פרשת פנחס מתארת את חטא עבודה זרה וג"ע של זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור, וקנאתו של פנחס בהריגתו את שניהם.
בלעם, שלא הצליח לקלל את עם ישראל, יעץ להם להחטיא אותם באמצעות בנות מואב.
עוד באתר:
הגמרא והתרגום מציגים פירושים סותרים לגבי ראייתו של בלעם: עיוור בעין אחת או בעל ראייה חדה במיוחד.
הבעש"ט מסביר שבלעם היה נביא, ועיניו סומאו על מנת שיוכל לראות מחזות רוחניים טוב יותר.
החת"ס מדגיש את הקשר בין עיני הגוף לעיני השכל, וטוען שסגירת עיני הגוף בעת קריאת שמע עשויה לפתוח את עיני השכל.
המהר"ל מדגיש את החשיבות של "החכם הרואה את הנולד", שמקבל החלטות מושכלות תוך התחשבות בעתיד.
חטא עץ הדעת גרם לאדם לפתוח את עיני החומר, והוא סובל כעת מקונפליקטים בין רוחניות לחומריות.
מלאך המוות מגיע לאדם כיוון שהוא "מלא עיניים", סמל לפתיחת עיני החומר בעקבות חטא עץ הדעת.
הבעש"ט טוען שגזר הדין משמים מושפע ממידת "סגירת עיני השכל" של האדם.