
כיצד לימוד התורה שדורש פיתוח מחשבתי מביא לתמימות האמונה, מה ההבדל בין להכיר לבין לדעת, ולמה הצדיקים מצליחים לקנות צדקות מלימוד התורה ואנשים אחרים לא?
בגמרא נאמר כי אברהם אבינו 'הכיר' את בוראו בגיל שלוש שנים, אך במדרש רבה (צה ג) כתוב במפורש כי אברהם אבינו הכיר את בוראו רק בגיל ארבעים: "ובן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו בן ארבעים ושמונה שנה הכיר את בוראו"
עוד באתר:
כיצד ניתן ליישב את דברי המדרש?
בצעירותו למד המגיד ממזריטש עם חברותא בן גילו את כוונות האר"י המיוחדות לתפילה במשך כמה שנים, לאחר מכן כל אחד הלך לדרכו ואל עירו ורבנותו שמרחק המקום והשנים מפריד בינהם.
לאחר עשרות שנים שכבר פקע שמו של המגיד הגיע החברותא לבקרו במזריטש בבית מדרשו וראהו שהוא מאריך בתפילות ובכוונות מעולם הקבלה שעות רבות.
הלה התפלאה פליאה רבה ושאל: הרי למדנו ביחד את הכוונות הללו, גם אני מכוון ואני עושה זאת בקצרה ממש, למה אתה מכוון שעות רבות?
חייך המגיד וענה: לדעת לכוון את הטקסט הכתוב אפשר ברגעים בודדים, אבל בשביל להפוך את הכוונה לחלק ממך, לחיות את עולם הקבלה, להיות בעולמות העליונים, ולהפוך אותם לחלק ממך ואתה חלק מהם צריך להתבונן, ללמוד, להתמסר וכך להתערות להזדכך ולהפוך את עצמך לאדם אחר.
כפי שהמשיל זאת פעם אחד הצדיקים למוכר בחנות בגדים, המוכר לא נכנס וסופר כל יום את הבגדים ואומר יש לי סוג כזה וסוג אחר, אלא מוכר וקונה הוא 'מתעסק' עם הבגדים וסופר את הכסף..
בדיוק ככה אנחנו צריכים להיות בלימוד התורה ובתפילה אנחנו לא מזכירים בכל תפילה את האבות הקדושים בשביל לומר יש לנו 'ייחוס' אלא בשביל להתחבר למידות של האבות הקדושים ובשביל להפוך את את עצמנו לקדושים יותר ובזכות כך תתקבלנה תפלתינו.
אברהם אבינו הכיר את בוראו בגיל שלוש אבל 'ידע' את בוראו רק לאחר עומדו על דעתו בגיל ארבעים. אברהם אבינו שאל מי בעל הבירה אבל שאילת השאלות גרמה לאברהם להאמין, לבטוח, לדעת.
אנחנו אכן זוכים ללמוד הרבה תורה, השכל מתגדל והכשרונות מתפתחים, השאלה היא מה למוד התורה גורם לנו, האם השקלא וטריא הופכים את ידיעת האמונה למוחשית יותר ומורגשת יותר כמו אברהם אבינו או שלהפך.