צום שבעה עשר בתמוז יהפוך למועד; מדוע?

כתב החת"ס על הפסוק בשיר השירים 'שחורה אני ונאוה',  ופרש"י שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני בזכות קבלת התורה, בנות ירושלים כאהלי קדר, כיריעות שלמה

גם שהושחרנו בעוונות, אנו יכולים להטהר ולהיות כיריעות שלמה, ולכן אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ כלומר, אמנם חטאנו בעגל ובחטאים נוספים  בגלויות אלא שאנחנו חלשים 'עפר אנחנו' ואנו מושפעים מתרבויות הגלויות שהיינו בהם… הגלויות שהיינו שם, והערב רב שבתוכנו…. הם שזפו אותנו…  ואז הפסוק אומר 'אם לא תדעי לך היפה בנשים'…. אם את כנסת ישראל – לא יודעת איך להתנהג… אז  היה לך ללכת בדרכי אבות 'צאי לך בעקבי הצאן'… ואז הפסוק  אומר תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף תורי זהב זה  ביזת הים, ונקודות הכסף ביזת מצרים, כמ"ש רש"י שביזת הים היה הרבה יותר מביזת מצרים. ואז 'עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו' כלומר-  עד שהיינו במסיבת מעמד הר סיני… מיד נרדי נתן ריחו בחטא העגל… אומר החת"ס את ביזת מצרים בנ"י לקחו כי הקב"ה אמר – 'דבר נא באוזני העם' בבקשה שייקחו איש מאת רעהו ואשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב…מביזת מצרים לא עשו את העגל כי את זה ביקש הקב"ה שניקח… אבל מביזת הים כן עשו את העגל ואומר משה רבנו – בספר דברים'ודי זהב' זה בגלל ריבוי הזהב שהיה לבנ"י ממה שלקחו בים סוף ומזה הם עשו את העגל…וריבוי הזהב…זו התוספת שהם לקחו בים, ביזת הים. היא לא נלקחה על ידי צווי של הקב"ה כאשר הקב"ה מצווה לקחת את הכסף –אז מתקיים ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. אבל כאשר הם לקחו לעצמם מרצונם יותר מידי אז התקיים בהם – עושר שמור לבעליו לרעתו. ואומר דוד המלך – וכסף הרביתי להם וזהב עשו לעגל כסף הרביתי להם במצרים, אבל את עודף הזה הם לקחו בים…ומזה הם עשו את העגל. ביזת מצרים היה בשכר העבודה שהם עבדו במצרים ולא יצא מזה מכשול.

אבל ביזת הים מה זה ? למה קבלנו את זה זה מדין – הענקה – הענק תעניק לו כמו שכתוב בתורה – 'בשלחך אותו חופשי – לא תשלחנו ריקם' אלא תתן לו משהו, הענקה. אז בנ"י יצאו ממצרים, קבלו שכר עבודה

הכסף שלקחו מהמצרים וביזת הים  – היא ההענקה. אם תשלחנו לחופשי – אז תן לו – לעבד – הענקה, אז בנ"י יוצאים מעבדות פרעה – לחופשי להקב"ה

לקבל תורה, ואין לך בן חורין – חופשי – אלא מי שעוסק בתורה והיות ובנ"י – לא קבלו את התורה מרצון. אלא כפה עליהם הקב"ה את ההר כמו גיגית הפוכה אז – הם לא רוצים להשתחרר לחופשי…אם הם לא רוצים להשתחרר לחופשי – אין לך חופשי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה

אם הם לא רוצים את זה… אז לא מגיע להם 'הענקה'…לא מגיע להם ביזת הים!!

אז ביזת הים – נתנה להם 'שלא כדין' אם ביזת הים נתנה שלא כדין

אז לכן – הם נכשלו בביזת הים – והם עשו מביזת הים את חטא העגל

ומביזת מצרים נבנה המשכן ומביזת הים נעשה העגל

ביזת מצרים בנ"י לקחו מהקב"ה – כי הקב"ה ציווה על כך

אבל ביזת הים הם לקחו מרצונם עד שמשה רבנו היה צריך להכריח אותם לעזוב כמו שכתוב – ויסע אותם משה – שהסיען בעל כורחם

עוד אומר החת"ס

בכלי מצרים – היה חרוטים צורות של ע"ז ובליל הסדר נמוחו כל הע"ז במצרים וגם כל הצורות של ע"ז במצרים במכת בכורות כאשר 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים – וגם כתוב – בכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אז התבטלו כל הע"ז גם אלה החרוטות על הכלים והכסף של המצרים אבל אחרי שבנ"י יצאו ממצרים שוב עשו המצרים צורות של ע"ז ולקחו את זה המצרים – במרדף אחרי בנ"י – בים – ושם עם הכלים האלה

והצורות האלה – הם רדפו אחר בנ"י… ואת הכלים האלה לקחו בנ"י

ולכן הם נכשלו בכלים האלה…

ומצינו שיהודה שרף את העגלות ששלח פרעה ליעקב..למה? כי על כל עגלה היה חקוק צורה של ע"ז – ולכן כתוב רק על יעקב

'וירא את העגלות אשר שלח יוסף – ולא אלה ששלח פרעה

למה? מדוע? בגלל שאלה ששלח פרעה – יהודה שרף. אז מה שנלקח ממצרים – היה נקי וטהור  – 'ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה'.

אבל ביזת הים – 'תורי זהב' קבלו בביזת הים – שם כבר היה הכל חקוק עם ע"ז…וזה גרם להם להיכשל בעגל.

ובכל אופן למה – הם כן לקחו את הכלים האלה… בכלל שגוי שביטל את הע"ז שלו – היא באמת בטלה!

וכיוון שראו את הניסים של בנ"י – וראו את האמת ש'השם נלחם להם'…לכן הם בטלו את הע"ז שלהם

באותה שעה הם ביטלו את כל הפסלים שלהם…את כל הע"ז שלהם…

ועל פי הלכה כלי של ע"ז שביטל הגוי מותר לקחת.

אבל בכל אופן הם לא היו אמורים לקחת את זה אתם… ובטח כאשר מתקרבים להר סיני שם הם היו צריכים כבר לזרוק את כל הכלי כסף וזהב האלה….

וכך מצינו אומר המדרש, אחרי המלחמה בשכם, כתוב במדרש שאמרו בני יעקב לנשות הגויים שיבטלו את הע"ז שלהן… – כך הם עשו לפני שהם לקחו את הכלים – אבל יעקב אבינו החמיר ואמר – 'הסירו את אלוהי הנכר אשר בקרבכם'…

אפילו שהם כבר היו מבוטלים

וכך בנ"י גם אם לוקחים את הכלים האלה…אבל כאשר מגיעים להר סיני – שם היו צריכים לזרוק הכל!!

ולא עשו כך – בסוף הגיע העגל שעשה מיכה והערב רב…

וכך כתוב בשה"ש 'אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש – בנ"י אומרים – אנו סובלים בגלל עול ותרבות הגלויות…

אנו מסכנים – הגוים התרבות של אדום, הערב רב שבתוכנו הם המשפיעים לרעה…אנו מוגבלים וחלשים… מה נעשה?

התשובה היא – אם לא תדעי לך היפה בנשים – לא יודעים איך להתנהג…יש פתרון – מהו ? צאי לך בעקבי הצאן'!

הייתם צריכים לראות מה עשו בדורות הקודמים, גם יעקב אבינו יכל לקבל כלים משובחים שהיו בעבר קשורים לע"ז ואפילו שביטלו אותם

בכל אופן  – הוא לא רוצה לקבל…כך גם אתם הייתם צריכים ללמוד מדרכי הדורות הקודמים.

ובי'ז  שבר משה רבנו את הלוחות בגלל חטא  העגל…

ועד היום – הצרות שיש לנו כיום  – הן תוצאה של אותו חטא העגל…בחטא העגל היה כמה עונשים

היו שם  3000 אנשים שהרגו בני  לוי – מי שחטא בעדים ובהתראה – הוא נענש ויש מה שמשה רבנו השקה אותו מהמים – זה למי שחטא בעדים אבל בלי התראה…והמגיפה הייתה למי שחטא בלא עדים ובלא התראה.

אז  – החוטאים מתו – ובכל אופן – עדיין יש חסרון למה? אומר החת"ס כל מי שנשאר עדיין יש לו חסרון, מה היה החסרון?

מה שהם לא מיחו – תוכחה!

יש יהודים טובים שאומרים, אנחנו אוהבים שלום אנחנו לא רוצים לריב…אבל זה לא בהכרח נובע ממקום בריא ונכון

פעמים עדיף לאמר את הדעה, לאמר את ההשקפה…

אז יהיה קצת לא נעים, או יהיה הרבה לא נעים…עדיין זה יותר טוב..

מאשר להימנע מביטוי ההשקפה. האמת והשלום אהבו

השלום הוא – לא להימנע מלריב, אלא השלום הוא 'אחרי' הוויכוח ממשיכים לדון בערכים ממשיכים לדון בפשרות, אבל השלום הוא לא לוותר לגמרי על הערכים על האמת.

הוא לא להיות במקום המרצה באופן מוחלט.

וכך אומרת הגמרא במסכת שבת – קיט – לא חרבה ירושלים

אלא מפני שלא הוכיחו זה את זה… אז לא תמיד להוכיח זה לאמר בצורה בוטה את הדעה וכך להעליב אנשים אחרים…

או לגרום למריבות…

אבל להוכיח זה מערכת גמישה, אפילו הנוכחות של האדם היא תוכחה, אם הוא בדוגמא חיה של יהודי ירא שמים זו גם תוכחה

והרי בנ"י אמרו – נעשה ונשמע – לשון רבים – כמו היינו אומרים

הם קבלו על עצמם להוכיח האחד את השני.

ולכן אחרי חטא העגל – התיקון היה שיביאו מחצית השקל…מה הקשר?

התשובה היא – שכל אחד ידע שהוא רק חצי וכך כולם ערבים זה לזה

והגמרא במגילה אומרת – שהמן נתן כסף לאחשוורוש בשביל לשכנעו לפגוע בעם ישראל…אבל כנגד זה, עם ישראל – הם ייתנו מחצית השקל, ומחצית השקל של בנ"י היא תרופה לפני המכה של המן (גמרא מגילה יג)!!

מה בין מחצית השקל לבין ההצלה מגזירת המן?

הגזירה של המן חלה על כולם – 'נער ועד זקן טף ונשים'

ולכן הביטול הוא 'מחצית' השקל…שבנ"י מרגישים שהם 'חצי'…

והם לא שלימים, הם תלויים אחד בשני, עם ישראל ערבים זה לזה… ולכן כל אחד יתן רק מחצית השקל – העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. המצווה שמסמלת את החיבור והאחדות בין

אין זהות – אבל יש אחדות

אין זהות – כל אחד הוא שונה!

אבל יש חיבור והשלמה אחד של השני

ואפילו שבט לוי שלא חטאו בעגל – גם הם מביאים מחצית השקל

כי כולם צריכים להתחבר אחד לשני, למה? מצד הערבות עוד מצינו בעניין העגל – אומרת הגמרא בגיטין, אחרי מעמד הר סיני פחות מ40 יום עשו את העגל…

ואומרת הגמ' (גיטין לו)  עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריח

מיד אחרי מעמד הר סיני – נכשלו בעגל

ועוד כתוב למרות שהם חטאו

עדיין עם ישראל הם בחביבות אצל הקב"ה למרות העגל.

ולמה – כי הרמב"ן אומר שהם  לא עשו ע"ז  אלא מה שהם רצו – זה עניין אחר, הם רצו אמצעי בינם לבין הקב"ה.

הם חשבו כמו שיש צווי לעשות את הכרובים ומבין הכרובים יוצא הקול ומדבר עם משה…רבנו… אם כן אמרו בנ"י כך יהיה גם פה

אנו נעשה את העגל – והקב"ה ידבר אתנו מתוך העגל הם גם הסבירו, בשמים במרכבה העליונה כפי שמתואר בנביא יחזקאל יש 'פני אדם' אז אם למעלה יש פני אדם אז למטה זה הכרובים במשכן, יש את הכרובים – פני תינוק  – למעלה זה בגדול – פני אדם למטה זה בקטן – פני תינוק ואותו דבר אמרו בנ"י – אחרי שחשבו שמשה רבנו נפטר –הם אמרו – שם למעלה יש פני שור

אז למטה נעשה פני תינוק…הם פעלו באופן הגיוני

החסרון היה שהם עשו מה שהם מבינים מצד השכל שלהם

והרי משה רבנו אמר – אני עולה לשמים והינה – אהרן וחור עמכם

אם יש שאלות תשאלו אותם…

והם לא שאלו שאלות אלא – הם קבעו מה עושים הלא הם קבעו – שעושים את העגל, חור התנגד – אז הם הרגו אותו, ואהרן גם בו – כמעט ופגעו בו. ומשה רבנו – הוא לא אמצעי להתחבר להקב"ה.

אין לנו אמצעים, אלא מה שכתוב

אנוכי עומד בין השם וביניכם – זה כמו שאומר הפסוק – רק בשביל  – להגיד לכם את דבר השם….

הקב"ה אומר 'ושכנתי בתוכם'

בנ"י פחדו שהם ימותו ולכן הם אמרו למשה רבנו  – תעביר לנו את דבר השם.

כלומר משה רבנו, הוא זה שמעביר את דבר השם, וכך אנו מתחברים להקב"ה…

ולעתיד לבוא – היום הזה – יז בתמוז יהפוך ליום שמחה

ולמה?

אלא עצם זה שהקב"ה מוחל לנו – זו עדות לעומק הקשר בין הקב"ה לבין בנ"י שאפילו אחרי החסרונות…

עדיין – בנ"י הם קשורים להקב"ה, והקב"ה מוחל לבנ"י.

כך אנו רואים שבאמת – אתה בחרתנו מכל העמים וקרבתנו מלכנו להר סיני – ולמרות ששם ירדה שנאה לאומות העולם כלפיי בנ"י  – והם אומות העולם רוצים להכשיל אותנו , ואפילו שמידי פעם הם מצליחים אתה הקב"ה מעניש אותנו אבל אח"כ סולח לנו, וגם העונש הוא תמיד תיקון…

רואים איך – מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה…גם שאומר הקב"ה – 'הרף ממני ואשמידם'…בסוף אומר הקב"ה וסלחתי כדבריך.

ובאמת קשה להעלות על הדעת – שאנשים שראו את נסי מצרים ומעמד הר סיני יעשו את העגל, אבל כבר למדו אותנו רבותינו שהאדם הוא כמו 'רכבת הרים רגשית' עולה ויורד…היום יש לו התעוררות נפלאה ומחר הוא שוכח ממנה, בבוקר הוא התפלל בכוונה גדולה…אבל בצהריים הוא נבלע בתוך צלחת האוכל שלו

היום הגדול בשנה  – יום כיפור ובכל אופן קוראים במנחה של יום כיפור את פרשת העריות, להיזהר מהעבירות החמורות…שיא החומריות – למה את זה קוראים – בגלל שאל תאמין בעצמך עד יום מותך. ולזכור שבני אדם הם – בני אדם ולא מלאכים בהחלט יש להם רגעים טובים – שהם כמו מלאכים…אבל עדיין יש בהם את הממד של 'האדם' שהוא חזק ועוצמתי וצריך להזהר ממנו כי כשהוא 'חוזר וניעור' הוא עלול להשתלט על האדם

ולכן אמרו רבותינו בגמ' לעולם ירגיז יצר הטוב על יצר הרע…ז"א תמיד יזכיר ליצר הטוב…שיצר הרע מחכה להתעורר…לא לעשות מעשים שעלולים להעיר אותו, הוא נים ולא נים תיר ולא תיר…הוא כמעט ורוצה לקום ולהתעורר… היצר הרע – בהרבה מקרים מחכה לשעת השאננות, האדם בשיא שלו…אז עוברת אצלו מחשבה וגם הרגשה שהוא בסדר – אשליית השליטה   – הוא עם היצר הרע בעניין מסויים – הוא סיים – זה מאחוריו… והיצר הרע  – שמח

הוא מחכה שהאדם יחיה באותה ויאמין לאשלייה…ואז הוא מפיל את האדם, הוא מחכה שהאדם יאמין בעצמו יותר מדי, אז היצר הרע מגיע לאדם ומעורר אותו לעשות מה שהוא לא חשב שהוא עוד מסוגל לעשות…

לכן בנ"י היו במעמד הר סיני – אירוע רוחני שאין לו אח ורע בכל ההיסוטריה של עם ישראל ובכל אופן  …. הם נפלו…למה – בגלל האמונה והאשלייה – שאם אני מלאך…אז כך אשאר גם בעתיד…

צריך האדם להזהר מהמצב רוח הרוחני המרומם…זו בהרבה מקרים אשלייה לפני הנפילה…כמו שאומר הפסוק – לפני שבר – לפני הנפילה גאון, לפני שבר גאון – לפני המשבר  – יש גאון – גאווה והרגשה שהאדם הוא 'מסודר'….

לכן הגדרים והסייגים הם מהותיים כל כך.

גם אחרי המדריגה האדירה של מעמד הר סיני עוד אפשר ליפול…

לכן אדרבה ככל שאנחנו זוכרים את העגל – אנחנו מחזקים את עצמנו בגדרים וסייגים כי העגל מזכיר לנו כמה שברירי הוא האדם כמה חזק הוא כח הבחירה של האדם לאיזה פסגות יכול להגיע האדם

אבל גם כמה יכול ליפול האדם אם הוא לא בשליטה!! אז כאשר אנחנו זוכרים את העגל – אנחנו מבינים את המהות, והמסקנה היא גדרים וסייגים, – אם אנחנו מבינים את המסר – אז הקב"ה אומר 'וסלחתי כדבריך' לפי זה אפשר להבין נפלא

בברכה לפני ק"ש בשחרית  – אהבה רבה או אהבת העולם – אנו אומרים – מה שמבטא קירבה גדולה שלנו להקב"ה וגם של הקב"ה כלפינו וגם אומר המגן אברהם שיש לזכור שם שש זכירות

לדוגמא ובנו בחרת לזכור – מעמד הר סיני

וקרבתנו לשמך הגדול – לזכור למחות את עמלק

להודות לך – יזכור מעשה מרים – להודות להקב"ה לזה נברא הפה ולא לדבר לשון הרע על האחרים

לכן זה זכרון מעשה מרים ולאהבה את שמך – לזכור מעשה העגל…

אפשר בשני אופנים להסביר

גם שאהבה היא לא תלויה רק באמירות באוויר – אני אוהב אותך וזהו…לא – אלא גם המחוייבות לאהוב!!

והמחוייבות לאהוב היא הבחירה לאהוב והבחירה לאהוב היא לדעת לוותר על מה שסותר את האהבה ולכן אנו בוחרים בהקב"ה ומוותרים על השאר

ואיך אנו בוחרים בהקב"ה ?

שיודעים להגיד – לא – על הסותר להקב"ה ויודעים להגיד כן על הראוי להיות חלק מהבחירה שלנו…

כך אנחנו בוחרים בהקב"ה!!!

ולכן הגדרים והסייגים זה חלק מאהבת השם

ומאיפה אנחנו זוכרים את הגדרים והסייגים…? ממעשה העגל…

ששם נפלנו בגלל שלא היו גדרים וסייגים אלא 'אמון' יתר של האדם בעצמו

אמון שיצר אשלייה…מה שהוביל לנפילה.

מה יעשה האדם – יאמין בעצמו אבל גם יידע שהוא עלול ליפול

ולכן יעשה גדרים וסייגים

ולכן המילה – באהבה – לאהבה את שמך  – זה זכרון העגל – כי לאהוב את הזולת זה לא רק 'להרגיש' אלא גם לשלם מחיר ולהתחייב!!!!

וגם לאהבה את שמך – זו אהבתנו את הקב"ה והמחיר שאנו משלמים והתגמול האדיר האין סופי שאנו מקבלים

אבל זה גם מה שהקב"ה אוהב אותנו והוא ממשיך להחיות את האדם אפילו אחרי שהוא חטא….

והמעלה היא שהאדם לא יעשה חטאים ..וגם אם הוא נופל מידי פעם ..הלוואי ולא – אבל גם אם זה קורה השם ישמור…אז הוא יודע

שזה כמו שדוד המלך אומר –

'הרע בעיניך עשיתי' – כלומר גם את הרע שעשיתי – הרגשתי שזה בעיניך – מול העינים שלך

לא אמרתי לעצמי, שיש כאן ח"ו חלל מהקב"ה אלא גם שהוא חטא…הוא זכר 'שבעליו עמו'…

הקב"ה אתנו כל הזמן ואפילו ביום העגל – עדיין נתן הקב"ה מן לכל אחד…

ואהרן הכהן לא רצה בכלל שיעשו את העגל – הוא כמובן ידע שמשה רבנו יגיע, ולכן הוא אמר לבנ"י  חג 'להשם' מחר…

הוא לא אמר חג לעגל מחר אלא חג להשם מחר…הוא רצה לדחות אותם עד מחר חצות היום, אלא שהם עשו את העגל – כבר בבוקר מוקדם.

ואכן יום יז בתמוז היה אמור להיות יום גדול מאד – אחד הימים החשובים בלוח השני של עם ישראל, למה? בגלל שזה היום שבו היה אמור משה רבנו לרדת עם הלוחות ולתת אותם לעם ישראל…

בסוף בנ"י חטאו ומשה רבנו שבר את הלוחות אבל זה היה אמור להיות היום – של נתינת הלוחות. והקב"ה בכל אופן למרות שזה היה אמור להיות יום גדול  – ובנ"י נצלו לרעה, הוא עדיין מחיה אותנו ונותן לנו מן…

ואהרן הכהן אמר – חג להשם מחר – ואכן לעתיד לבוא – מחר – היום לעשותם – ומחר לקבל שכרם – מחר זה יהיה יום גדול  – יום מועד יום מיוחד – יום של מועד חג להשם מחר – לעתיד לבוא זה יהיה היום שמגלה שלמרות שחטאנו ואיבדנו את הלוחות הראשונים עדיין הקב"ה אוהב אותנו…ורוצה בקרבתנו.