כואבים גירושין או מצוקה? המכה היא הרפואה

אומרת המשנה באבות אם אין אני לי, מי לי, פעמים רבות בני אדם 'שמחים' או רוצים להאשים את האחר בבעיות שלהם, יש להם כל מיני בעיות וקשיים, לא קל, קשה, לא נעים, ולא תמיד מגלה האדם את 'האחריות' ליזום לפעול ולעשות, אלא הוא מחכה ש'אחרים' ייפתרו לו את הבעיה, הוא מוצא את האחרים כאשמים או כמקור הישועה

הם אלה שמהווים את מקור הבעיה או שהם יהיו מקור ההצלחה והישועה, כך הם טועים מתבלבלים ופוגעים בעצמם, אומרים חז"ל מעשיך יקרבוך מעשיך ירחקוך, אם אין אני לי מי לי, אני האחראי הבלעדי לאיכות החיים.

אני היוזם האחראי היוצר, אין לאדם שליטה על התוצאות אבל כן על המחשבות ועל הרגשות, פעמים רבות האדם מפקיר את האוצר הגדול של החיים שלו, המחשבות שלו, המח שלו, את האוצר הזה הוא מפקיר בידי…אחרים.

בראש שלו הוא שואל את עצמו ,מה צריך להיות כדי להרגיש יותר טוב? והוא מדמיין, 'שההוא יקדם אותי בעבודה, שההוא יחייך אליי שבני הבית יעריכו אותי', ועוד כל מיני סיבות שאמורות לגרום לאדם להרגיש טוב יותר, זו הדרך זו הצורה שבה האדם 'מפקיר' את המחשבות שלו את האוצר שלו בידי…כוחות משאבים שבוודאי יאכזבו את האדם, לא כי בני אדם האם 'רעים', לא! אלא כי אין להם זמן כי הם עסוקים בשלהם, כי יש להם את החיים שלהם, כי הם עם ההתמודדויות שלהם, הם עם האופי ההבנות החשיבה והסגנון שלהם, כל זה מוביל את האדם לחשוב בצורה שונה מאתנו, ולכן גם לא לרצות לרצות אותנו…ואז האדם אומר, המציאות מסובכת מורכבת מייאשת שוברת ומגיע האדם למסקנה, דלתות ההצלחה = נעולות! האדם חולה, הוא לקראת גירושין, האדם רואה רק את העתיד הרע…. אבל האדם לא יודע מה מתכנן הקב"ה, התכנונים הם תמיד מעבר למה שחושב ומשער האדם הקב"ה מכין ישועה שאנו לא מכירים, הקב"ה רוצה את טובתנו, וטובתנו היא בנויה מיסוד חשוב, 'אין עוד מלבדו', הקב"ה מראה לנו שגם מקורות הייאוש הרוע התסכול, גם הרוע יהפוך ליום – לאור למקור ישועה, גם הדלת שנסגרה היא רק הכנה לעוד עשר דלתות שעתידות להיפתח אנחנו מכירים רק את 'הטבע' את השגרה את הסיבה ותוצאה, אבל להקב"ה יש ישועות ותוצאות שאנו לא יכולים לשער, הקב"ה לא מוגבל לדרכי הטבע שהוא ברא, הוא רק מבקש מאתנו, תחזיקו ב'הגה המחשבות', אני מסיע אתכם בחיים, אתם שומרים על המחשבות, אתם שומרים על זווית הראייה אתם שומרים על התקווה, אני מביא תוצאות, אתם עסוקים בעשייה ובבחירה בכל מקום שאתם נמצאים!

האדם מרגיש רע, כי אנשים לא תומכים לא מפרגנים, נראה קשה אבל להקב"ה יש הפתעות, יש לו דרכים לפתוח את הדלתות אבל קודם כל צריך האדם לפתוח את הדלת שלו = את כח הבחירה, אנו כמו שותפים של הקב"ה הוא אומר אני לא נכנס לשלכם אתם אל תיכנסו לשלי, אתם תעשו את שלכם אני את שלי,

האדם לא יכול להבטיח שהוא לעולם לא יהיה חולה הוא לא יכול להבטיח שכולם יקשיבו לו הוא לא יכול להבטיח להצליח כלכלית הוא לא יכול להצליח בחינוך הילדים כמו שהוא מדמיין, אומר הקב"ה בואו נעשה שותפות ועסק

אני אחראי על התוצאות אתם על העשייה, ולכן במח שלכם במחשבות שלכם, אתם חושבים מה אתם יכולים וצריכים לעשות, אתם מתכננים, אבל לגבי התוצאות אתם מרפים

מצד אחד אם אין אני לי מי לי, אני עושה יוזם פועל חושב מתכנן, אבל כלפיי התוצאות, וכשאני לעצמי מה אני…

לא ממקום של זלזול אלא ממקום של הכרת התפקיד היעוד והמשימות

 

הקב"ה מקדים רפואה לכל מכה…אלא שלנו נראית הרפואה של הקב"ה כמו 'מכה' ולכן אנו לא פתוחים לקבל את הרפואה של הקב"ה, נראה שהילדים לא יהיו מחונכים, נראה שהמצב הכלכלי קשה, נראה שהשלום בית לא יחזיקו מעמד, הגירושין קשים, מי יודע אם היא תמצא את זיווגה בשנית, האדם מקבל שבילים ומהלכים בחיים זה לא מה שדמיין האדם, נכון, מאכזב, נכון, אבל האכזבה היא איתות שאומר, לאדם, תשנה כוון תשנה חשיבה תשנה תפיסה תשנה מסלול חשיבה תפסיק לחשוב שיש כאן 'מכה' וזהו!

אולי יש כאן 'מכה' אבל היא גם הרפואה היא הדבר הנושא הדרך המסלול הבריא הנכון והמדויק להמשך צמיחה.

להקב"ה יש את הישועה ואת התקווה

תמיד יש משמעות, בכל שלב משלבי החיים, יוסף הצדיק אומר כמה וכמה פעמים, אמנם נכון שהאחים מכרו אותי למצרים, אמנם נכון שאני בודד במצרים, אבל מה שאני תקוע במצרים, זה לא 'סתם' אלא זו שליחות זה מתוכנן, זה מדויק, זה המקום שאני אמור להיות שם, הוא הצליח להפוך את הבדיעבד ללכתחילה.

יצר הייאוש והתסכול של האדם אומר לאדם, 'אתה מבוגר מידי מיואש מידי מאוכזב מידי' אתה כבר מכור לקשיים אתה לא תצליח…מאוחר מידי אבל האמונה היא היכולת להיות מעבר לעבר מעבר לעובודות מעבר לסיבות

נסיבות החיים אומרות לא תוכל להתקדם…אבל אין להתרגש ממה שאנו רואים…אלא ממה שיכול להיות

לא נאמר לבורא כמה הבעיות גדולות אלא לבעיות כמה הקב"ה גדול אנו צריכים לשמור על המחשבות, לא לאפשר למחשבות של ייאוש תסכול להישאר במח האדם

פעמים אנו לא מבינים את משמעות המחשבות, נראה לנו שזה 'סתם' מחשבות, והאדם בקלות דעת אומר…אז הייתה מחשבה רעה בראש, זה 'כלום'…ולא היא! זה רציני.

חשוב לא לתת למחשבות מקום וזמן

בואו נשלוט על המחשבות, זו העצמאות הרגשית, נשאל את עצמנו מהי הנקודה מה היסוד של המחשבה?

תקווה או ייאוש

תקווה – יצר טוב

ייאוש יצר הרע!

כח המחשבה, על מה אנו חושבים, יש הרבה חושך בעולם, אבל גם הרבה אור, אנו נבחר על מה לשים דגש

לא צריכים להתעלם מהכאב ומהרוע אבל כן לתקן מה שאפשר לגלות מה אפשר לעשות

להתרכז בכח בעשייה ולא בחוסר אונים

לא צריכים להתעלם מהכאב לא להכחיש את המציאות

אלא שלא להתעסק יותר מדי ב'כאב'…אלא לאמר איך אני יכול לשפר לתקן במקום לאמר מה יכול להיות לאמר מה אני יכול לעשות במקום לאמר – אין סיכוי שיהיה עתיד טוב לשאול מה אני יכול לעשות כד לשפר את השגרה – היום!

מה כיום אני יכול לעשות, אין הדבר תלוי אלא בי!

האויב הגדול הוא לא מחוץ לאדם אלא הוא בנפש האדם =האויב הגדול הוא  במחשבות של הייאוש

המחשבות – שאומרות שלעולם לא תצליח, בזה אנו מביסים את עצמנו!

 

כך אנו נמנעים מלגלות ולחשוף את הטובה שהקב"ה מעניק לבני אדם

נזכור את המשפט הבא, כפי איכות המחשבות כך איכות החיים שלנו

המחשבות מתסכלות ומייצרות את הפחדים, או את התקווה והאומץ, לא המציאות אלא המחשבות, לא המציאות היא אחראית לרגשות שלנו, אלא כח הבחירה הבוחר במחשבות ולאחר מכן בעשייה, זה מקור ההצלחה ישועה והרגשה טובה.

העצמאות הרגשית היא המיקוד בכח הבחירה והעשייה שלנו

אין לנו בחירה לשנות את המציאות – כן בחירה לעשות ולפעול בעצמנו.

דאגה זה  ריכוז, ריכוז ואומנות במיקוד, ברע בדאגה.

אנו יכולים לשנות את כח הריכוז ואומנות המחשבה

יש אומנים בדאגה אודות העתיד, אבל הקב"ה מגן ושומר עלינו, ברוך הגבר אשר יבטח בהשם

וזה בא לידי ביטוי במחשבות של האדם.

החיים של האדם זה המחשבות של האדם

הפחדים מקורם במחשבות, יש בעיות אבל גם יש פתרונות

השאלה על מה אנו שמים דגש יש לנו שליטה מה ייכנס

נכון שהמחשבות נכנסות אנו  לא תמיד יכולים למנוע את המחשבה מלהיכנס לראש

אבל כן לעצור את המחשבה

חוסר ביטחון של האדם  או העצמאות הרגשית של האדם, זה תלוי הרבה  במחשבה של האדם

הזכות והמחויבות שלנו לעצמנו היא לסגור את המחשבות בפני התסכול, אבל פעמים מרוב שהאדם חושב על המחשבות על המסכנות על הכאב, על התלות באחרים, המחשבות האלה כמו 'גרים בנפש' שלנו…

עד שזה הופוך להיות חלק מהאופי…אבל אנו צריכים לנקות את המחשבות את התודעה

וזה אפשרי, הבשורה הטובה שיש לנו בחירה!

יש בחירה לשנות את המחשבה ולייצר את השמחה.

העצמאות שלנו היא האיזון בין 'הבחירה וההכרה בחוסר אונים'.

להפסיק לשאול למה החיים לא כמו שאנו רוצים

אלא מה אני יכול לעשות לשפר איכות חיים.

אם המח עסוק בעצמאות ובעשייה אין זמן לדאגות אין זמן ואפשרות  לתת מקום למחשבות של דאגה

כי המח מלא בשמחה ובעשייה.

החרדות של האדם זו ההתעסקות יתר של האדם בשליטה, בנסיון לשלוט בכל מצבי החיים, וזה מה שגורם לאדם …לאבד שליטה

האדם האדם יותר מדי שואל את עצמו

מה יהיה מחר מחרתיים מה עם החברה עבודה עסקים רפואה

ההתעסקות של האדם לפתור  מה שלא בידיים שלו, זה מה שגורם לאדם לאבד את הכח את העצמאות הרגשית את השלווה

ההתעסקות בשליטת יתר זו הדרך לחרדה!

אנו צריכים לקחת אחריות על המחשבות

החרדה לא 'סתם' תלך…זה לא יעבור סתם…אלא צריכים להשתמש בגישה בכלים

המחשבות של האדם הן עלולות לעורר חרדות

מה יהיה עם חינוך הילדים

מה יהיה עם הבעיות בנושא הפרנסה

מה יהיה בעתיד…

האיזון בין מה בידיים שלי לבין להרפות – זו הדרך לשלווה אמתית

האויב שבנפש רוצה להעסיק את האדם לשכוח את ההווה ולהתעסק רק בעתיד…

מרוב עתיד אין הווה, האדם מאבד את החיים את ההווה בגלל הדאגה על העתיד.

אם תהיה עלייה במחירים הקב"ה ייתן מענה גם תהיה עלייה במשכורת

אם יהיו בעיות בבריאות הקב"ה גם ייתן כח לגלות עוצמות להתמודד

הקב"ה לא נותן רק בעיות אלא גם כוחות יכולות כשרונות גישות איך לאתגר כל בעיה ולהפוך אותה למנוף לקראת הצמיחה.

האדם בהרבה מקרים משווה את עצמו לאחרים, האם אני נחמד נעים יש לי חברים כמו…פלוני או אלמוני…האדם מתעסק בהשוואות ומאבד את היכולת הזכות והחובה להיות מי שהוא אמור להיות

האדם לא בתחרות אלא בשליחות ובתפקיד

כל אחד עם התפקיד המתנה השליחות והייעוד שלו.

אם האדם מפחד זה לא אומר שיש בעיה, הבעיה שהאדם מנסה לשלוט במה שלא בידיים שלו.

הפחד אומר לאדם – אם אתה רוצה להיות רגוע זה רק – רק אם תהיה בשליטה כל הזמן!!

אבל זו אשליה

החרדה היא זמנית פעמים האדם הוא מקבע את החרדה

כל יום צריך האדם להיות במודעות של 'אני מתקדם'!

ההתקפה הגדולה ביותר על האדם – זו ההתקפה נגד המחשבות והנפש של האדם

זה האויב הגדול ביותר, האויב מבפנים שיחליט האם האדם יגלה את הכוחות שלו או את החולשות שלו.

כתוב בקהלת יוסיף דעת יוסיף מכאוב  האדם מרוב התעסקות ב'שליטה' בנסיון לדעת מה שהאדם לא אמור לדעת  הוא מאבד את העצמאות שלו

טוב מאד שהאדם מחשב את צעדיו קדימה, אבל גרוע שהאדם מתעקש להיות בטוח ולדעת בצורה מדוייקת מה יהיה, כי הגישה הזו מוסיפה מכאוב היא שוברת את האדם היא מייסרת את האדם היא מגבילה את האדם

היא כמו אומרת לאדם אם אתה לא בטוח שאתה 'תצליח' אל תתחיל אל תעשה ואל תיזום.

יש לאדם שליטה מה לחשוב מה לעשות מה להרגיש אין לו שליטה איך החברה והמציאות תגיב לכל מה שיעשה האדם

הגישה הזו מייצרת עצמאות רגשית עצמאות נפשית עצמאות ויצירתיות

אדם כזה הוא אדם יוצר – הוא יוצר את 'עצמו'

והוא גם יכול ליצור אנשים אחרים

כתוב באבות דרבי נתן, שאיוב היה נותן לכל אדם לחם ומים ואברהם היה הרבה יותר טוב, הוא היה נותן לבני אדם, יין ובשר…וכתוב עליו שהוא עשה יותר מפי 2 ממה שעשה אברהם.

למה מדוע? כי אברהם לא מחפש רק לתת אוכל לגוף אלא גם תזונה לנפש

אדם שדופק בדלת הוא מצפה לקבל לכל היום, לחם ומים, וזה יפה מאד שיש מי שמוכן לתת לחם ומים, יפה נפלא ומרגש!

נהדר, טוב שזה כך אבל אברהם אומר, יש עוד נתינה, לא רק לתת מצרכי הישרדות, אנו צריכים להעניק לנפש את האמונה והתקווה שיכול להיות יותר טוב, שהרי מי שהוא עובר מבית לבית, מי שהוא דופק בדלת בשביל אוכל, הבעיה היא לא רק מה שאין לו אוכל והוא מחפש אוכל, זו לא הבעיה, זו התוצאה

הבעיה היא שהוא עובר מבית לבית, מממקום למקום ובראש שלו במחשבות שלו הוא אומר לעצמו, כמה רע לי כמה אני סובל כמה טוב לכולם ולי רע, ההשוואות התסכול הכאב המחשבות הרעות זה הרוע זו הסכנה זו הבעיה

זה הכאב זו הטעות, זה החסרון.

הבעיה היא לא הבעיה …הבעיה היא לא המציאות אלא המחשבות והלב, ההתייחסות של האדם למציאות

לכן אומר אאע"ה לא מספיק לתת לאדם לחם ומים, צריכים לתת לאדם פתרון 'לנפש' אמונה ותקווה שכן העולם הוא מקום נעים טוב איכותי ראוי ומקדם

העולם הוא מקום שאפשר לצמוח ממנו העולם הוא מקום מקדם עם תקווה וישועה.

העולם הוא מקום טוב, ולכן רוצה אברהם להפתיע את האדם, העולם הוא מקום נפלא נהדר טוב ואיכותי!

ההפתעה היא לא בשביל החוויה הקולינרית אלא בשביל השינוי המחשבתי רגשי, השינוי והאמונה שהעולם הוא מקום טוב יעיל חזק ומשתלם!

כדאי להשקיע, העולם הוא מקום טוב, לכן אומרת התורה שאמר הקב"ה דבר נא באוזני העם  – כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים שיצאו עם כלי כסף וכלי זהב, לא יצאו בידיים ריקות, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם אבל ברכוש גדול לא יצאו, אלא שגם יצאו ברכוש גדול, למה זה כ"כ חשוב?

התשובה היא, לא רק לצאת ממצרים, אלא איזה סוג אדם יוצא, אדם שמאמין בעולם בחברה באנשים מאמין בחשיבות ובערך האדם, האדם שמאמין בחשיבות האנשים לעורר את הרגשות מחדש!

לעורר את התחושות את הלב (קדושת לוי)

אם יש לב שמאמין שאוהב שמרגיש, אז הוא גם יוכל להפנות את הלב, מהלב האוהב כסף ללב שאוהב את הקב"ה, לא רק חובת האיברים אלא גם חובת הלבבות.