חורבן הבית האישי: על מה אנחנו בוכים בבין המצרים?

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהלים קלז) עם ישראל יוצאים לגלות והם מתגעגעים ובוכים מרוב געגועים בוכים = על ציון, ילדים קטנים נטבחו על ידי האויבים, אנשים נרצחו ועוד על נהרות בבל בכו בני ישראל עוד יותר, בנהר פרת הרגו בהם עוד יותר ממה שהרג מהם נבוכדנצאר, ועל מה מצטערים עם ישראל, לא על האוכל ולא על השתייה, על משהו אחר, על הרוחניות שחסרה להם, בואו נתאר לעצמנו אדם שנפגע והוא איבד את הידיים ואת הרגלים שלו ר"ל, וכעת הוא מבקש שהוא רוצה לפגוש את 'הרב הצדיק' שיכוון אותו מה עושים בחיים, הוא לא בוכה על הרגלים והידיים הוא בוכה על כך שהוא איבד את המסלול שלו בחיים, אין לו ידיעה ברורה האם הוא עושה את המעשה הנכון את הדבר הנכון, האם יש משמעות למה שהוא עושה, הרב הוא לא אדם שחי את החיים בשבילך, אבל הוא כן עוזר לאדם לחשוב ולכוון את האדם, לפעול ולעשות באופן בריא ולא ממקום של יצרים.

לדוגמא, אדם נפגע מאד מהחבר שלו בעבודה, הוא מתייעץ האם להתנקם כמה להתנקם האם זו ההשתדלות שהוא אמור לעשות או בכלל לראות האם הוא צריך לדעת להתעלם, ואם להתעלם אז איך להתעלם, ומה לעשות עם המחשבות והרגשות של כעס וטינה שיש לו כלפי אותו אדם, אומרת המשנה באבות, 'עשה לך רב והסתלק מן הספק' הרב עוזר לאדם לעשות סדר בראש, ניהול החשיבה לפי כללי התורה, יש הרבה כללים בחיים, יש את הכללים של החברה יש את הכללים של הפילוסופים, החברה אומרת – 'הוא פגע בך תחזיר לו'!! אל תהיה פראייר, ואדרבה תחזיר לו באופן כזה שהוא יפחד להתעסק אתך והוא לא יירדם בלילה מרוב צער על זה שהוא התעסק אתך! הפילוסוף יאמר אולי זה לא יעזור לך אולי זה לא יסייע לך אולי נחשוב איך להסיח דעת, הרב יאמר לאדם תחשוב אחרת, האדם הזה פגע בך ובכן אל תהיה 'פראייר' ותלמד שלא ייפגעו בך פעם נוספת אבל יחד עם זאת, נבין שיש כאן מהלך שהוא גבוה יותר הוא שמיימי, הוא משמים, משמים כעת נתנו כח לאותו אדם ואתה היית בחברתו, זה בגלל שמשמים התפקיד שלך השתנה, אתה היית אמור לעבור עבודה או משבצת בחיים שלך, אתה לבד לא היית עושה שינוי, הקב"ה לא יגיע אליך בחלום הלילה, אז הוא הגיע אליך בדמות אותו אדם אגרסיבי שהוא גרם לך לעזוב את העבודה אבל הוא לא גרם 'סתם' אלא הוא גרם כי יש משהו גדול יותר שמחכה לך, אין הכוונה גדול יותר, בהכרח כ 'יותר משכורת', זה לא. אלא גדול יותר תפקיד וייעוד אחר מחכה לך בבית עם הילדים אולי משהו יותר קטן מבחינה ציבורית אבל יותר גדול כפי שמסתכלים על זה בשמים, הרב עוזר לאדם לכוון את החשיבה ולבחור את הגישה הנכונה, מי שחי את החיים זה האדם, מי שיעשה את הבחירה האם להקשיב או לא זה האדם, האדם בוחר ללכת בדרכי התורה, האדם בוחר ללכת לפי החשיבה של התורה, והרב הוא זה שהוא משקף את החשיבה של התורה, ולכן האדם מתייעץ אתו.

עוד באתר:

תיעוד קשה

אות חיים נוסף מאלקנה בוחבוט: "אין לי כבר עוד כוחות"

אבי יעקב

צפו

רגעי אימה: התנינים ניסו להיכנס לתוך הבית

שמעון כץ

מחריד

לינץ' בתחנה המרכזית: עובד אגד הותקף באכזריות

אבי יעקב

תיעוד בלתי נתפס

נס פסח: זוג חרדים וילדיהם ניצלו בתאונת דרכים מחרידה

אלי יעקובוביץ

אנשים אומרים, מה אתה לא יכול לבחור לבד?!?!? אבל זו כמובן שטות, למה? בגלל שבאמת אנשים לא בוחרים לבד, אנשים מושפעים, או מהרב שלהם או מהעיתון או מהספרים שהם קוראים, הרי המידע התפיסה ההשקפה הדעות שיש לבני אדם, כל זה מגיע לא רק מהבחירה 'הטהורה' שלו, אלא זה מגיע מהשפעות רבות של החברה של הספרות של הספרים של מה שהאדם רואה, כל זה משפיע על האדם. ולכן אותו אדם שאומר, 'אני רוצה להתנתקם', למה הוא אומר שזה הרצון שלו? בגלל שהוא ראה ושמע כבר עשרות פעמים דמויות שפגעו בהם, והם החזירו, ואחרי שהם החזירו אז כולם פחדו מהם, ויש אסוציאציה הרגשה ותחושה חזקה שאם 'אני יחזיר ' למי שפגע בי, אני אהיה חזק עוצמתי, זה מצטייר לאדם טוב,  ולכן הוא מאמין שזה 'הדבר' הנכון… כולנו מושפעים כולנו לומדים , כל הזמן לומדים, האדם קורא כתבה על פולטיקאי שאמר – אני לא מפסיד אני מנצח אני אראה ואוכיח שאני יכול לנצח, הוא מבטא גישה ותפיסת עולם. תפיסה של עוצמה "ניצחון ,להחזיר ולא להיות פראייר", אדם ששומע את הסגנון הזה שוב ושוב…הוא לא שם לב, אבל הוא מושפע איפה רואים את זה…בבית עם אשתו והילדים, הוא נעשה יותר 'שתלטן חזק לא מוותר', וכאשר הוא מוותר מידי פעם הוא מרגיש השפלה גדולה מאד, למה? כי הוא מרגיש שהוא איבד את 'סוג האדם שהוא היה רוצה להיות'. אז מי החליט לאדם מי הוא רוצה להיות…האדם לא החליט, אלא המראות והספרים שהוא ראה וקרא הם אלה שהחדירו לו את 'סוג האדם' שהוא רוצה להיות.  אז כולם מושפעים השאלה והבחירה של האדם ממי הוא רוצה להיות מושפע, לכן 'הולך את חכמים יחכם' עשה לך רב והסתלק מן הספק, אז נתאר לעצמנו את אותו אדם שאיבד כמה מהאיברים שלו ,וכעת מה הוא מבקש…לא את הבריאות שלו ==הוא מבקש את ה'רב' שלו… זה מעיד על קשר עמוק לתורה, כך אומר הרב פינקוס בעניין עם ישראל, 'על נהרות בבל'.

היו מצערים אותם היו פוגעים ביהודים, בחורבן בית ראשון כתוב שהסוסים היו טובעים בדם עד האף שלהם היה מגיע הדם. ועוד עשו מהגופות של הרוגי ביתר , עשו מהם חומה לעיר. ובכל אופן מתאר המדרש מילים יפות ומרגשות, אומר המדרש על בסיס מה שכתוב בשהש"ר במדרש, 'קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי' כתוב בשיר השירים פרק ה, באתי לגני אחותי כלה, בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

אומר המדרש כביכול הקב"ה הגיע לבית המקדש, זה 'גני'  שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי – זה היין הנסכים וחלבי הקורבנות עוד אומר הפסוק 'איכלו רעים' תאכלו מבשר הקורבנות, קורבן שלמים, ועוד תיאורים בין הקשר הנפלא שהיה בין הקב"ה ובין עם ישראל, ואז, אומר הפסוק, 'אני ישנה וליבי ער'  עם ישראל, 'אני ישנה וליבי ער' עם ישראל ישנים מהמצוות אבל 'ליבי ער' יש נקודת יהדות בלב שאפשר לדבר אליה, יש פוטנציאל שאפשר לדבר אליו… עם ישראל ישנים מהמצוות. ועם ישראל הם היו כמו 'הלכו לשון' הם לא מקיימים את המצוות, הם הלכו לשון, אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק, הדוד זה הקב"ה הוא 'דופק' הוא מנסה להעיר אותנו, הוא שולח שליחים להעיר אותנו, הוא מעיר אותנו על ידי הנביאים, שנחזור בתשובה, הוא אומר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי..אבל עם ישראל 'כמו הלכו לישון' ואומרים, זהו כבר פשטתי את כותנתי ונכסנתי למיטה איככה אלבשנה' טורח לחזור וללבוש את הבגדים, כמו מרמזת כנס"י כבר מסובך ומורכב לשנות הרגלים, 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם' האם אדרוך על הריצפה …בסוף עם ישראל הבין שהוא חייב לשוב בתשובה, עם ישראל הבין שלטובתו הוא חייב לחזור בתשובה,  ולעשות שינוי לטובה! אחרי שהקב"ה שלח נביאים לעם ישראל והזהיר אותם, שאם לא ישנו את ההרגלים אז יתקיימו כל מיני נבואות שליליות… ועם ישראל אמרו, 'הכל טוב הכל דבש'…אז 'דודי שלח ידו מן החור…כלומר התחילו צרות קטנות, ואז 'ומעי המו עליו' התחילה כנס"י להרגיש שהמעיים שלהם מתהפכים והם צריכים לעשות שינוי…אבל פעמים שהאדם עושה שינוי, הוא עושה שינוי טוב, שינוי טוב מאד, אבל מאוחר מדי, לדוגמא הבעל ביקורתי כלפיי אשתו, עוד ועוד, ביקורתי משפיל מעליב, והיא לא עונה, אם היא לא עונה הוא חושב 'שזה בסדר' זה לא כ"כ גרוע, הרי היא לא עונה, אם היא לא עונה כנראה שזה לא כ"כ גרוע, אם היא לא מגיבה….כנראה שהוא – הבעל בעיני עצמו, לא כ"כ גרוע! לכן הבעל מרשה לעצמו להישאר באותה גישה, הוא אומר לעצמו שהוא בסדר הוא טוב, הוא נורמאלי, הוא נשאר באותו מצב, הוא נשאר באותה גישה, לא בגלל שהיא טובה, אלא בגלל שהוא לא רואה את מה שמצטבר אצלה ברגשות, אחרי כמה שנים היא אומרת 'זהו' אני לא יכולה יותר, היא מתחילה לעמוד על שלה, היא מתחילה למצוא לעצמה חיים שונים, היא מחפשת עבודה תחביבים, היא מראה לבעלה ש'זהו' היא לא מוכנה עוד לבזיונות, הוא מתחיל להבין שאולי הוא 'עלול' לאבד אותה, מי יודע מה יהיה…אולי היא תעזוב אותו, הוא בינתיים משתנה נעשה נחמד נעים…אבל היא במהלך השנים צברה כ"כ הרבה כעסים ושנאה, שכעת הוא כבר 'מאוס' עליה…בסוף היא כבר רוצה לעזוב אותו= להתגרש, הוא מתחנן אומר אני יעשה שינוי, והוא מתחיל לעשות שינוי הוא בתהליכים יפים…אבל 'זהו' איטי מאוחר מידי, שינוי טוב אבל מאוחר, השינוי המאוחר הוא שינוי אבל לא בזמן, 'זהו' זה כבר לא עוזר…היא כבר רוצה להתגרש כך גם הנמשל – כנסת ישראל 'קמתי אני לפתוח לדודי' כביכול הקב"ה דפק בדלת כמה וכמה פעמים, והלכתי ל'פתוח לו'… אמנם בעצלות אמנם לאט, אבל 'הלכתי' אמנם לא בלב שלם, אמנם לא בטוח אם עושה את הדבר הנכון, אבל 'ניגש' לפתוח את הדלת… פתחתי את המנעול, ואז 'פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר', זהו!! הוא כבר לא  פה!! הוא עזב…הוא הלך…אין למי לפתוח את הדלת. ואז הבנתי מה איבדתי, 'ונפשי יצאה בדברו, שמעתי את דיבורו הרחוק…הוא מתרחק נפשי יצאה – מרוב בהלה וחרדה 'בדברו' שהוא מדבר , והקול שלו נעשה חלש יותר…הוא מתרחק… אני 'כנס"י' מבינה שהדוד זה הקב"ה חמק עבר… 'בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני…זהו, הוא הלך, במילים אחרות, זהו=   נגזרה גזירת הגלות. ואז התחילה הגלות, ומצאוני השומרים זה נבוכנדצאר, היכוני ופצעוני=  עם ישראל נפגע ובית המקדש נחרב…ואז כתוב 'השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני' כלומר נכון שאני 'חולה' אבל לא בגלל המכות שקיבלתי לא בגלל הצרות והייסורים לא בגלל הגלות לא בגלל גירוש ספרד לא בגלל השואה,  אני חולה – למה? חולת אהבה אני, החולי שלי הוא לא המכות שקבלתי, אלא המכות שקבלתי לא מאפשרים לי לחזור להיות 'עובד' השם באופן ראוי נכון ראוי ויעיל, זו הבעיה האמתית!! פעם אחר פעם בגלויות אנו שומעים סיפורים על גדולי עולם שהם איבדו את האשה שלהם את הילדים שלהם, והם אמרו להקב"ה כמה שאתה 'תפגע' בי אני תמיד שומר אמונים, אני לא מאבד את האהבה שלי אליך…אולי יהיה לי קשה יותר אבל לא מוותר על הקשר אתך

כך אומרים כנס"י אם תמצאו את דודי מה תגידו לו?, שחולת אהבה אני!! אני חולה!! אבל לא בגלל המכות אלא בגלל אהבת השם. אני חולה לא בגלל הגלות לא בגלל גירוש ספרד לא בגלל השואה, לא, כל זה באמת מגביל אותי, אבל החולי האמתי הוא בגלל חסרון באהבת השם.

אם תמצאו את דודי מה  תגידו לו?

שחולת אהבה אני. עוד ממשיך בשיר השירים,  אומות העולם אומרים רגע, מה מה דודך מדוד?  מה טיבו של אותו ריבונו של עולם? ואז כנס"י מסבירה, "דודי צח ואדום" בזמן שבית המקדש היה קיים כשהייתה שכינה בישראל,  זכינו לבהירות האמונה. כל אחד יודע מה התפקיד שלו. כל אחד ידע מהו הייעוד שלו. הייתה מצווה היה שכר הייתה עבירה היה עונש

יש עבירה, יש אדום מה שמסמל עבירה, יש את המקדש שהוא קרוי לבנון שמלבין עוונות ישראל,   אומרים חז"ל בגמרא מגילה מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו לומדים תורה אלא בעמידה!! משמת רבן גמליאל ירד העולם והיו לומדים תורה בישיבה… משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה!! צורת הלימוד עד הדור של רבן גמליאל, עד חורבן בית המקדש הייתה כצורת הלימוד שנלמדה על ידי משה רבנו בעמידה!! לא הרגישו את הכאב בעמידה אלא את ההנאה ואת החוויה הרוחנית העמוקה של התורה הק',  אמנם נכון שאנחנו כיום כמו ילד קטן שנולד בחושך לא מבין מה היה האור…

לא יודעים מהו האור, מהו בית המקדש, מה הכוונה "בית חיינו" לא מרגישים את ההנאה שבקדושה,  שקירבה לבורא עולם קרבת אלוקים לי טוב בעבר בזמן הבית היה עונג עצום של לימוד תורה בטהרה קרבה לה הקדוש ברוך הוא. בירושלים היה מצב שמעולם לא לן אדם בירושלים והיה עוון בידו. זה מה שכתוב בנביא ישעיהו "צדק ילין בה" אדם לן בלילה בירושלים  בבוקר הוא קם ללא חטא, הוא קם צודק, צדיק, האדם לא קם בבוקר עם חטא, לא ביטול תורה, לא קריאת שמע בלי כוונה, שום דבר, כל יום בטהרה בקדושה הקורבנות, בסוף יום קורבן בין הערבים, וכך יש לאדם קורבן תמיד וכל החטאים שעשה במהלך היום, הכל 'בטל' ומבוטל!!

כבוד השם עלייך זרח,  , הסיפוק הגדול ביותר היה קשור לבית חיינו לבית המקדש, אבל התגובה האכזרית של אומות העולם כפי שכתוב בשהש"ר  איפה הלך דודך "אנה פנה דודך" למה הוא הניח אותך כנס"י כמו אלמנה?  אומות העולם אומרים הבורא עזב אתכם, אז בואו נעזור לכם, בוא ניתן לכם תרבות אדום, תרבות לימוד ליבה, תרבות אדום, לבד אתם לא יכולים להסתדר… אתם מפגרים מאחור מבחינה תרבותית. בואו ניתן לכם מדינה, ממשלה, כסף תרבות עוצמה, ניתן לכם דברים אחרים, אתם מרגישים רע, אתם מרגישים בודדים. אתם מרגישים שחסרה לכם משמעות לחיים ואתם מרגישים שקשה לכם  … בואו נעזור לכם, על כך אומרים כנסת ישראל אני לדודי ועלי תשוקתו. אומרת כנס"י – אתם אומות העולם,   אתם לא מבינים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו למרות שהיכוני ופצעוני השומרים, אומות העולם פוגעים בי בכל אופן אם תמצאו את דודי זה הקב"ה   תגידו לו שחולת אהבה אני!! אנחנו בגלות אנחנו לא בבית שלנו אנחנו גולים ממקום למקום בכל אופן, 'חולת אהבה אני'. אז למה הקב"ה שפך חמתו על העצים ועל האבנים?

הקב"ה החריב את הבית, בשביל להציל את עם ישראל,   למרות השפע שהיה לעם ישראל, הם הגיעו למצב של 'וישמן ישורות ויבעט' העם היה נפל לעבירות רבות, ולמה?

בגלל שעם ישראל היו כ"כ דתיים ומאמינים שהם אמרו לעצמם, אפשר לעשות עבירות בלב שקט, למה? כי אפשר תמיד להרגיע את המצפון, איך? על ידי הקורבנות שנביא לבית המקדש!!! כך נוכל לכפר על העבירות, ובמקום לחוות את תהליך הכפרה הם חווה את תהליך הניצול, של 'אחטא ואשוב'!!

בגלל בית המקדש הם הרשו לעצמם לעבוש שוב ושוב עבירות!!!

בית המקדש. מה הכוונה עם ישראל  היו אומרים היכל השם היכל השם הם הבינו

שיש בית מקדש יש  את הלבנון שמלבין עוונות יש את יום הכיפורים יש קורבנות…

ביום כיפור שעיר המשתלח מכפר על כל העוונות

אדם עשה חטא יביא קורבן וייזכה לכפרה…

לכן כדי שייקח האדם אחריות, החריב הקב"ה את הבית, וכך מגיע האדם לאחריות שלימה ורצינית. אם אין אני לי מי לי.