדויות, תפילת שמונה עשרה, ומבקש מבורא עולם שיפתח את ליבה האטום. היא חיפשה רוחניות, אבל במקומות הלא נכונים, אצל הגויים, כל מיני תרבויות במזרח. והוא לא ויתר, היה רץ לצדיקים ולגדולי הדור, נותן צדקה ומתפלל שגם היא תזכה לחזור בתשובה.
עוד באתר:
יום אחד, היא מגיעה הביתה שמחה ומחויכת, ואומרת, 'אני טסה להודו עד להודעה חדשה'. הוא שומע את זה, ואומר בליבו, 'זהו, הלך על האחות, אבוד לגמרי'. בתפילת מנחה, הוא עומד ליד הפרוכת, ומבקש מבורא עולם שיעזור לו להציל את אחותו. פתאום, צץ רעיון בראשו, הוא ניגש אליה ואומר, 'תשמעי, את ואני גדלנו ביחד, וכל החיים שלי אני רק שמרתי עלייך, ונתתי לך את כל מה שהיה לי, ובחיים לא ביקשתי ממך שום בקשה, ואני רוצה לפני שאתה טסה להודו, לבקש ממך בקשה אחת, ואל תגידי לי לא. אני רוצה שלמרות שיש לך התנגדות, ולמרות שאת לא מאמינה, תבואי איתי לפני שאתה טסה להודו, להרצאה של רב'.
היא אומרת לו, 'תשמע, אני אוהבת אותך, אני אעשה את זה בשבילך, אבל זאת הבקשה הראשונה והאחרונה בחיים שאתה מבקש ממני על משהו שקשור לדת'. הוא יוצא כולו מאושר, מתקשר לכל מיני פעילים בתנועות התשובה, לארגון ערכים, ואומר, אני מחפש מרצה, שהוא ברמה אקדמאית ומדבר גבוה. אמרו לו, יש בתל אביב, ביום שני, בשעה תשע בערב, מרצה שתפור על אחותך.
הבחור מתחיל להתפלל, אומר ספרי תהילים, תעניות דיבור, קורע את העולם, מבקש מבורא עולם, שישים למרצה את המילים הנכונות בפה. ואז הם מגיעים להרצאה, אולם כזה יפה, החבר'ה מתחילים להיכנס פנימה, מין אודיטוריום כזה, וההרצאה צריכה להתחיל בשעה תשע, מגיעה השעה תשע, והמרצה לא מגיע. הזמן עובר, אבל שום דבר לא קורה.
בשעה תשע וחצי, קם המארגן של הערב הזה, ואומר 'רבותיי, המרצה תקוע בפקק, יש הפגנה עכשיו בקפלן, הוא תקוע, קצת סבלנות, הוא יגיע'. מגיעה השעה עשר בלילה, אנשים מתחילים להיות עצבניים, חלק כבר הולכים, ואז פתאום, קם איזה בחור אחד מהקהל, ותופס את המיקרופון, אומר, 'חבר'ה, תשמעו רגע אחים שלי, עד שהוא יבוא, אני אגיד לכם כמה מילים, בסדר? שלא נשתעמם פה'.

כולם מסתכלים עליו ולא מבינים, הוא אומר, 'תקשיבו, אני חזרתי בתשובה לפני שלושה שבועות, ועכשיו, אני לומד בישיבה, אז עד שהמרצה יעבור שלא יהיה ביטול תורה, אני אגיד לכם מה רשום בגמרא'. הבחור – מיודענו – עומד להתעלף, 'תראה איזה פדיחה', הוא חושב לעצמו, 'עד שהיא באה, וכמה תפילות, ותראה מי עומד ליד המיקרופון', ואז הבחור שנעמד אומר להם, 'תגידו אחים שלי, אם עכשיו אתה מוצא ארנק עם חמשת אלפים דולר, מה אתה עושה? נכון אתה שם בכיס?'.
כולם עונים: 'כן', והוא אומר להם: 'לא נשמות, רשום בגמרא, שהתורה אומרת שצריך לחפש אם יש סימנים ולהחזיר את זה, וצריך לשים מודעות של השבת אבדה', והוא, בשפה של בעל תשובה שלושה שבועות, מסביר להם מה זה אלו מציאות.
בשלב מסוים עולה האחראי מהארגון ואומר, 'אני מתנצל, המרצה לא יכול להגיע, הערב מבוטל', הבחור הזה מרגיש שנפלו עליו השמיים, עד שאחותו כבר באה, כזה סיום, אבל הוא אמר, בורא עולם, אני עשיתי מה שיכולתי, אני זורק את עצמי עליך.
הבחורה טסה להודו, ונכנסה לכת של איזה גורו, התקדמה והתקדמה, עד שהגיעה אל הגורו. כשהיא נכנסה אל הגורו, אז הגורו הסתכל עליה ואמר לה, תגידי, את רוצה להתחתן איתי? היא כמעט התעלפה, היא שומעת עליו חודשים, ועושה את כל ההוראות שלו, והוא דמות נעלמת ורוחנית, ופתאום בשנייה, הוא מציע לה להתחתן. הוא אומר לה, אני מרגיש שזה הגורלות. היא אומרת לו, אם אתה מרגיש שזה הגורלות, אז אני, ודאי שכן.
היא יוצאת משם, מעולפת, מספרת לכולם, הוא הציע לי נישואין, ואז היא מתקשרת הביתה ומספרת להורים שלה בהתרגשות שהיא זכתה להיות כלה נבחרת לגורו, והאח שומע את זה, שאחותו הולכת להתחתן עם הגורו, הוא רצה להטיח את ראשו בכותל.
לפני שהם מתחתנים, הגורו אומר לה, 'בואי נצא לטיול על שפת הים'. הם הולכים לטיול על שפת הים, והוא מספר לה על החיים הוורודים שמחכים לה, ועל הרוחניות, ועל הזרימה של האנרגיות, ועל השילוב של הגורלות עם המזלות והכוכבים, והיא כולה בעננים, ופתאום הוא נתקל במשהו, הוא מתכופף, הוא רואה על הרצפה ארנק, מכוסה קצת בחול, ואז הוא מרים את הארנק, הוא אומר לה, 'את רואה? זה סימן שאת צריכה להתחתן איתי. תראי מה הגורל זימן לך פה. כל מה שיש פה, זה לך מתנה לחתונה ממני'.
היא אומרת לו, 'תן לי בבקשה את הארנק רגע'. היא פותחת את הארנק, והיא רואה מלא כרטיסי אשראי, מלא דולרים ופספורט. היא אומרת לו, 'יש פה את השם של הבן אדם. יש פה גם תמונה שלו, ויש פה את כל הפרטים שלו. למה שלא נחזיר לו את זה?' היא נזכרה בהרצאה של הבחור הזה. הוא אומר לה, 'אנחנו לא צריכים להחזיר. אם הגורל לקח את זה ממנו, וזימן את זה אליי, אז זה שלי'. היא אומרת לו, 'אבל אתה עשיר גדול, לא חסר לך שום דבר בחיים. למה שתיקח את זה לבן אדם שעכשיו איבד? אתה יודע מה זה לאבד? איך אתה לוקח לו את זה?'.
הוא אומר לה, 'אני לא לוקח לו את זה, הוא נתן לי את זה'. ואז היא מבינה שעומד מולה בהמה. היא אומרת לו, 'אני איתך לא מתחתנת'. התיקים שלה כבר היו ארוזים. והיא חזרה לארץ, היא מספרת לאחיה את כל הסיפור, ואומרת לו, אני רוצה לחזור בתשובה. עכשיו אני הבנתי איפה האמת.
הסיפור הזה ממחיש לנו איך הקב"ה מגלגל גלגולים, יכול להיות שאם המרצה האמיתי המקורי היה מגיע, היה לא הייתה משתכנעת, אבל דווקא בעל התשובה עם ה'אחים שלי' וה'נשמות', דווקא הוא היה השליח הנכון והצליח לגרום לה לחזור בתשובה.