מחנכים שבאו לאחד האדמו"רים בבני ברק, אמרו לו שהתלמידים שלהם לא אוהבים להתפלל, ושאלו מה ניתן לעשות. האדמו"ר אמר להם: בואו נדבר רגע עליכם, איזו תפילת שחרית אתם יותר אוהבים, של יום ראשון או של יום שני? הם ענו שהם אוהבים יותר את של יום ראשון, כי התחנון יותר קצר. הוסיף ושאל האדמו"ר: ומה אתם מרגישים כשאדם מודיע אחרי שמונה עשרה שיש חתן או ברית? תחושת הקלה, השיבו לו המחנכים, התפילה יותר קצרה. 'אתם בעצמכם לא אוהבים להתפלל', אמר להם האדמו"ר, 'אז מה אתם רוצים מהתלמידים שלכם?'
מה הפשט בכל זה? הרי ברור שאותם מחנכים הם יהודים יראי שמיים המקפידים על קלה כבחמורה, ועוסקים במלאכת קודש, אבל להתפלל קשה, כי כל אדם עובד את ה' מהמקום שהוא רגיל לעבוד אותו, אבל כאן בדיוק צריך לשים את הדגש – במקום שקשה.
צפו בשיעור המלא, בראש הכתבה.