מישהו מבקש ממני סליחה – אני חייב לסלוח לו?

ישנה חומרה במצוות שבין אדם לחבירו, שיוהכ"פ לא מכפר במצוות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו

ואפילו המצער את הקטן צריך לפייסו ואפילו אם נאמר שהקטן הוא צעיר מידי ולא מבין מהי משמעות המחילה והוא לא 'בר מחילה' בכל אופן צריכים לפייס אותו י"א שצריכים לפייס אותו פעם נוספת כאשר הוא ייגדל

וי"א אם פייסו אותו כשהוא היה קטן, זה מספיק, וכאשר הקטן ייגדל כאשר הוא יעשה ק"ש שעל המיטה ושם הוא יאמר 'הריני מוחל' לכל מי שציער אותו,  והוא גם מבקש מהקב"ה שלא ייענש שום אדם בסיבתי אז יתקיים הפיוס לכל מי שפגע בו בעבר.

לפעמים האדם פגע בחבירו, וחבירו, הנפגע נראה ממשיך כרגיל, נראה שממשיך לנהל את החברות כאילו שום דבר לא קרה, וזה מבלבל, כי זה נראה כאילו שהייתה פה מחילה, אבל זה לא כך.

למרות שנראה שהנפגע לא מקפיד, לא כך הם הדברים, הנפגע פגוע ובהרבה מקרים הוא מחביא את הפגיעה עמוק בלב, הוא מתבייש לאמר שהוא נעלב, בהרבה מקרים שאדם אומר שהוא נעלב, אומרים לו, 'מה אתה נעלב מה אתה ילד קטן', כלומר לא רק שהעליבו את הנעלב אלא שגם מצפים שהוא 'ייסלח' או 'בכלל לא ייפגע'!

כך נראה שהאדם אמור להתנהל, זו כמובן רשעות, גם רצחת וגם ירשת?!?! האדם גם העליב וגם מצפה מהאדם שלא ייעלב… אז אין לסמוך על 'המשך' הקשר, אפשר שהאדם 'נעלב'! והוא  לא אומר ולא מספר כי לא נעים לו לאמר שהוא כן נעלב, והוא כן מקפיד בליבו על חבירו המעליב והפוגע.

משמעות המחילה היא שהאדם הנעלב – לא מקפיד בליבו ולא רוצה שהפוגע ייענש וייפגע, אין בו שום רצון לנקמה או נטירה בליבו.

וגם האדם הפוגע צריך לדעת איך לבקש סליחה, פעמים הפוגע מתבייש לבקש סליחה, אם הפוגע אומר לנפגע

'תראה אני מבין שאתה רגיש ואולי נעלבת כשאמרתי לך כך וכך'….זה כמובן להוסיף חטא על פשע

כלומר בעצם אני לא אמור לבקש סליחה, אלא שאתה 'בעייתי' אתה רגיש ולכן אני צריך לבקש ממך סליחה…

אז לצערי אתה בעייתי ולכן הגענו למצב כזה שאני צריך לבקש ממך סליחה…זו לא בקשת סליחה זו השפלה.

גם שאדם אומר לחבירו 'אולי אתה עדיין מקפיד עליי מה שעשיתי  לך לפני כמה וכמה שנים'…גם זה מסר סמוי עוקצני… המסר הסמוי הוא 'בעצם' אתה היית אמור לסלוח, אלא ש'לא סלחת' בגלל שלא סלחת לכן אני אומר לך סליחה

הגישה היותר נכונה היא לאמר 'אני טועה' כלומר, אני כיום מבין כמה לא הייתי נעים וישר בעבר, אני מבין כמה ילדותי ולא פיקח הייתי בעבר בכמה דברים ואני זוכר שגם כלפיך עשיתי כך וכך.

כלומר אני מדבר על עצמי, אני מתאר את הטעות שלי. ואז יכול לאמר אשמח שתמחל לי, מהמקום הזה, אחרי שהאדם הפוגע מדבר על הגנות שלו, 'פותח בגנות' שלו, אז הנפגע לא מרגיש שהוא אשם שהוא לא בסדר, אז הנפגע לא מרגיש אשמה שהוא 'רגיש' מדי.

עוד נקודה: יש לבקש מחילה מאדם שנפטר, אם פגע אדם בחבירו בחייו, ולא הספיק לבקש ממנו מחילה צריך לבקש אחר פטירתו של אותו אדם

ולכן הפוגע ילך לבית הקברות, לבין העלמין עם עשרה אנשים, י"א דווקא עשרה גברים, למה?

בגלל שהוא אומר חטאתי להשם אלוקי ישראל, ובעשרה יש את השכינה, לכן צריכים שיהיו דווקא עשרה.

ואשה לא תלך עם עשרה גברים, זה לא צנוע, אז או שתלך עם עשרה גברים מבני משפחתה

או שתשלח שליח עם עשרה גברים.

ואם כאשר אומרים סליחה לנפטר, יש 'בזיון' לנפטר, אז אין לפרט את החטא, כדי לא לבזות את הנפטר.

ועוד צריכים ללכת לשם יחף, כלומר חולצים את הנעלים 4 אמות סמוך לקבר. וי"א שמביא את העשרה האנשים וסמוך לקבר הוא חולץ נעלים, אפילו בתוך ה 4 אמות של הקבר.

רבותינו אומרים שמשמעות חליצת הנעליים זה בשביל תוספת הכנעה, על הנעליים אנו מברכים כל בוקר 'שעשה לי כל צרכי' ועוד אמרו חז"ל בגמ' לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וייקנה נעלים.

הנעלים הם ביטוי ליכולת שלו לצאת מהבית לעשות ולפעול בעולם, ללכת ממקום למקום

ועוד הנעלים שעשויות מעור, הנעלים מורכבות מעור, עור הבהמה, מה שמסמל את השליטה של האדם על הבריאה.

את כל זה אנו מורידים לפני בקשת המחילה, כי זה ביטוי להכנעה.

אם לא חלץ נעליים זה לא לעיכובא והוא כן יצא יד"ח.

וכמה צריך האדם ללכת כדי להגיע לבית העלמין לבקש מחילה?

אומרים רבותינו עד 3 פרסות שזה בערך מרחק של 3 שעות וחצי בהליכה.

אם לא יכול להגיע לבית העלמין, לא משנה מהי הסיבה, אז יכול לשלוח שליח שיעשה בשבילו שליחותו.

במקרה ששלח שליח, השליח לא צריך להוריד את הנעליים.

אחרי שהפוגע אמר 'סליחה ומחילה' אז יאמרו העשרה אנשים, מחול לך שלוש פעמים.

וכעת איך צריך הפיוס להיעשות, מהו אופן הפיוס?

אופן הפיוס הוא שייראה לחברו שהוא מתחרט באמת על מה שפגע בו,  וכמו שכתב הרמב"ם (הל' חובל ומזיק ה י) וגם כמו שכתוב בשו"ע חו"מ (תכב ס"א) כיוון שביקש החובל ונתחנן פעם ראשונה ושנייה …וניחם על רעתו'

כלומר הרמב"ם אומר שהאדם מתחרט על מה שהוא עשה. וגם במשלי כתוב  (ו ג, ומופיע גם בגמרא יומא פז כמקור לפיוס) 'לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ.' אומר רש"י (גם האבן עזרא והמלבי") תהיה כמו אסקופה הנדרסת'

לכן גם לימדו אותנו רבותינו, שהאדם שהוא מבקש מחילה מהאחר, שיבקש סליחה ואם הוא לא מוחל שייקח אתו עוד שלושה אנשים, ומולם יבקש מחילה.

למה? כי זה חלק מתהליך ההכנעה של האדם המבקש מחילה, כך הוא אופן בקשת הפיוס להראות שמתחרט עד שהוא מוכן להשפיל את עצמו, אבל דברי הפיוס שהן מהשפה ולחוץ אין בהם דברי פיוס.

ולכן הטוב ביותר שהפוגע ילך בעצמו, ולא יישלח משהו אחר, שהפוגע ילך לפייס את הנפגע, כך הוא מראה את עצמו כמי שנכנע יותר.

ואם האדם פגע בחבירו באופן רציני ומשמעותי הוא גם צריך לבקש מחילה באופן רציני ומשמעותי, כפי גודל הבושה כך גודל ההכנעה שצריך האדם להיכנע בפני האדם הנפגע.

כך מצינו בספר שמואל ב (כא ד) כאשר דוד פייס את הגבעונים הוא אמר להם 'מה אתם אומרים אעשה', הוא לא הסתפק באמירה 'סליחה'. לא!

וגם בגמרא תענית כ אומרת שם הגמרא לעולם יהא אדם רך כמו קנה ולא קשה כארז, שיהיה נח לבריות, הגמרא מספרת מעשה ברבי אלעזר ברבי שמעון שהעליב ופגע באדם מסוים, וכתוב שם בגמרא שהוא נשתטח לפניו וביקש ממנו מחילה. ואפילו היה מבזה את עצמו עד שאותו אחד מחל לו, כתוב שם שאותו אדם שנפגע רבי אלעזר היה הולך אחריו עד שייסלח לו, עד שהגיע אותו נפגע לעיר שלו, וכל אנשי העיר יצאו לקראת רבי אלעזר ברבי שמעון, ובני עירו יצאו לקראת רבי אלעזר, והוא לא ברח ולא התחמק הוא לא שמר על כבודו אלא עדיין היא עם אותו אדם ורוצה שייסלח לו, ואותו אחד סיפר את הסיפור שפגע בו רבי אלעזר ורק אחרי שבני עירו ביקשו ממנו שיימחל, אז אמר למענכם אני מוחל לרבי אלעזר.

יש עוד מקורות בגמרא על אמוראים שהם היו מכניעים את עצמם באופן קיצוני לבטא את בקשת המחילה (ב"ק פ רב שנהג כבוד גדול בשמואל אפילו ששמואל היה קטן ממנו בגלל עניין זה, גם בסוטה מ גם נדרים  נה שרבא מזג הכוס לרב יוסף לפייס אותו)

ואם צריך לתת לו מתנות למען הפיוס, גם זה ראוי, וגם אם קונה לו עלייה לס"ת, זה לא מספיק צריכים גם עלייה וגם שיחזרו לדבר, כך נראה שהנפגע לא מקפיד בליבו על הפוגע.

ואם האדם בייש אשה נשואה הוא צריך לבקש מחילה, מהאשה וגם מהאיש, וגם הפוך אם האדם בייש את האיש הוא צריך לפייס את האיש וגם את האישה.

לגבי אדם רגיל האדם צריך לנסות לפייס שלוש פעמים, ילך לבד ילד עם אנשים אחרים…ילך כל פעם באופן שונה כנה ואמתי.

אבל עם זה רבו, או אפילו רב שלמד ממנו קצת ד"ת או ההורים שלו, הוא צריך ללכת לנסות לפייס אפילו 1000 פעמים.

ובאופן כללי, בזמן שיש וויכוח בין בני אדם, נראה לכל אחד שהוא הצודק, כי 'אין אדם רואה חובה לעצמו' (שבת קיט) וגם אם האדם 'צודק' זה לא אומר שמותר לו לעשות דין לעצמו, לכל היותר זה אומר שמותר לו לתבוע את חבירו לדין תורה. זה לא אומר שמותר לאדם לבזות להשפיל ועוד יותר גרוע. ולכן האחראי והרציני לא אומר 'הוא עשה לי, היא עשתה לי' אלא הוא אומר הוא פגע בי, השאלה מה אני עשיתי לו, ואם הוא כנה חכם  ורציני הוא מתאר את מה שהוא עשה ומה שהאחר עשה לפני אדם שמבין, לפני רב עם ניסיון, למה רב עם ניסיון, כי פעמים הרב עם הניסיון מזהה את המורכבות שבסיפור ולא כפי שמציג את הדברים הנפגע.

בהרבה מקרים האדם נפגע בשלום בית או בכל עניין אחר, ואז הוא מאשים את האחר למה הוא 'עשה לו'…והוא נראה כמסכן… אבל רב שמבין בעניינים אלה יודע ורגיל לראות תמונה רחבה.

יש באמתחתי לצערי אלפי סיפורים בסגנון הזה, דוגמא אחת שהבעל היה מעיר את אשתו לפני הנץ שתכין לו את הבגדים לפני שהוא הולך לתפילה, ואם היא לא התעוררה הוא היה מרים צעקות בבית, וכשהוא סיפר לי את הדברים, הוא לא התבייש בסיפור הוא אמר 'אשה כשרה עושה רצון בעלה', וכשהוא סיפר לי את הדברים וראה שאני לא מתרגש כמוהו מעוצמת הכאב שפוגעת בו אשתו…הוא איים שיש לו הרבה קשרים ואם לא אסכים אתו הוא ייפגע בי…

וכך הורים שמתעללים בילדים שלהם, וזה לא סיפור שהילדים מספרים, אלא ההורים בעצמם מספרים והם אפילו לא מודעים כמה הם מייצרים נזקים לילדים, הם לא מודעים מה זה נקרא התעללות הם עצמם מספרים על עצמם כמה הם מעליבים מבזים משפילים וזה עוד נראה להם נורמאלי, הם לא חושבים שזו בעיה, הם חושבים שהם מגיבים בצורה עדינה ביחס למה שהילד שלהם לא מקשיב להם, העוות הוא כ"כ עמוק שאותם אנשים אפילו לא מזהים שיש כאן מערכת עקומה… מערכת מעוותת.

זוגות שהם בטוחים שהם מדברים יפה שהם נחמדים ונעימים אבל הם לא מודעים כמה הם פוגעים בצד האחר.

היה משהו שסיפר לי, הוא הגיע ליועץ, הוא הגיע לפני הזמן, לא הייתה פינת המתנה, הוא כעס על היועץ 'למה אין פינת המתנה', הוא אמר שזכותו שתהיה פינת המתנה, ואם אין, אז הוא …נכנס לבית של היועץ!

וכך היה הוא נכנס הביתה, הוא הגיע שעה לפני הזמן, ואין פינת המתנה…מי אשם? היועץ!

ולכן הוא נכנס לביתו, וכאשר אשת היועץ ביקשה ממנו לצאת מהבית, הוא צעק עליה אמר שאין לה דרך ארץ ומידות טובות, ואח"כ הוא לא רצה לחזור יועץ ולא עוד אלא שהוא מבקש ממני לגנות אותו, הוא שלח אליי מכתב שאגער באותו יועץ, הוא פירסם ברשת דברים רעים על אותו יועץ והוא מבקש ממני שאומר שזו לא דרך התנהלות

כמובן שלא יכולתי לגבות כזה מקרה שהוא עצמו מספר את זה, אח"כ הוא פנה לבי"ד שאותו בי"ד יגבה אותו, הבי"ד גער באותו אדם, ואותו אדם לא נרגע עד שהוא שילם כסף לגנות את אותו בי"ד.

נכון שזה סיפור קיצוני, אבל מי שנמצא בבתי דין, מי שעוסק בייעוץ הוא רגיל לשמוע כאלה סיפורים, למה?

אנשים כואב להם וזה מובן שכואב להם, אבל מתוך הכאב שלהם הם גם מרשים לעצמם לפגוע באחרים באופן לא מידתי, והם חושבים שזה נורמאלי, ויותר מכך הם אפילו לא זוכרים ולא שמים לב כמה הם פוגעים באחרים.

היו אצלי זוג אינטלגנטים חכמים, שני רופאים  שביקשו להקליט את הפגישות כדי ללמוד מהתוכן הנאמר בפגישות.

האשה דברה על צורך שלה, הבעל שמע את הדברים קטע אותה ואח"כ צעק עליה והשתמש במילים בוטות

מיד עצרנו אותו, ודברנו על בעיות מצוקות אפשר לדבר בתנאי  – אך ורק שמדברים בצורה מכובדת.

אותו אחד, אמר אני דברתי בצורה מאד יפה… נכון רק קצת הרמתי את הקול…נאמר לו, לא רק הרמת את הקול, הרמת מאד את הקול וגם קיללת… הוא כעס: 'אני קיללתי'!!! איך אתה יכול להוציא עליי שם רע!!

הוא ביקש לשמוע את ההקלטה, הוא התעקש לשמוע, הוא שמע את ההקלטה, והוא לא האמין… הוא היה בוש ונכלם…לכמה שניות

לא נעים… כעבור כמה דק' מה קרה…? הוא ביקש סליחה…? לא! הוא הצדיק את הכאב שלו,  ואמר

אם זה מה שהיא עושה לי מה שאמרתי לה זה עוד כלום ביחס למה שהיא צריכה לשמוע.

הוא לא יכל להכיל את רגשות האשמה, ולכן את כל הכאב של 'אשמה' הוא הפנה כלפיה.

האדם קרוב אצל עצמו, והאדם לא רואה נגעי עצמו ואם האדם לא יודע שהוא לא רואה נגעי עצמו בזה הוא עוד יותר גרוע, וכל אחד הוא קרוב אצל עצמו, וכל אחד לא מודע לנזקים שהוא עשה מדי פעם, ואם האדם לא מודע שהוא לא מודע הוא בכלל לא יוכל לתקן, רק אם הוא מודע שהוא לא מודע אז הוא יכול להתחיל להיות מודע ולקחת אחריות.

לכן נכון שהאדם יישאל ת"ח ורבנים המודעים למורכבות החיים ולא רבנים ששומעים צד אחד ומופתעים כמה סובל אותו אחד שמדבר ובלי לשמוע את הצד האחר, הם מאשימים את הצד האחר.

ואותם רבנים עלולים לאמר – ניכרים דברי אמת הוא לא סתם היה בוכה…על זה נאמר – ניכרים דברי אמת למי שהוא חכם ופיקח לא למי שאין נסיון חיים.

ומכאן לנושא הבא, מתי מותר לאדם לאמר – 'אני לא סולח'!

 

יש מקרים שמותר להאדם להתרעם ולאמר אני כועס ואני מצפה להתייחסות מצפה לפיוס

אם אדם ציער את חבירו, אם אדם מנע מחבירו רווח אם אדם מנע מחבירו טובה אם אדם גרם לחבירו טורח

מותר למצטער להקפיד ולהתלונן על מי שעשה את מה שעשה.

מותר לאותו אדם להקפיד בלב שלו, מותר לו לשמור טינה בלב.

אדם מוכר לחבירו דבר מוצר עם פגם נסתר שהוא לא יכול לבטל את המקח או אדם שמציע שידוך ויודע שיש שם פגם בשידוך והוא בכוונה לא מעדכן (ב"מ יד, ב"מ נב) וגם מי שמבטיח לחבירו מתנה ובסוף לא נותן לו את המתנה ( ב"מ מט, אדם שמבטיח ללוי שהוא ייתן לו את המעשרות שלו, ובסוף הוא לא נתן לו)

או שאדם פוגע בחבירו על ידי שהוא מטעה אותו והוא גורם לו לעשות מעשים שהם לא לפי כבודו.

או אדם שמונע טובה מחבירו או מונע ממנו מענק וזכות שמגיע לו,

גם אם שכיר הביא רווח גדול למעביד שלו, אם המעביד לא תיגמל את השכיר מותר לשכיר להתרעם ולא לסלוח (טוש"ע חו"מ סימן שכו)

גם מעביד שסיכם עם פועל שיבוא לעבוד אצלו ולפני שהתחיל בעבודה התחרט אחד מהם וביטל את ההסכם יש להם זכות להתרעם על שגורם לו טורח לחפש עבודה או פועל אחר (ב"מ עו וכן טוש"ע סימן שלג)

גם מה שמשכיר לחבר שלו רכב רעוע ונאלץ להחליף באמצע הדרך (ב"מ עט שם כתוב אם שכר חמור והוא מת באמצע הדרך יש לו עליו תרעומת אם הוא השכיר לו חמור שהיה כבר כחוש וחלש)

במקרים אלה מותר להשמיע את התרעומת מותר לאמר לו  אני כועס עליך

מותר לאדם להישאר פגוע ולדבר עם הפוגע ולצפות לפיוס.

(שו"ת  הרשב"א ח"א סימן אלף קמג, ריטב"א ב"ב סט ש"ות המבי"ט ח"א סימן פג ועוד)

מותר לאדם הזה להתרעם ולדבר על הכאב שלו

מותר לשמור את הכאב בלב וזה לא נקרא 'לא תיטור'.

אבל כמובן כמו שאמרנו קודם, כל זה בתנאי שנעשו לאדם דברים בצורה לא הוגנת, אבל אם זה וויכוח ישן או מעגל קסמים בו הנפגע והפוגע  הרבה שנים במריבות  – אז אי אפשר לדון אירוע ולהוציא מ'הכלל' מכל הקשר שהיה בין שני הצדדים.

ואם יש לאדם תביעה על חבירו בעניין כלכלי, הוא בכלל לא צריך למחול אלא ילך לבי"ד ושם ינהלו את הבעיה, את הקונפליקט

הרמב"ן אומר כל עוד יש לאדם תביעה על החבר שלו, הוא לא חייב למחול והוא גם לא עובר על לא תיטור, אלא הוא יכול בלב שקט ובלי רגשות אשמה לתבוע בבית הדין.

אומר הרמב"ן כל האיסור לא תיטור, לא לנצור ולשמור טינה וכעס בלב זה כאשר האדם הנפגע אין לו מה לתבוע בבית הדין.

ועוד יותר, אסור לאדם לשקר ולאמר אני מוחל והוא לא מוחל, הפסוק אומר 'לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך' כדי לא להגיע לשנאה צריכים לדבר על המציק ועל המפריע, לפעמים לא נעים לדבר אבל עוד יותר לא נעים ששני הצדדים צוברים כעסים תסכולים אכזבות וכאבים!!!

ויש מקרים שהאדם בכלל לא חייב למחול, אם האדם נפגע באופן שאין לדבר תיקון כמו המוציא שם רע (רמ"א תרו)

כי אם אחד הוציא שם רע על חבירו, ואח"כ הוא פייס את חבירו, הוא לכל היותר פייס את חבירו אבל מה עם כל האנשים ששמעו את השם הרע שהוא הוציא על חבירו, המפייס לא תיקן את השם הרע שהוא הוציא…ולכן מותר לנפגע לא למחול.

ואם אדם אמר לחבירו שהוא ממזר כלומר הוא כבר מוציא שם רע שזה נזק 'למשפחה' אז עוד יותר מותר לאדם לא למחול לחבירו.

יש עוד מקרים שמותר לנפגע לא למחול לחבירו הפוגע בו, (רמ"א סימן תרו ומ"ב סק"ט ).

אם יש סיבה לאדם הנפגע לא למחול אם זה למען חינוך הפוגע, הדבר הוא מותר לא למחול או אם הוא מתיירא שאם הוא יימחל אנשים יינצלו את המחילה שלו וייפגעו בו יותר ( מ"ב סימן תרו סק"י)

וכמו שאם לדוגמא יש בעל שמתעלל באשתו, מותר לאשה לאמר לבעלה, אני לא סולחת לך, כי אם היא סולחת לו הוא מנקה את המצפון שלו, הוא מנקה את רגשות האשמה שלו, הוא מנקה את ההרגשה הלא נעימה שיש לו, ואז הוא עם מצפון נקי…תוך זמן קצר חוזר לסורו!

לכן מותר לאשה לא למחול לבעלה כדי שבעלה לא יחשוב שהוא יכול לפגוע פעם אחר פעם, לפגוע ואז לזכות למחילה ושוב לפגוע, מותר וחובה על האשה לאמר לבעלה, אני לא סולחת לך! לא! רק אך ורק אם אתה מראה נכונות ואתה הולך לטיפול ארוך טווח אז אני יכולה לראות שיש שינוי ואני מוכנה לתת אמון בתהליך, אני לא מוכנה לתת אמון 'בך'  לבד אלא מוכנה לתת אמון בתהליך מקצועי, פה אני מוכנה לתת אמון.

מהי מהות המחילה שהאדם מוחל לחברי, מהי הכוונה שהאדם מוחל לחברו, איך נראה אדם שמוחל לחבירו?

איך היא 'המחילה'?

מהות המחילה היא שיסיר האדם שנפגע כל תרעומת וכעס מליבו, שיסיר מליבו כל רגש של 'קפידה וכעס'.

הרמב"ם אומר שהאדם המוחל הוא צריך להיות 'מוחל בלב שלם', אומר הרמב"ם שלא יהיה אכזרי לא למחול אלא מוחל בלב שלם (רמב"ם תשובה ב י)

הרמב"ם בהל' דעות (ז ח) כתב שהתורה הקפידה שהאדם לא יהיה נוטר טינה בליבו ובמחשבתו וימחה את הכאב ולא יזכור אותו

הכוונה היא לא שהאדם יישכח את העבר שלו, שהרי זה לא בידי האדם, אלא שהאדם ישכח את המשמעות הרעה והקשה שהוא נתן לעבר, לכאב.

מה שהיה בעבר כואב, כיום, שלא יעניק לזה משקל גדול.

הרמב"ם אומר במקרים שמגיע לאדם שיימחלו לו, אז ההגדרה של מחילה בלב שלם זה שהאדם הנפגע לא מחפש עוד להתנקם ולא מחפש שיהיה רע לנפגע, כמו שהתורה מתארת בעניין אבימלך, הוא פגע באברהם, ואברהם מחל לו, ולא רק מחל אלא אפילו התפלל עליו שיצליח (ב"ק צב, מאירי שם, ראב"ד בשטמ"ק כך גם בריטב"א ר"ה יז ד"ה אמר רבא) כתוב 'ויתפלל אברהם אל האלוקים וירפא אלוקים את אבימלך'

גם בספר במדבר כתוב 'וידבר העם באלוקים ובמשה…וישלח השם בם נחשים… ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו…ויתפלל משה בעד העם', לא רק שמחל אלא גם שהתפלל למען ולטובת העם.

המחילה באה לידי ביטוי שהנפגע לא רוצה שהפוגע ייענש הוא לא רוצה שהפוגע יקבל עונשים.

וכך אנו אומרים בק"ש שעל המיטה שלא ייענש בסיבתי (גמרא מגילה כח)

וגם אומר הרב וולבה בעלי שור שהאדם לא יאמר לחבירו שהוא מוחל לו, אם הוא לא באמת מוחל, בגלל שאז החבר הפוגע לא יודע שהוא צריך עוד לפייס ואז הפוגע לא זוכה לכפרה שלימה ביום כיפור.

אם המוחל גם מתפלל שלא ייענש חבירו בגללו, עוד יותר טוב.

ואם רוצה האדם לחזק את עצמו כדי שיהיה לו יותר קל למחול, ראוי ונכון שיזכיר לעצמו את השכר שהוא ייזכה לכך שהוא מוחל לחבירו

כך האדם מפנים שלא הפוגע הוא הפוגע, אלא הכל בגזירת עליון, משמים. ועוד.

המוחל תפילתו נשמעת ומי שלא מוחל לאורך זמן, תפילתו לא נשמעת, שהרי אם האדם לא מוחל לחבירו, אותו חבר לא נכנס במחיצתו של הקב"ה ותפילתו לא נשמע.

ואם האדם מוחל לאחרים, מכ"מ גם יימחלו לו.