לפיד ובנט הציעו מיליונים לישיבות; איך השמאל הסכים?

אין שמחה כהתרת הספיקות, אז הפוך מהשמחה, העצבות – הספיקות של האדם. ובהרבה מקרים בני אדם מתלבטים לקבל החלטה, ופעמים בני אדם לא מודעים שהם חיים בהתלבטות

הם תקועים בחיים, תקועים במערכות חיים לא נכונות, לא עוזבים עבודה לא עוזבים חברה לא מחליטים להתקדם בעבודה, מדוע? בגלל שהם 'תקועים' הם במודע  לא מחליטים להתקדם אז הם בלא מודע מחליטים לא להתקדם, הם לא מודעים שהם בספיקות

הם חיים – סגנון חיים שהוא כולו 'ספק = ספיקות'.

בהרבה מקרים אנשים תקועים בחיים, בחברה בעשייה, בשגרה, אבל הם מעדיפים לשמר את המוכר את הידוע אפילו שהוא רע ולא נעים, אבל הוא 'איזור הנוחות' הוא המוכר והידוע  ולכן נשארים בני אדם באותו מצב באותה גישה באותה צורת חיים, 'העיקר' לא לעשות שינוי….

אנשים נוטים להימנע מהחלטות אקטיביות, כלומר  ישנה  נטייה טבעית לשמר את המצב הקיים.

האדם לא מרבה להחליף עיסוק עבודה שיפור ושידרוג היכולות שינוי מקום הנופש שינוי בנק שינוי עיסוק שינוי תחביב…בני אדם לא עושים הרבה שינויים…

ועוד יותר בני אדם לא עושים הרבה שינוי אופי, הם מרבים לאמר 'זה אני'.

הם נשארים באותה גישה באותו מצב באותה תצורת חיים, הוא מופנם ואומר 'זה אני'…כך מרגיש טוב עם עצמו.

האדם אומר לעצמו 'איך אני יכול להיות חברותי, איך אני יכול להיות יצירתי, איך אני יכול ליזום איך אני יכול לעשות

ולכן בלא מודע הוא מחליט להישאר באופי הישן שלו, להישאר בגישה ובהרגלים, הוא בוחר לא לבחור

האדם בלי לשים לב הוא בוחר לא לעשות שינוי, לא כי הוא אוהב את תוצאת החיים שלו

אלא כי הוא מפחד או נמנע מלעשות תהליך של שינוי ולכן הוא נשאר מקובע בגישה הישנה שלו.

 

המטרה בהחלטות טובות היא להתמקד בתחנה האחרונה

אנשים נמנעים משינוי ועשייה בגלל שהם לא חושבים על התחנה האחרונה = המטרה

התחנה האחרונה היא התוצאה שרוצה האדם, בגלל שהאדם לא מספיק מרוכז בתחנה האחרונה אז הוא חושב על התהליכים הקשים

האדם רוצה לקנות בית, אבל הוא לא אוהב את הפרוצדורות את הלוואות, לכן הוא מחליט לוותר על תוצאה בגלל התהליך, הוא מוותר על התוצאה בגלל התהליך, הוא בוחר לוותר על תוצאות בגלל שהוא בוחר לא להתמודד עם תהליכים ובכך הוא לא מגיע לסיפוק בחיים אלא להישרדות של היום יום.

כדי להגיע להחלטה טובה המטרה היא להפריד בין ההחלטה לבין התוצאות שלה.

 

ונשאל שאלה נוספת לחדד את הדיוק של ההחלטה.

אם התוצאה הייתה מגיעה בלי מאמץ היינו רוצים בתוצאה הזו?

אם כן, סימן שאנו צריכים כעת סיבה =  לוותר על התוצאה

לדוגמא אומר האדם אם התוצאה – כסף היה מגיע בחינם הייתי רוצה? כן.

כעת השאלה היא למה לוותר על התוצאה?

ואז אומר האדם להשיג כסף זה דורש זמן מרץ זה על חשבון הילדים השלום בית וההתפתחות הרוחנית

אז האדם ממקד את ההחלטה כמה הוא ישקיע למען הכסף וכמה למען הילדים, איזון

ואז הוא מגיע למסקנה שכסף זה לא ערך יותר מאשר חינוך הילדים ושלום בית ולכן בשלב הזה של החיים בגלל שהוא רוצה את החינוך הוא מוכן לוותר על ריבוי העבודה

אז ההחלטה היא לא לוותר על ההשקעה למען הפרנסה

אלא ההשקעה היא בחינוך הילדים וזו תהיה השמחה של האדם, האדם כמובן יכול להחליף את סולם הערכים שלו בכל שלב משלבי החיים שלו.

 

איך נדע מהם הערכים שלנו, נשאל את עצמנו שתי שאלות

מה אנו רוצים לדוגמא כסף חינוך הילדים  רוחניות…

כעת נשאל את עצמנו אם לא נשיג את המטרה כמה ייכאב לנו

לדוגמא 1אומר האדם שהוא רוצה כסף

2הוא רוצה הצלחה בחינוך הילדים

3הוא רוצה להתפתח מבחינה רוחנית ולימודית

כעת יישאל האדם את עצמו כמה הוא משקיע בכל תחום

לדוגמא כמה למען הכסף הוא משקיע? 60 אחוז מהזמן שלו ביום יום

למען חינוך הילדים הוא משקיע 10 אחוז מהזמן שלו כל יום

ולמען הצלחה רוחנית והתפתחות רוחנית ולימודית הוא משקיע כל יום 20 אחוז

אז יש לו כעת תמונת מצב של החיים שלו

שלב הבא שאלה הבאה יותר חשובה

אם הוא לא ישיג את המטרה שלו

כמה כאב יהיה לו?

אם הוא לא ישיג את הכסף שהוא רוצה מ 1 עד 10 כמה כאב יהיה לו?

=5

אם הוא לא יצליח בחינוך הילדים כמה כאב יהיה לו? = 8

אם הוא לא יצליח מבחינה רוחנית כמה כאב יהיה לו ? =7

מה הרווחנו מהשאלות האלה?

לדעת מה הרצון שבאמת יספק את האדם

מה שהאדם רוצה זה לא מה שיספק אותו זה מה שהוא רגיל אליו

מה שהאדם מפחד לאבד זה יותר קרוב לרצונות העמוקים של האדם

ולכן אם הוא משקיע יותר זמן למען הכסף מאשר חינוך הילדים

זה לא אומר שהוא מעדיף את הכסף

כי אם הוא לא יצליח בחינוך זה הרבה יותר ייכאב לו

אלא זה אומר שהוא משקיע במקום ובצורה הלא נכונה, הוא משקיע יותר בהרגלים שלו

ולא בתוצאות שהוא היה רוצה שבאמת יהיו בחיים שלו.

 

 

עוד נקודה, אנשים אומרים אני מחליט מ…מחר…

בני אדם דוחים דברים ומתחרטים על הדחייה שהם דוחים, בשעת מעשה הם מוצאים לעצמם הסברים מדוע הם כן צרכים לדחות את מה שהם אמורים לעשות.

אדם צריך להכין עבודה מסוימת, פתאום הוא מרגיש שהוא 'מוכרח' "לנקות את השולחן", להכין לעצמו משהו לאכול, לעבור על מיילים או לבדוק מה חדש בעולם. כך, מבלי לשים לב, חלפו להן מספר שעות והאדם נשאר בנקודת ההתחלה, הוא כל פעם אומר לעצמו רק דקה אחת לראות את המיילים

רק דקה אחת לראות חדשות…זה לא נמשך דקה, נקודה

אם רוצה האדם תוצאות, קודם עושים את הדברים החשובים, אין הנחות

לא לאמר לעצמנו עוד כמה דקות.

ואם אנו אומרים עוד כמה דק' זה בסדר בתנאי שהאדם לא יאמר 'עוד כמה דק' אלא שיאמר אחרת

שיאמר אני דוחה ואולי באמת בסוף זה יידחה…

שיאמר לעצמו את האמת! שלרוב הוא דוחה וזה נדחה, אם הוא רוצה שכך יהיה זה בסדר

אך אם הוא לא רוצה לסבול מדחיינות חשוב שהוא יגדיר לעצמו בצורה נכונה יותר

לא שהוא יתחיל את העבודה עוד 5 דקות אחרי הקפה והחדשות

אלא שיאמר לעצמו אני מתחיל עוד 40 דקות כי אני הולך להיגרר…ושוב זה בסדר אם רוצה האדם להיגרר…

אבל חשוב שיגדיר לעצמו את האמת.

דחיינות היא דחייה של פעולה מסוימת שכן רצינו לעשות.

הדחייה נעשית לא מתוך אילוץ או הכרח, אלא מתוך בחירה שלנו, למרות שאנו יודעים שתהינה לכך השלכות שליליות עבורנו או עבור הסביבה שלנו, אנו מודעים לכך אבל לא לגמרי מודעים אלא מודעים בצורה חלקית.

 

דחיינות לא נובעת מעצלנות. הבעיה היא לא עצלנות אנשים דוחים מה שהם צריכים לעשות ועושים באותו זמן דברים אחרים…הם לא יושבים על הספה ובוהים בקיר

הנקודה שעליה צריכים לשים את הדגש זה לא ניהול זמן או עבודה על מידת העצלות, אלא משהו מדויק ונכון יותר.

מקורה של הדחיינות ברגשות שלנו. וההסבר הוא , שהמשימות שאנו נוטים לדחות הן אלה שאנו לא נהנים מהן ומוצאים אותן לא נעימות.

לא נעים הכוונה יכולה להיות גם 'כבד' לדוגמא האדם כן אוהב ללמוד אבל עד שהוא נכנס למצב רוח של 'ללמוד' זה כבד לו.

הבעיה של דחיינות ואי מימוש ההחלטה זה כי ההחלטה שלנו יש בה ממד מלחיץ מעצבן משמעמם וכדומה.

אנחנו לא נמנעים מהמשימה עצמה, אלא מהרגשות המתלווים לה.

לכן הפתרון הוא לא רק עוד משמעת עצמית אלא גם שיפור היכולת לנהל את הרגשות שלנו לדעת לא לפחד מהפחדים לדעת להתמודד עם לחצים ככל שנדע לנהל רגשות לא נדחה עשייה בגלל אי נעימות שיש בה, כי אנו יודעים להתמודד עם האי נעימות…

לפעמים האדם צריך לעשות שיחת טל' חשובה או שהוא צריך לפתור בעיה וקונפליקט עם משהו אחר…הוא דוחה  כי זה מעורר אצלו הרגשה לא נעימה, חרדה או בהלה.

זו  אסטרטגיה שמעניקה תחושת הקלה מיידית ושיפור מצב הרוח.

למשל, אדם שצריך להכין דו"ח עבור מנהל בעבודה הוא לחוץ ומוטרד ממחשבות מה המנהל עלול לחשוב על הביצועים שלו, ומה יקרה אם התוצאה לא תהיה טובה …

הוא בלחץ כאשר הוא  מחליט לדחות את המשימה לזמן מאוחר יותר, ושוקע בפעולה אחרת, הוא עשוי מיד לחוש הקלה ושיפור בהרגשה.

הדחיינות היא מתגמלת לזמן הקצר ופוגעת בטווח ארוך לכן קל ליפול ולהיתמכר אליה

 

יחד עם זאת, אם האדם לא הצליח להתמיד בהחלטה שלו, חשוב שהוא לא 'יאשים' את עצמו שלא יבזה את עצמו שלא ישפיל את עצמו, גם זה לא טוב, אם האדם 'יבקר' את עצמו הוא יהיה חד יותר.

אבל אם האדם יגזים בביקורת עצמית הוא ייפגע בעצמו.

בהתחלה נשמע מוסרי להיות ביקורתי אבל אם האדם יהיה יותר מידי ביקורתי כלפיי עצמו הוא ייסבול מזליגת אנרגיה.

נקודה נוספת

אם יש משימה גדולה, כדאי לפרק את המשימה לכמה גורמים

אם רואה האדם את כל הבעיה או כל הפורייקט שאותו הוא צריך להשלים הוא בלחץ ובמתח אבל אם הוא יפרק את המשימה לגורמים קטנים יהיה לו יותר קל חשוב שיציב לעצמו יעדי ביניים

 

נקודה נוספת לא להתמקד רק בתהליך הקשה אלא גם בתוצאות האפשריות בתוצאה =  הישגים ותוצאות.

נקודה נוספת

טוב מאד שהאדם מתלבט מידי פעם צריך האדם להתלבט ולא להיות אימפולסיבי

הטיפשיים הקיצוניים הם אלה שבטוחים בעצמם אבל הרבה אנשים בטוחים בעצמם וטועים ובגדול!!

הרי לא ייתכן שכולם צודקים, אנשים רבים ומתווכחים ביניהם צי צודק בוויכוחי שכנים

מי צודק במריבות בין שותפים אנשים רבים ביניהם מי צודק בין הימין והשמאל

הרי אי אפשר שכולם יהיו צודקים… בוודאי שהיעילות והצדק  נמצאים במקום אחד

או אפילו באמצע אבל לא כולם צודקים יש טועים, אם כך יוצא ברור שיש בעולם קנאים קיצוניים, וכל אחד מהקנאים אחרי שהוא הזדהה עם הקבוצה שלו הוא חושב רק כמו הקבוצה שלו.

אנשי השמאל כיום כועסים על החרדים שלא מתגייסים, לדעתם אין שוויון בנטל, הם מגדירים שהנטל היחיד שיש לעם ישראל זה צבא, ולכן צריכים להתחלק בנטל הזה.

אנו כמובן אומרים שהנטל של עם ישראל הוא לא רק צבא הוא עוד הרבה דברים אחרים, והם רוצים לכפות עלינו את הנטל שהם רואים בו כחזות הכל!

אבל האם זה מה שמעניין אותם שלא יהיו ישיבות ושחרדים ילכו לצבא…?

הרי בזמן בנט ולפיד היו  מוכנים להציע סכומי עתק של כסף לישיבות והרבה יותר ממה שמקבלים כיום.

ואז הקיצוניים של אנשי שמאל – קיבלו את הרעיון הזה…למה ? כי הלב הוא מחליט לאיזה צד אני שייך ואז השכל הוא פעם חושב בצורה אחת ופעם בצורה אחרת כפי ההרגשה כך תהיה החשיבה כפי הלב כפי המחנה כך תהיה מערכת החשיבה של האדם.

אנשים קיצוניים וטיפשים הם בטוחים בעצמם  אנשים חכמים לא ממהרים להיות בטוחים בעצמם הם חכמים אז הם מבינים את מורכבות החיים ולכן לפני שהם מגיעים לדעה ומסקנה – הם יכולים לנתח את צדדי הבעיה

לנתח את צדדי הבעיה הכוונה היא להבין את הצדק שבכל צד ואז להכריע

מי שאומר: האחר אין לו הגיון זה נובע מרגש

לאחר יש הגיון אבל השאלה היא מהו ההגיון היותר מדוייק.

החכמים לא ממהרים אבל מצד שני בסוף לא נשארים בהתלבטות אלא מחליטים

אנו צריכים באמת לשים לב לעובדות לנתונים לחשוב מה יכולה להיות ההשלכה של ההחלטה, אבל מצד שני האם זה אומר שאנו צריכים להתלבט כל הזמן? לא.

מדוע כי אנו צריכים לשקול ולהתלבט על המידע שיש אבל תמיד המידע שיש לנו הוא חסר

אנו לא נביאים ולא יודעים מה יהיה בעתיד ולכן כל החלטה היא 'חסרה' במידע תמיד חסר המידע של 'מה  יהיה בעתיד' , המידע הזה תמיד חסר.

ולכן אנו צריכים להחליט החלטה על בסיס המידע שיש בהווה  ואז עם המידע הזו להיות נחושים בהחלטה אולי עוד כמה שבועות או חודשים יתברר שטעינו אבל לא יכולנו להגיע לחכמה של 'טעינו' מבלי שהחלטנו ועשינו.

אולי בעתיד יתברר שטעינו אבל זה לא אומר שטעינו בעבר, בעבר עשינו את ההחלטה על בסיס המידע הידוע באותו הזמן.

לכן חשוב לשחרר מאתנו את ההתמכרות והצורך להגיע לבחירה מושלמת

זה לא יגיע!

אם נחשוב שבחירה חייבת להיות תמיד הכי נכונה או הכי מתאימה, אנו נקפא ולא נבצע.

 

נקודה נוספת שהרבה טועים בה

אנשים בטעות גדולה אומרים, אני צריך לפעול 'מכל הלב' אני צריך לעבוד מכל הלב אני צריך להזדהות עם ההרגשה שלי, אם אני לא מזדהה אני לא עושה, וזו הטעות, לא נחכה להרגיש מושלם כדי לעשות

נעשה ואחרי העשייה תגיע ההרגשה. כשאדם מחכה להרגיש כדי לעשות הוא לא עושה

אם הוא היה מרגיש הוא לא היה צריך להחליט לעשות שינוי

אבל פעמים יש לאדם הרגשה שהוא חייב לכעוס הוא מרגיש וזה בוער בו

אבל יש בו הגיון על בסיס ניסיון העבר שהנזק הוא הרבה יותר מאשר התועלת לכן הגישה החדשה היא להשתמש במידת הסבלנות אפילו שהאדם לא מזדהה, הוא ייפעל בהתאם להגיון אפילו שהוא לא מרגיש כך.

הא לא מרגיש כך, כי הנפש שלו רגילה לרפלקסים ולתגובות האוטומטיות מהעבר שלו, אבל זה לא ההיגיון שלו אלא זה העבר שלו.

 

נקודה נוספת כל החלטה זה מחיר, לכל בחירה יש מחיר מחוייבות אם לא מוכן האדם לשלם מחיר הוא לא מוכן להחליט בחיים שלו.

חשוב להתמקד במטרה שאותה אנו רוצים להשיג ולא ברגשות שצפים ועולים במהלך היום

אם יחכה האדם שהוא יזדהה עם כל החלטה הגיונית שהוא עושה הוא לא יעשה…

הגיון וההרגלים אומרים לאדם

תאכל מה שאתה רוצה אל תעשה פעילות גופנית לא צריך ללמוד וגם תזרום בבית ועם הילדים תן לרגשות לדבר…אם כך…האדם יגיע למשבר גדול…

ההחלטה והבחירה היא קצת יותר מאשר הרגשות והתגובות האוטומטיות.

לזכור אחרי שבחרנו החלטה מסוימת אז מגיעות הספיקות 'מי אמר שזה נכון מי אמר שזה מועיל…?

בדרך למעמד הר סיני לשלימות הבחירה בעולם, מי מגיע לפני להילחם בעם ישראל…?

עמלק, בגימ' ספק מטרתו לעורר ספיקות וחששות תהיות והתלבטויות

נפלא שהאדם מתלבט גרוע שהאדם רק מתלבט

אז החלטה טובה מתקבלת במכוון, במודע, בשיקול דעת ובמחשבה.

היא משקללת בתוכה את כל הגורמים הרלוונטיים, עולה בקנה אחד עם הפילוסופיה וערכי המחליט וגם צריכים לדעת שיש מחיר להחלטה וגם ניתן להסביר אותה באופן ברור  לאחרים בסביבתנו….אלא שקשה להגיע לכל הנתונים האלה.

אחד האתגרים הוא להגיע לשורה התחתונה ולהכריע, למרות חוסר הוודאות שמעוררת אפשרות של בחירה שגויה

אחת העצות שמביאים ספרי המוסר והחסידות, איך תדע שעשית החלטה נכונה?

תנסה לדמיין שאתה מסביר את ההחלטה שלך למשהו אחר, האם אותו אחר היה מקבל את ההיגיון שלך… אם כן זו החלטה  קרובה להיות נכונה אם לא…לא.

אז הטוב ביותר אם היו לנו את כל הסיבות להחליט החלטה אבל הספיקות הן בגלל שתמיד אין שלימות בנתונים.

אדם שרוצה להתחתן מצד אחד הוא רוצה עם פלונית אבל מצד שני הגיל או הייחוס המשפחתי או המצב הכלכלי…יש לו יתרונות וחסרונות ההתעכבות של האדם היא בגלל פחדים מחוסר שלימות

והוא אומר לעצמו, אולי אפשר להחליט החלטה אחרת יותר טובה…

נקודה נוספת הקשורה להחלטות

אדם בדיכאון זו תוצאה של אלפי החלטות לא טובות, הוא החליט שהוא לא רוצה ליצור קשר

הוא החליט לבקר ולהשפיל את עצמו במחשבות שלו

הוא החליט להימנע מעשייה אלפי החלטות בגלל שהוא 'לא בטוח' שהוא יגיע לתוצאה מושלמת

לכן הוא בסוף מגיע לדיכאון.

עוד נקודה אנשים שמתלבטים הרבה מדי הם מתעייפים העייפות המנטלית גורמת לאדם להימנע מתפקוד הוא מבזבז הרבה זמן מרץ ואנרגיה על המחשבות שלו

האם בטעות חושב שאם הוא מתלבט זה 'סתם מחשבות בראש' זה לא נכון זה אל סתם מחשבות זה מעייף את נפש האדם! ופוגע בתפקוד שלו.

חוסר החלטיות עשוי להיות תוצאה של חשיבת-יתר. למרות שהניתוח בעד ונגד נעשה מתוך נכונות להגיע להחלטה מושכלת, תוך שימוש באסטרטגיות נכונות, אולם עיבוד יתר של האפשרויות, מביא לנקודה המחליט מרגיש חסר אונים מול הצורך להכריע.   עם הזמן עם הזמן, עייפות בקבלת החלטות עלולה להוביל לרגזנות, לחרדה מוגברת  לדיכאון ואפילו להשפעות גופניות, כמו כאבי ראש שמקורם במתח ובעיות עיכול ועוד.

אין שמחה כהתרת הספיקות, אין הכוונה שצריכים להגיע לוודאות אלא צריכים להגיע לעשייה שהיא הגיונית בשלב הזה של החיים אפילו אם יש בה מרכיב של כמה טעויות.

כן מידי פעם חשוב שהאדם יזכיר לעצמו מהו מצפן החיים שלו, מהם הערכים שלו מהם הנושאים החשובים לו ביותר בחיים שלו. הוודאות והמיקוד יכוונה את האדם ויעזרו לו לבחור את הבחירה הנכונה

כל כמה זמן חשוב לסדר מחדש את סולם הערכים והבחירות שלנו בחיים.

ולשים לב האם הבחירות שבחרנו בעבר רלוונטיות להווה בהרבה מקרים ההחלטות של העבר התאימו לעבר והן לא שוות בהווה הן כן גוזלות יותר מידי אנרגיה זמן ומרץ

אולי יש דברים שבעבר עשינו וכיום לא מתאים ואנו צריכים להאציל סמכויות כדי להתקדם לשלב הבא של החיים

לשחרר את המיותר כדי להגיע אל היותר. להאציל סמכויות בנוגע לתפקידים בבית

אפילו שזה לא מושלם אבל יהיה מי שיעזור וכך תהיה התקדמות בתחומים אחרים בחיים