סודה של תקיעת השופר בימי חודש אלול

מצינו בגמרא מסכת פסחים (קיג)  רב מזהיר את בנו שלא לשתות סמים מפני שהם ממכרים,  ופירש הרשב"ם שם, שאפילו שזה סמים לרפואה, הווה אומר שהאמוראים כבר הכירו את ענין הסמים, וידעו שהאדם מתרגל אליהם ועלול להתמכר להם, אומרת הגמ' להתמכר עד כדי שהאדם מפזר מעות בעבורם, אז לא באנו לתת עצות רפואיות אבל כן להזכיר את דברי הגמ' שאפילו לרפואה צריך להימנע מלקחת סמים, כמובן שיש מקרים יוצאי דופן שהייסורים גדולים ועדיפים הסמים מאשר כאבי המחלה, לא באנו להכריע אלא רק להביא את דברי הגמ' שאומרת שהאדם יתרחק ממה שעלול לגרום לו להתמכרות, אפילו אם הוא צריך למען הרפואה שלו.

אנשים מתמכרים לסיגריות לאוכל לקניות להימורים לסמים לאינטרנט בהתחלה זה נראה מרגש מעניין מעורר רגשות, אבל זה שקר, בגלל שאלה הם רגשות עוצמתיים אבל לא רגשות שאפשר להתמיד ולחיות אתם לאורך זמן, עד שהאדם מתמכר ומוכן לאבד את השיגרה שלו, את החיים שלו את האשה את הבעל את הילדים את החברה את הערכים את כספו למען ההתמכרויות. האדם אפילו מגיע לידי גניבה וגזילה למען ההתמכרויות שלו.

האדם מאבד את הילדים שלו… ההתמכרות משבשת את מערכת החשיבה, האדם חושב שהוא בשליטה, האדם הוא חלש אם הוא חושב שהוא חזק הוא מרשה לעצמו ליפול עם אשליה שהוא תמיד יוכל לקום, ולכן הוא מתרסק!

האדם נעשה שיכור ולא מיין, אלא מהתמכרות, הוא מאבד את הדעת שלו, הוא מאבד את איכות החיים שלו.

הוא נעשה כמו 'שיכור' ועל השיכור נאמר בגמרא שהנותן עיניו בכוס העולם דומה בעיניו כמישור, כמישור הכוונה היא הכל שווה – הכל ישר אין גבוה ואין נמוך, השיכור אין לו ערכים, לא כבוד הבריות לא כבוד עצמו הוא יכול לדרוך על חתול ולהרביץ לאדם הוא יכול לבזות את עצמו ברבים…כי 'שום דבר לא חשוב' העולם דומה בעיניו כמו מישור.

האדם הזה הוא כמו בן סורר ומורה, הוא מכניס את עצמו לעולם של חוסר רצינות הוא מכניס את הנפש למקום של 'אדישות' לחיים.

אנשים מתוסכלים מאוכזבים בלי אומץ ואחריות לחיים, בלי אהבת העמל.

בשורש מכורים לפינוקים ולכן הם בקלות גם יכולים להיגרר להתמכרויות!

כתוב בגמרא סוטה, אחד הסימנים לפני ביאת המשיח, שהגפן יתן פריו ובכל אופן היין יהיה יקר, למה? אם יש הרבה יין למה זה יקר, התשובה היא כי כל כך הרבה אנשים מכורים, יש ביקוש גדול מאד, ולמה התמכרויות, בגלל חולשת הדור אנשים מרוב צרות מחפשים לברוח מ'החיים ומהשגרה'.

אנשים בהתמכרויות הם בדמיונות הדמיונות מוציאים את האדם מהעולם.

אומר שלמה המלך במשלי, לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי  מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם.

אומר רש"י מי שנמשך אחרי היין כולם בוכים סביבו אוי ואבוי, למי אוי למי אבוי?  בניו ובנותיו אביו ואמו ואשתו

לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי  מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם.

רבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס אוֹמֵר: שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְּלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ,

מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

 

הגר"א (אבן שלמה פ"ד ט ) אומר שאחת העצות להינצל מן החטא זו השאיפה לגדלות בעבודת השם.

אדם ששואף לגדול בעבודת ה' דעתו שקועה ומונחת איך להתקדם יותר ויותר בעבודת השם, איך להתגבר על ניסיונות איך עוד ללמוד איך עוד להשפיע על אחרים איך עוד ללמוד ולממד לשמור ולעשות.

וכך מצינו במדרש, (בראשית רבה פז ה) שבשעה שאשת פוטיפר ביקשה לפתות את יוסף אמר לה "למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה… אמר יוסף אם הוא יעשה עבירה הוא לא יוכל להיות 'לעולה'.

יוסף היה אחוז תדיר בשאיפות של גדלות.

התפיסה של גדלות היא מוהתית וחשובה, מצינו בטור בסימן תקפא מביא מפרקי דרבי אליעזר אמר הקב"ה למשה רבנו: עלה אלי ההרה לקבל לחות אחרונים וגם להעביר שופר במחנה שלא ייפלו שוב בע"ז.

וכך נאמר בתהלים 'עלה אלוקים בתרועה' (תהלים טז) לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בשופר בר"ח אלול בכל שנה כל החודש, כדי להזהיר את עם ישראל שיעשו תשובה.

השופר הוא מעורר את האדם לשפר מעשים, עורו ישנים משניתכם (רמב"ם) ולכאורה שואלים רבים, למה היה צריך לתקוע בשופר, הרי העם בכל אופן כבר לפני כן ביקש לשוב בתשובה, עם ישראל חטאו בעגל, משה רבנו שבר את הלוחות, ענני הכבוד כבר לא הקיפו אותו כמו בעבר , מיד שמשה רבנו ירד ושבר את הלוחות בנ"י התחרטו, הם  מאז מצפים שהקב"ה יקבל את התשובה שלהם, שיקבל את הבקשה שלהם למחול להם.

שלוש פעמים עלה משה רבנו להר סיני כל פעם ארבעים יום.

בפעם הראשונה עלה לקבל לוחות ראשונים ובי"ז בתמוז ירד, משראה את מעשה העגל שבר את הלוחות ולמחרת עלה לארבעים יום נוספים כדי להתחנן לה' שיסלח לישראל.

לאחר ארבעים יום עלה משה רבנו בפעם השלישית בר"ח אלול כדי להוריד לוחות שניים ובי' בתשרי ירד עמהם נמצא שביום הכיפורים הושלמה הכפרה על חטא העגל ונקבע יום זה ליום כפרה לדורות.

משה רבנו ע"ה עלה להר שלוש פעמים ובכל פעם התעכב שם ארבעים יום וארבעים לילה.

בפעם הראשונה עלה להביא את הלוחות הראשונים.

בפעם השניה עלה להתפלל על עוון העגל.

ובפעם השלישית עלה להביא את הלוחות השניים.

אז בנ"י מצפים ומייחלים מתי הקב"ה יימחל להם, מה קרה פתאום ששוב צריכים לתקוע בשופר כאשר משה רבנו עולה בר"ח אלול, הרי בנ"י מתחננים למחילה, הרי הם עסוקים לפלוט את העבירה של העגל, ואיידי דטריד למפלט לא בלע, אז מה קרה פתאום שצריכים לתקוע בשופר כדי שעם ישראל לא יעשו שוב עבירה, הם הרי מתחננים למחילה…!!

אומרים רבותינו שיש כמו 'שני סוגי יצה"ר', יצה"ר אחד לפני החטא, היצה"ר מגיע לאדם ואומר לאדם שהעבירה היא לא עבירה, הוא דש בעקביו, זו עבירה קטנה, כמו שאדם רוצה לשמור על משקל הוא לא רוצה לאכול  אוכל לא בריא, הוא מנסה לשמור על עצמו, הוא מנסה לשמור על המאכלים… אבל אז כאשר הוא רעב, הוא אומר לעצמו, זו רק 'עוגה קטנה' ובכך הוא מרשה לעצמו ליפול, הוא 'דש בעקביו' הוא אומר שזה בסך הכל דברים קטנים, לא דברים גדולים…הוא מקטין את החסרון, כך היצה"ר הוא מקטין את העבירה…

ואחרי שהאדם מקטין את העבירה, האדם נופל…ואז כאשר האדם נופל…היצה"ר מגדיל את העבירה היצה"ר אומר –אחרי העבירה=  זו עבירה עצומה וגדולה!!

זו עבירה גדולה מאד! זו לא עבירה קטנה אלא גדולה מאד! וכך היצה"ר בהתחלה מקטין את העבירה

אח"כ היצה"ר מגדיל את החיסרון של האדם ופוגע באמונה של האדם שהוא יכול לעשות תשובה.

היצה"ר אומר לאדם כמה העבירה היא לא עבירה לפני העבירה, והיצה"ר אומר כמה העבירה היא גדולה, אחרי שהאדם עשה את העבירה…היצה"ר משקר, הוא שקרן.

לכן היצה"ר נקרא שועל הוא עושה מזימות מתוחכמות.

כאשר רבי עקיבא וחבריו, חכמי ישראל, כאשר הם עברו ליד מקום המקדש הם ראו שועל יוצא בית קודה"ק, למה דווקא שועל? בגלל שהשועל הוא מתוחכם, כך היצה"ר הוא מתוחכם הוא משקר, כך הם ראו את המהות של היצה"ר, מטעה את האדם, שועל.

כך היא דרכו של היצה"ר, הוא מתהפך במהירות, לפני החטא הוא מראה את החטא כ'חוט השערה' ואחרי החטא הוא מראה את העבירה כ'הר גבוה', ושני הדברים שקר, העבירה היא כן עניין חמור,  ומצד שני כן האדם יכול לעשות תשובה גם על עבירה חמורה, זו האמת.

כאשר תוקעים בשופר בחודש אלול מתעורר האדם בתשובה, הוא רוצה לתקן את המעשים שלו, הוא רוצה להכין את עצמו ליום הדין… ואז מגיע השטן ואומר לאדם, 'אתה! איך אתה רוצה להשתנות! אין לך סיכוי'!

כך היה בראש חודש אלול במדבר, משה רבנו עולה להר פעם שלישית, השטן רוצה להפיל את בנ"י הוא רוצה לייאש אותם הוא רוצה לבלבל אותם הוא רוצה להעביר להם מסר שאין להם סיכוי לעשות שינוי!

הוא רוצה להחליש את ליבם, ולכן הוא מגדיל את החטא שלהם גבוה והוא מקטין אותם, שהם למטה מהחטא

שהם לא יכולים לחזור בתשובה, אבל התורה אומרת 'אם תיטיב שאת' אתה יכול להשתנות! אבל היצר אומר לאדם…לא! שטן של ייאוש ותסכול, שטן שמגדיל את העבירות עד השמים, וזה אחד ההסברים העמוקים למשמעות התקיעות באלול ובראש השנה.

תשר"ת, תקיעה – תקיעה ישרה, וזה כמו 'והאלוקים עשה את האדם ישר'! האלוקים עשה את האדם, זו התקיעה הישרה, אחר כך שברים, האדם עושה חשבונות רבים, זה על משקל הפסוק והאלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, האדם מבקש הרבה חשבונות, והוא נשבר, נשבר בגלל שהוא לא הולך בדרך הקב"ה, אח"כ הוא מתוסכל מעצמו, הוא סובל מ'תרועה', הוא בוכה…עד שהוא זוכה ל'תקיעה' שוב הוא חוזר להתיישר.

המילה תרועה היא גם במשמעות של תרועת מלחמה כמו שכתוב בפרשת בלק השם אלוקיו עמו ותרועת מלך בו, תרועת מלך הכוונה היא תרועת מלחמה, תרועה גם מלשון רעוע ושבירה, כמו תרועם בשבט ברזל, לשבור את האויב, כך פירש הרמב"ן.

רש"י פירש תרועה במובן של ריעות חברות, ולכאורה זה שני פירושים הפוכים לגמרי! פירוש אחד הוא שבירה והשני הוא חברות…?!? ההסבר הוא אחרי השבירה, האדם מרגיש שבור, אז הוא כמו חוזר להתחבר להקב"ה,  בבחינת אין לך לב שלם כמו לב שבור.

הלב שבור מבטא את החרטה וגעגועים למה שאיבד האדם, האדם שואל את עצמו למה איבד האדם את הערכים שלו? כי הוא לא היה מספיק מעריך ומייקר אותם וכעת אחרי שהוא איבד אותם הוא שוב חוזר לייקר אותם.

מצד אחד יש כאן שני פירושים הפוכים על תרועה אבל שניהם אמת ואדרבה הם משלימים זה את זה כי הרעות היא דווקא כזו שבאה מתוך רעוע שבירה של המציאות כדי להתחבר טוב יותר בהמשך, סותר על מנת לבנות

באופן כללי עניין השופר, מצוות השופר זה בנפיחה, קול השופר זו הוצאה הנשימה של האדם החוצה, כי זה סמל לכך שנשמת האדם היא 'ויפח באפיו נשמת חיים'.

אנו כמו מזכירים לעצמנו את הישרות, שאנחנו חלק אלוקה, ויפח באפיו נשמת חיים.

השופר מזכיר לנו 'שפרו מעשיכם, עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה' (רמב"ם)

ישנה נקודה שהיא 'ישנה' בנפש האדם, אני ישנה וליבי ער.  ה'אני' האמתי של האדם מכוסה בכיסוי של ערלת הלב נקודת הלב נרדמה והשופר שהוא שופר של תשובה, שפרו מעשיכם הוא  מעיר את הישנים השוגים בהבלי הזמן

התרועה היא מעין 'סותר על מנת לבנות'. ולכן הרעוע מיצר את הריעות = חברות, המשבר מייצר הבנה, אם יש משבר בקשרים בין בני אדם, זה המפתח להבנה ביניהם בהמשך הדרך, מדוע?

לדוגמא יש להם משבר בנושא ניהול הכסף בבית, יש להם משבר בנושא איך להתייחס למשימות בבית, הבעל אומר צריכים לפעול במיידי כאן ועכשיו, והאשה אומרת לא צריכים להגיב במיידי אפשר להתעכב עם תגובות לא מיד כאן ועכשיו… וכך הם פועלים בצורות שונות אופי שונה, הם כועסים אחד על השני.

איך להתכונן לשבת הם כועסים אחד על השני איך להגיב לילדים הם כועסים אחד על השני איך להתייחס לכל מיני אירועים בחיים שבהם הם פוגשים את האופי השונה שביניהם.

יש להם משבר… התיקון יהיה כאשר הם ייקלטו ש'כן' יש משבר! יש קושי, והפתרון הוא לא לשנות את האשה או את הבעל אלא השאלה היא 'איך חיים יחד' זהו! זה הנושא

כמו שפעמים האדם עם עצמו, פעמים האדם מרגיש 'כעס' על עצמו, הוא כועס ומאוכזב מעצמו, ואז הוא כועס למה הוא כועס, מה הפתרון? האדם פעמים בטעות חושב או שהוא חייב לכעוס ואפילו להיות אגרסיבי, ופעמים הוא חושב שאסור לכעוס והוא חייב להיות שכלי ענייני קר מזג והוא לעולם לא אמור לכעוס ואפילו אם הוא מתחמם רגשית בכל אופן הוא חייב להיות ענייני ולפעול מקור רוח, פעמים חי האדם באשליה הוא אומר לעצמו, בפעם הבאה שאני מרגיש 'כעס' אני מתאפק ואני לא כועס! הוא אומר שהוא מבטיח שכך הוא יעשה וגם אם נבדוק אותו במכונת אמת, אכן יתברר שכך הוא חושב וכך הוא חווה וכך הוא בטוח בעצמו!

הוא באמת כך מרגיש!

האם באמת כך יהיה? לא! אלא הוא מרגיש שכך יהיה אבל זה לא אמיתי זה לא כך יהיה, למה? כי יש לו רצון אבל אין לכלים ואסטרטגיה איך מתרגמים את זה הלכה למעשה ביום יום.

הוא פשוט מלא התלהבות אבל באשליית מחויבות. אומר האור החיים הק' בפרשת שופטים, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך השופטים הם המחוקקים והשוטרים הם אחראים על יישום הדין, ואומר האור החיים הק' אם אין שוטרים אז אין חיוב לשים שופטים.

ובכלי חמדה (אות ב)  אומר שמצוות מינוי השוטרים היא בכלל מינוי השופטים בגלל שכל  תכלית מינוי השופטים זה לצורך קיום הדין ורק על ידי כפיית השוטרים מתקיימים דברי הדיינים ולכן במקום שאין דברי השופט מתקיימים אין מצוה למנות שופטים וכך מופיע גם בפסקתא אמנם בגמרא במס' סנהדרין משמע שזה שתי מצוות נפרדות

כתוב שם מנין שמעמידים שופטים שנאמר שופטים תתן לך בכל שעריך ומנין שממנים שוטרים שנאמר שוטרים תתן לך, ואפשר להבין מדברי הגמרא ששופט ושוטר זה שתי מצוות נפרדות .

אבל אפשר גם שזה אמנם שתי מצוות נפרדות אבל אלה הן שתי מצוות שהן תלויות אחת בשנייה

אפשר להסביר את הרעיון הפנימי של גישת האור החיים הק', אם אין שוטרים אין שופטים, השופט הוא קובע את החוק.  השוטר הוא אחראי על היישום, אם אין שוטרים אם אין יכולת ליישם את רעיונות אין מה לחשוב על רעיונות, קודם צריכים שתהיה מסוגלת ליישם רעיונות, רעיון שאין אפשרות ליישם אותו הוא לא רעיון הוא 'הבל' הוא בזבוז זמן והתעסקות עם חשיבה שטחית שמגבילה את האדם.

לכן אם אין שוטר אין שופט אם אין אפשרות ליישם רעיונות אין מה לנתח כל מיני תיאוריות

לעניינו  – האדם אומר – אני מפסיק לכעוס, זו החלטה זה השופט! אבל אם אין שוטר אם אין רעיון איך אפשר ליישם את הרגעת הכעסים, אין משמעות לרעיונות, אם אין יכולת ומסוגלות לתרגם הלכה למעשה אין משמעות לשופט, כך בנפש האדם צריך האדם למצוא רעיונות שיש להם תרגום הלכה למעשה שופט בלי שוטר, הוא לא שופט, חשיבה בלי הבנה איך מתרגמים את החשיבה הלכה למעשה זו לא חשיבה, זה סתם בזבוז זמן.

אמנם יכול האדם להתלבט ולחשוב עד שהוא מוצא את החשיבה הנכון שיש בה שופט ושוטר אבל אם מראש האדם מדבר רק בשם 'השופט בלי שוטר' אין משמעות לאותה מחשבה!

לכן לאמר כאשר יכעיסו אותי, אני לא אכעס אני אגיב באיפוק אני אגיב באורח רוח, זה שופט אבל אין פה הסבר איך מתרגמים הלכה למעשה את 'השופט' אין שוטר, אם כך גם הרעיון הוא לא נכון

אז יש לאדם התפרצות של רגש אומר האדם או להיות קר וענייני או להגיב באופן אימפולסיבי אפילו אגרסיבי

הוא חושב שיש לו רק שתי אפשרויות, כך הוא חושב, וזו הטעות הוא חושב שיש לו רק שתי אפשרויות, זה לא נכון, אין לו רק שתי אפשרויות, יש עוד אפשרות, אפשרות נוספת היא להבין שהרגש הוא כמו 'איתות' יש איתות שמאותת הרגש, האדם כועס, הוא ציפה שהוא העניק לבני המשפחה וציפה לקבל תגמול, הוא לא קיבל, הוא כועס. מה עושים? קודם כל אם האדם ינסה להילחם ברגש הכעס לא רק שהוא עתיד להיכשל הוא גם עתיד להתאכזב, להתאכזב מכך שהוא כועס על עצמו, הוא כועס על הכעס, הוא כועס על עצמו  למה הוא כועס, הפתרון הוא לקבל את הכעס להשלים עם הרגש, לאמר לעצמו 'כן אני כועס' זה לא אומר שהוא יכה יעליב או יקלל משהו אחר, זה לא!  אלא הוא מרשה לעצמו להרגיש הפרדוקס הוא שכאשר האדם מוכן לקבל את הרגש מבלי למהר לנסות לשנות את הרגש הוא ממוסס את הרגש

כלומר קודם לא להיבהל מהרגש, לא להיבהל מהכעס, לאמר לעצמנו בראש – 'כן אני כועס' אח"כ לצאת מהבית מהאיזור לנשום אווירה לקבל את הכעס, לשנות את המיקום שבו אנו נמצאים אותו מקום שהוא מעצים את הכעס

לצאת למקום אחר לא לפתור את הבעיה השורשית למה הכעס הגיע, אלא רק להתעסק בלהרגיע את הכעס, דבר ראשון מקבלים את הכעס ולא משועבדים אליו, אומרים לעצמנו, 'כן אני כועס' ואז הכעס תוך כמה דקות, לא שניות אלא דקות יורד, אח"כ אפשר מחדש להבין מה הייתה הציפיה של אותו אחד מהמשפחה מה הוא נתן מה הוא ציפה לקבל איך הוא ציפה לקבל, וכך הוא מייצר מערכת חשיבה הגיונית ומותאמת בין שני בני הזוג.

 

ואז מתברר שהמשבר הוא הכנה לקראת השינוי והצמיחה, המשבר הוא הכנה לקראת הבנת משמעות החיים בצורה נכונה ומדויקת יותר.

כך היא התרועה, האדם בוכה, על השברים, על המשבר, פעם הוא היה 'תקיעה' תקיעה ישרה, והאלוקים עשה את האדם ישר, אבל אז הוא נעשה 'שברים' משברים… ואז תרועה, תרועה מלשון רעוע, הוא בוכה קשה לו אבל הוא מקבל את המצב נרגע ומתחיל לחשוב איך מנהלים את המשבר את הקושי מה למדים ממה שהיה כדי לחזור לקשר, וכך התרועה היא גם מלשון רעוע וגם מלשון ריעות, חברות, כי כעת החברות תחזור באופן טוב ויעיל יותר, אח"כ תהיה שוב תקיעה, תקיעה ישרה חוזרים ל'והאלוקים עשה את האדם ישר' זו משמעות הסדר של תקיעה שברים תרועה תקיעה.

ונעמיק עוד,   בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים 'קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוקה מבלעדיך, ויגבה השם צבקות במשפט הקל הקדוש נקדש בצדקה'

מה הכוונה ויגבה השם? כתוב בספרים, כתוב בעניין סדום, אומר הקב"ה 'ארדה נא ואראה הכצעקתה באה אלי', מה הכוונה הרי הקב"ה יודע מה קורה בארץ הוא לא צריך לרדת…אלא ללמד את הדיינים שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובזוהר כתוב שזה משל אם כתוב שהקב"ה יורד הכוונה שהוא יורד לדון! הוא יורד לדון אותנו…אבל אם אנו דנים את עצמנו! אז 'ויגבה השם' הוא מתעלה כביכול אם אנו דנים את עצמנו הוא לא דן אותנו!

'בזמן שאתם משמרים את הדין הקב"ה 'ויגבה השם' הוא כמו עולה למעלה כי אנו מייסרים ושופטים את עצמנו ואמרו חז"ל טוב מרדות אחת בליבו של אדם מיוזמתו יותר מאשר מאה מלקויות חיצוניות שנותנים לאדם.

ולכן 'ויגבה השם במשפט' במשפט שישראל עושים לעצמם! כך בתפילת העמידה אנו אומרים השיבה שופטינו כבראשונה…ואז הסר ממנו יגון ואנחה, איך נסיר מאתנו את היגון ואנחה? על ידי שאנחנו נהיה השופטים של עצמנו, לכן לא 'אד"ו' ראש, ראש השנה לא יהיה א ד ו אלא שני וחמישי, למה ? כי זה ימי דין, בעבר בתי הדין היו פתוחים בימי שני וחמישי, כי אם יש דין למטה אין דין למעלה! וגם יום שבת, ויום שבת הוא כולו יום של תשובה, שבת במשמעות של שובה'!

האדם מיישר את עצמו, תקיעה ישרה ומגיע לוהאלוקים עשה את האדם ישר, ולישרי לב שמחה.