להיות 'משוגע נורמלי': הסוד להצלחה בחיים

השמחה תלויה בכך שהאדם יאמין שהוא באמת חשוב, שהעולם שהוא חי בו הוא באמת חשוב.

השמחה תלויה בכך שאנשים יאמינו שהם באמת חשובים, וזה לא קל, אנו חיים בסביבה צינית מזלזלת אנוכית שחושבת הרבה על עצמה, אנו חיים בחברה של הרבה פחדים חששות ומנגנוני הדחקה והכחשה אנשים מפחדים להרגיש את האמת מפחדים לחפש את האמת, ולכן הם מעדיפים 'לזרום' העיקר לא לחשוב יותר מידי על האמת, על החשוב על הערכי.

אנו חיים באווירה של ציניות אנוכיות, הרבה אנשם חיים בחיים מלאים בשאננות כי לחצי החברה שיכנעו את האנשים לא לחשוב יותר מידי, להתעסק הרבה במותג בחדש בחדשות במלחמות בשנאה בעוינות בהרבה זלזול בחיים, וכך המח של האדם מתעסק במידע שמגביל את איכות החיים של האדם.

יש משמעות לחיים, האדם יכול בזמן מוגבל לייצר משמעמות נצחית לחיים שלו.

האדם בהרבה מקרים מזלזל בעצמו, לא מספיק מעריך את עצמו, מחפש משהו אחר שישמח אותו..

שייקרה משהו… ואז  – אז הואר יהיה  שמח – הגישה הזו היא 'רעה' היא מסוכנת היא פוגעת באדם.

כי לא יהיה 'הרגע' שכדאי להיות מאושר, הרגע שכדאי להיות מאושר יהיה הרגע שנחליט שיש משמעות רצינית לחיים!

ואם היא קיימת היא לא קיימת 'אי שם'…לא!! אלא 'כי קרוב אליך הדבר מאד'  המשמעות היא 'פה = קרובה היא לידינו.

'אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה'.

האדם מחפש את 'הימים ההם' פעם היה טוב…לא!

יש אנשים אוהבים להתרפק על זיכרונות מה היה ואיך היה או מה יהיה, טוב לשאוב תקווה מהעבר טוב לשאוף לעתיד אבל העיקר זה 'ההווה' = הווה הוא הטוב ביותר שיש!!!

האדם מחפש את המשמעות 'אי שם' בזמן ההוא במקום ההוא באדם ההוא…כל זה טעות, 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' המשמעות היא כאן – אתה!! מתי ? עכשיו!

'אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי'!   אני וכעת!

המשמעות היא שכל יום מייצר האדם את עצמו להיות 'אני משופר' צומח בתנועה.

אנשים מפחדים לשנות הרגלים מפחדים לעשות שינויים מפחדים להתחיל פרויקטים וזה לא קל, זה קשה…

קשה לשנות הרגלים ולהתגבר על פחדים, נכון. אבל מצד שני עדיף סיכון של פחדים ושינוי הרגלים, הרבה יותר טוב מאשר להישאר תקוע בחוסר עשייה ולקבע את הפחדים של האדם.

האדם מורכב מחומר ורוח.

'רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ' (קהלת ג' כ"א)

יש לנו ספר, הספר מורכב מתוכן, וחומר.

החומר זה הדפים הכריכה, והתוכן זו משמעות המילים הרעיונות שבשילוב כל האותיות

כך בחיים של האדם, החומר של האדם והנשמה.

העולם מורכב מגוף ומנשמה יש לו מרכיבים חומריים ויש לו מרכיבים רוחניים שנותנים בו רוח חיים.

חיים שלימים זה חיים של 'שלום' בין החומר והרוח.

השלום בין החומר והרוח זה החיים של שלווה ומשמעות בין שני הצדדים.

יש את הצרכים וההרגלים החומריים של האדם, ויש את הנשמה שרוצה לעלות למעלה לא להיות מוגבלת לפחדים וההרגלים מגבילים.

ניהול חיים בעלי משמעות הכוונה היא להיות מסוגל להבקיע מבעד לשכבה החיצונית החומרנית ולהתחבר עם האנרגיה שבפנים.

זו לא משימה קלה כי הגוף פועל באמצעות כלים חושיים ראייה שמיעה ריח טעם מישוש. והמח של האדם הנשמה של האדם עוסקת בתחום העל חושי אינטליגנציה, רגשות מצפון ועוד כוחות רוחניים.

אנשים מחפשים שלווה והם פונים לחופשה בית מלון או מסעדה, כל אלה הם מענה לגוף של האדם, החלק הרוחני של האדם מחפש את המשמעות, אם מוצא האדם את המשמעות של מנוחה בבית מלון, זו יכולה להיות חוויה רוחנית.

ופעמים צריך ואפילו חייב האדם למען האיזון והבריאות הגופנית שלו, הוא חייב מענה לצרכים החומרים שלו.

 

אנשים בהרבה מקרים נשארים מקובעים בחברה בעשייה בתפקוד שלהם ביום יום, מדוע למה? כי הם מפחדים לעשות שינוי הם מפחדים משינוי הרגלים ושינוי חשיבה, אבל מי שמפחד מהפחד עתיד לסבול מכך שהוא אמנם לא ייפגוש את הפחד אבל גם לא ייפגוש את העשייה את הצמיחה ביום יום.

במהלך החיים האדם סופג כל מיני דעות ותפיסות, הוא מגיע למסקנה שאם הוא יוזם והוא לא מצליח הוא יקבל ביקורת, אם הוא יקבל ביקורת לא כדאי לו לנסות ולחפש להתקדם, שהרי בכל אופן הוא לא יצליח…כך בחשיבה שלו

אז בואו קודם כל נגדיר לעצמנו, שאנו רוצים להצליח אנו רוצים להתקדם אנו רוצים הישגים אנו רוצים צמיחה, אנו רוצים עשייה.

שלב שני אנו מוכנים לשלם, אנו מוכנים לקחת אחריות ולשלם מחירים

שלב שלישי לא נפחד מהפחד, לא נפחד מהמחירים, כן יש מחירים והמחיר משתלם הוא לא כ"כ גרוע, זה בסדר גמור שיש מחיר שצריכים לשלם מידי פעם.

הבעיות הן אתגרים, הבעיה היא לא נעימה אבל היא 'אתגר'.

הכאב הוא המשרת שלנו, אנו לא צריכים לראות את 'הכאב' כמאיים, הכאב הוא לא נעים אבל הוא גם משרת הוא מכוון אותנו.

הרבה חכמה יש בעולם, הרבה חכמה שמענו מהרבה אנשים חכמים, אבל כדי להבין מה הם אמרו לנו…היינו  צריכים להיכשל לסבול להיפגע ואז… מגיע הזמן שהבנו מה שאמרו לנו, כמה פעמים בחיים אנו אומרים…'אההה עכשיו אני מבין מה שאמרו לי בזמנו'…. כעת אני מבין… מה קרה?

למה כעת מבין האדם, אז אמרו לו כל מיני עצות, והוא לא רצה לשמוע, הוא אמר 'אני מבין אני חכם אני יודע' אבל עם הזמן עם המשברים והקשיים הוא מפנים מה שאמרו לו בעבר… מה קרה? משברים וניסיון חיים.

המשברים והקשיים מכוונים ומיישרים את האדם.

ככל שאירוע הוא כואב יותר – המסר הוא חזק יותר

האדם סובל מכך שהוא נכשל בעבודה, נכשל בחברה נכשל בכל תחום, המטרה היא לא 'להישאר' בכישלון!

אלא ללמוד ממנו, אם למד האדם מהכישלון, הכישלון הוא רק אי נעימות בהווה אבל זו כבר חכמת העתיד של האדם! זו החכמה שתכוון את האדם לעתיד טוב יותר.

הכאב אמנם שובר אותנו אבל מצד שני אם נהיה מוכנים להיות כנים וללמוד מהכאב, הכאב ישרת אותנו, אמנם כואב אבל משרת.

יש הרבה אירועים ששוברים את הלב, אבל האירועים ששוברים את הלב הם גם אלה האירועים שפותחים את הלב של האדם!

האדם ישקיע יתאמץ  יעשה יפעל, יזכור "אתה לא בן חורין להיבטל מהמלאכה אבל גם לא עליך המלאכה לגמור", הווה אומר: לעולם יש את 'ההגיון' = הקב"ה מנהל את העולם ומעלה ומוריד מרומם ומשפיל, אבל האדם יעשה את שלו.

לגשת אל האתגרים לחפש את המפחיד השונה והערכי.

הפחדים זה אשליות, הפחדים זה דמיונות, הבחירה של האדם לשים דגש על עשייה על צמיחה על פעילות.

בואו ונאמר לעצנו, ממה אנחנו מפחדים, ואת זה נעשה, מפחדים = לדבר או להביע דעה, לא נעשה את זה בצורה מוגזמת, אבל כן קצת פחד, להתרגל לאהוב את הפחד את השינוי את הצמיחה.

להתחיל בקטן, להתקדם לאט, מעבר ל"דלת הפחדים" נמצאים הרבה אוצרות.

כך האדם מתחייב לרף גבוה, מתחייבים אם מוכנים לשלם מחירים בחיים! לשלם מחיר זה להתחייב לרף גבוהה יותר. כך האדם מקבל אחריות ומפסיק להיות 'קורבן', עשייה וצמיחה ולא נפילה ונבילה אל תוך הייאוש והאשמות של האדם את האחרים.

מהמקום הזה, אנשים יאהבו את האדם יירצו לטפח אתו יחסים אישיים

נשקיע בעשייה בדברים הקטנים בחיים, את הדברים הקטנים בחיים נעשה בצורה טובה,

את הפעילות הגופנית את האכילה בצורה בריאה

את הקשר בבית עם הילדים

המצב רוח בבית העשייה בבית

את הדברים הקטנים שאנו עושים בבית, בבית המדרש בעבודה בחברה  נעשה אותם בצורה מושלמת.

כמעט בלתי אפשרי לעשות מעשים 'הרואים' ניכרים לעולם, לציבור הרחב, אבל אפשרי לעשות מעשים מושלמים ביום יום, לאכול בסגנון בכמות ובצורה שרוצה האדם.

להיות במשפחה בצורה ובאופן שרוצה האדם

המעשים הקטנים הם 'הגדולים'.

העוצמה הבחירה היא לקחת מה שהחיים זימנו לאדם

מה שהקב"ה יצר לאדם ושם לפעול ולעשות.

אפשר להתעצבן על החושך

אבל אפשר לנסות אפילו קצת להדליק אור

את החושך את האיום והחוסר אונים מגרשים לא במקלות של כעס עצבים וביקורות, אלא על ידי שמחה של תקווה וחדווה.

 

את החושך לא מגרשים בקללות בשנאה בכעס בקנאה ובנקמה, אלא על ידי החלטות חכמות יעילות נכונות ומקדמות בהדרגתיות מיום יום. על ידי אור על ידי תקווה על ידי חמלה אהבה עשייה נחישות והתמדה, זה האור!

אנו דוחים בהרבה מקרים את החיים ל'מחר' מחר יהיה טוב מחר יהיה נעים מחר נעשה מחר נפעל…וזה חבל

מחר לא ייקרה שום דבר טוב יותר מאשר היום

אם היום נעשה גם מחר נעשה

אם היום לא נעשה גם מחר לא נעשה

מי שדוחה למחר מתרגל לדחות ואז גם מחר הוא יידחה למחרתיים, שום דבר חדש לא ייקרה מחר…

מחר לא יהיה יותר טוב מחר לא תזרח השמש בזווית ראייה מעניינת יותר, בואו לא נחכה ליום המזל, יום המזל לא יגיע, את יום המזל צריכים לייצר 'אם אין אני לי מי לי'!

אם נדחה למחר מה שאפשר לעשות היום, גם מחר לא נעשה!

כי מחר נדחה כמו היום, מחר נעשה מה שעשינו היום

אם היום דחינו גם מחר נדחה.

אם היום למדנו עשינו יזמנו פעלנו גם מחר נעשה אותו דבר.

היום אנו תוצאה של יום האתמול, ומחר אנו נהיה תוצאה של היום הזה

אנשים מחכים למחר, שמחר יהיה יום נהדר, זו אשליה, מחר לא ייקרה כלום.

רק היום אנו נהינים מדמיונות ולא מחיים אמתיים, חיים אמתים זה לעשות ולפעול היום!

זה נכון שאנו צריכים לתכנן למחר

צריכים לשאוף למחר לעשות למען מחר 'איזהו חכם הרואה את הנולד' (תמיד לב) אבל מחר הוא לא במקום היום, הוא בנוסף להיום!

מחר נעשה ונפעל אבל לא על חשבון היום, אם אדם מתכנן את הדיאטה של מחר, זה יפה.

אבל אם הוא מתכנן את הדיאטה של מחר ואוכל עוגה היום זו אשליה, הוא באשליה שמחר הוא יעשה שינוי, זה לא נכון, מחר הוא לא יעשה שינוי, מחר הוא לא יעשה כלום.

השינוי יהיה כאשר היום יעשה האדם שינוי ואז הוא גם יתכנן למחר…

התכנון של מחר לא יכול להיות על חשבון העשייה של היום הזה!

האחריות לפעול לעשות!

יש אנשים שמפחדים מהגדולה, מפחדים להצליח,

אבל בשביל להגיע למקום טוב, האדם צריך להיות מנהיג.

המנהיג רואה את ההווה ואת את העתיד האפשרי

הוא מייצר גשר בין ההווה לבין העתיד.

ולכן צריך האדם שתהיה לו גם מוטיבציה וגם משמעת עצמית

כמו מנהיג.

יש מנהיג שמוביל בכח המוטיבציה יש אחר בכח הסמכות

ובאמת צריך האדם להשתמש בכמה כוחות נפש להניע את עצמו, גם בכח הסמכות, משמעת עצמית. גם בכח המקל והגזר, כלומר להיות רציני ואחראי ולדעת שכן 'יש מחיר' לעשייה או לחוסר עשייה.

צריך האדם להזדהות עם המטרות שהוא רוצה להשיג

צריך האדם להזדהות עם סוג האדם שהאדם יהיה כאשר הוא ישיג את המטרה שהוא רוצה להשיג.

קל מאד להיסחף בקלחת העיסוקים השגרתיים ולשכוח שעלינו להיות ערניים למה שאנו עושים ביום יום

האיש ההגיוני מחפש כל הזמן איך להסתגל לעולם,

אם יש שריפות, איך לכבות שריפות, יש בעיות, איך לפתור בעיות הוא מחפש כל הזמן – תדיר  להסתגל לעולם, למציאות.

האדם האמיץ, הוא ממשיך בדרכו שלו, והעולם מסתגל אליו!  נראה לא הגיוני להתעקש להתפלל במניין

נראה לא הגיוני לוותר על עבודה למען לימוד תורה

נראה לא הגיוני לוותר על פרנסה למען ערכים

נראה לא הגיוני לוותר על לוותר על נקמה למען הקב"ה.

אבל האדם האמיץ הוא לא מחפש ליישר את עצמו לעולם

אלא את העולם לערכים, לאמת.

הוא עובד ופועל וחי עם האמת

הוא לא מסתגל לעולם אלא הוא מסגל את העולם אליו.

הרי כל ממציאי ההמצאות זה אנשים שהם היו 'משוגעים' הם היו עם 'חזון' והם נעו קדימה.

הייתה להם תנועה טובה ואיכותית, הם לא חיפשו להסתגל לעולם, אלא שהעולם ייסתגל להם

 

אנשים מצליחים הם מצליחים גם כי הם התגברו על התגובות הפזיזות של הרבה אנשים שאמרו להם

אתה לא תצליח אין לך סיכוי להצליח למה שכן תצליח אתה רק מזיק לעצמך…

ההצלחה תלויה במוכנות לוותר 'קצת' על ההיגיון.

הרצון של האדם בשלווה ברוגע במנוחה זה בהרבה מקרים על חשבון היצירתיות של האדם.

בפרשת נח מתואר המבול, אחרי המבול נח יצא מהתיבה והוא נטע כרם, ומאד הצליח.

הסביר המגיד מדובנא במשל יפה, איש עני שבא לפני הצדיק שיתברך בפרנסה בשפע, וברכו הצדיק ואמר לו שיסע לדרכו, ויעשה את העסק הראשון שיזדמן לידו, ובא לביתו וביקש מאשתו שתתן לו את המטבע שנשאר בבית, שאלה האשה, מה תעשה עם המטבע האחרונה הזו, הוא אמר שהוא צריך אשתו אמרה שהיא לא רוצה להביא לו את המטבע, הוא התעקש שהוא רוצה וכך הם רבים בסוף היא וויתרה לו…

בסוף ניצח את אשתו והוציא ממנה המטבע הוא נסע

ליריד ולא הרוויח כלום….

הוא לא הבין למה, הוא היה מתוסכל הוא הלך בחזרה לצדיק לשאול למה…?

אח"כ הסביר לו הצדיק, שאותו הויכוח שהיה לו עם אשתו, זו היתה העסקה הראשונה שנזדמנה לו, ובזה נכנסה כל ההצלחה שלו!

הוא הצליח להוציא את המטבע האחרון מידי אשתו בוויכוחים ומריבות…

דרכו של הקב"ה אחרי שהעניש את האדם או את העולם במדת הדין אח"כ הוא  מרחם על האדם ועל  העולם ומברך אותו באהבה… כמו שכתוב:

'בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ'.

 

כך הייתה תגבורת מדת החסד והרחמים בעולם.

אחרי המבול היה כח אדיר כדי לבנות עולם חדש!

הרבה ברכות היו, אבל נח לא השתמש בברכות כדי לבנות ישיבות אלא כדי ליטוע כרם…יין…

אילו היה נח משתמש באותה ברכה לפתוח ישיבה, היתה הישיבה עומדת על תילה עד היום הזה…

אבל נח בחר לעשות כרם כפעולה ראשונה… ואכן המוסד של היין מצליח עד היום בהצלחה מרובה…

גם העולם היהודי עסוק הרבה עם יין, והיין מביא הרבה נזקים לעולם…

אנשים מבזבזים הון רב עבור יינות יקרים, יש בקבוקים במחיר של אלפי דולרים בלי גוזמא, אנשים שותים ומשתכרים.

כל גלות עשרת השבטים הייתה משום ששתו יין, כמבואר בגמ' שבת שלא גלו אלא על עסקי היין…

אומר המהר"ל שגלות זה כמו אותיות גילוי.

עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין וגלות היא לשון גילוי וההסבר הוא שכשנמצא האדם בביתו ובמקומו הוא יכול לשמור על פנימיותו וכבודו…

משא"כ כשהוא בגלות הוא יוצא לגילוי ומתבזה! הרי שהגלות גורמת לגילוי הממדים שיכול האדם להסתיר בביתו.

בעשרת השבטים ששתיית היין גרמה להם לצאת לגלות…כי היין חשף את הפנימיות של רצונות ומאווים שהם אמורים להישאר כמוסים ומנוהלים בהדרגה בצורה חכמה אבל הם שתו יין וגילו את כל הרצונות הכמוסים הצנועים ולכן הם יצאו לגלות ששם מתגלים כל הרצונות ההישרדותיים שבני אדם לא רוצים לגלות

בני אדם לא רוצים לגלות שהם תלויים באחרים…

שהם צריכים להתבזות כדי להמשיך לחיות.

נח מיד אחרי המבול, הוא נטע כרם, ולכן יש עד היום הצלחה גדולה בעניין זה.

כתוב בתורה 'ויחל נח', זו היתה לו התחלה ופעולה ראשונה, כלומר שבזה נכנסו כל הברכות שברך ה' את העולם אחר המבול.

בצורה דומה אוותו רעיון אצל משהו אחר, כתב החת"ס על יעקב אבינו שלא שמע בקול אביו ללכת מיד ללבן אלא נטמן בבית עבר י"ד שנה תיכף בצאתו מבית אביו.

ויש תמהים דבשלמא מי שלא למד תורה, הרי שתחילה ילמד תורה ואח"כ ישא אשה…

אבל יעקב אבינו כבר עסק בתורה ס"ג שנה, וא"כ מדוע לא שמע בקול אביו ללכת מיד לבית לבן?

למה לא מיד הלך לישא אשה?

תירץ חת"'ס ע"פ מה שכתוב במדרש בראשית רבה (סו,ג) על פסוק "ויתן לך האלהים": 'ויתן לך אלהותא מטל השמים זה המן שנאמר (שמות טז) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

" ומשמני הארץ" זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר.

"ומשמני הארץ" אלו הקרבנות

"ורב דגן" אלו הבחורים

"ותירוש" אלו הבתולות

"מטל השמים זו ציון

אומר המדרש:  ומכיון שקיבל יעקב אבינו את ברכת אביו, שהיה כלול בזה הרבה מיני ברכות, ידע נאמנה שבכל מה שיעשה עכשיו תיכנס הברכה וההצלחה המרובה! לכן לא הלך מיד לבית לבן, שאילו היה הולך מיד היה מצליח בכפליים!!! למרות  שכתוב בו 'ויפרוץ לרוב', אם היה הולך מיד לבית לבן היה מצליח הרבה יותר!

ולכן נתחכם יעקב ללכת מיד לבית עבר לעסוק בתורה י"ד שנה

שהברכה וההצלחה תיכנס בו בעניין התורה

ולפי זה אפשר להבין עוד פירוש במדש על הפסוקים 'ויתן לך האלוהים מטל השמים'

"מטל השמים" זו מקרא.

" ומשמני הארץ" זו משנה.

"דגן" זה תלמוד.

"תירוש" זה אגדה, ובהם נתברך …

 

לכן הרבה גדולי ישראל מיד במוצא"ש היו לומדים גמ', למה? כי אחרי השבת, יש ברכה ומיד צריכים לתרגם את הברכה בדבר הראשון שנעשה, אז יש כאלה שהברכה שלהם שהטלפון ייתפח מהר שיישמעו חדשות מעניינות שנותנות מענה לחוש הסקרנות של האדם…

ויש כאלה שמיד רוצים את ברכת השבת.

ולכן תיכף במוצ"ש הולכים ללמוד גמ' שהברכה תיכנס בתורה.

כי במוצ"ש מושפעת הצלחה רבה על האדם.

אם הפעולה הראשונה תהיה להזמין פיצה או לשמוע חדשות…בזה תהיה הברכה…ייבחר האדם במה הוא רוצה את הברכה.

לכן  יעקב אבינו מיד  אחרי שנתברך 'ויתן לך', הוא  רץ ללמוד י"ד שנה בבית עבר.

אבל נח לקח את ההשפעה הגדולה ונטע כרם, וזה הצליח מאד…

השכרות היא ראה ומסוכנת מאד.

הקב"ה נתן לאדם כח הבחירה, והשיכור מפקיר את כח הבחירה שלו במזיד…

אם סתם שינה היא אחד משישים במיתה, השותה זה עוד יותר גרוע, הוא שותה שינה עמוקה מאד, מתעורר עם כאב ראש, אבל אי אפשר להעיר אותו בזמן הראוי בבוקר לתפילה, וגם אם כן, הבעיה היא שהאדם הזה בורח מכח הבחירה שנתן הקב"ה לבני אדם, פעמים מרוב שהוא שותה הוא נעשה 'שוטה' מרוב שכרות הוא כשוטה ופטור מחמת אונס.

האדם בהרבה מקרים מפקיר  את כח הבחירה שלו, אחר שנות הזעם ומלחמת העולם השנייה, ברך הקב"ה את ישראל ברכה מרובה,  בדור אחרון זכינו להתרוממות קרן התורה בזכות אחרי כל מכה וגזרה קשה רח"ל  מברך הקב"ה את העולם בברכה מרובה, כך היה לאחר שנות הזעם לפני כשמונים שנה…

גדולי ישראל לקחו את הברכה שבאה אחרי המכה, ופתחו ישיבות לרוב, וב"ה הצליח עולם הישיבות מאז ועד היום, כמו שלא היה מעולם.

וכך נתרחבה התורה בהרחבה יתירה מה שלא היה מימות עולם, כיום בכל כמעט בקום עיר בעולם יש בתי כנסת בתי מדרש ספרים מבוארים שמסבירים ומבארים את כל התורה כולה.

לפני כמאה שנה לא היה יכול בחור ת"ח למצוא שידוך… אף אחד לא רצה להשתדך עמהם, רק מפני שהם תלמידי חכמים יושבי אוהל.

היו אומרים שרק בעלות מום לא הייתה לה ברירה והיא הייתה מתחתנת עם ת"ח.

וכיום ת"ח כבר בגילאים מוקדמים כבר מחפשים אותם וחוטפים אותם.

אפילו עשירים גדולים… גם הם מבינים שהדבר הנכון הוא להשקיע הרבה כסף לקחת חתן ת"ח לבת.