בעקבות תקיפת הכריש: מי אחראי לשלומנו בים

אירוע תקיפת הכריש בחוף אולגה בחדרה, שהסתיים בטרגדיה, העלה שאלות משפטיות כבדות משקל: מי אחראי לשלמותם של המתרחצים בים? בתוכניתו "שטח משפטי", עו"ד יוסי ויצמן ניתח את המקרה יחד עם עו"ד אבי שינדלר, מומחה לדיני נזיקין, תוך בחינת האחריות המשפטית של הרשויות המקומיות והמדינה במקרים של תאונות בחופים.

ויצמן פתח את הדיון ואמר: "עם ישראל היום היה רובו בים, חלקו בתוך מעי הכריש, היינו ככה בסערת החדשות שכריש מסתובב בשפת הים, לצערנו זה גם הסתיים בטרגדיה. אבל עולות פה שאלות אינסופיות, מי אחראי בנזיקין, זה גם היה יכול להסתיים בנזק גופני או כל דבר אחר, מי אחראי על שלמות המתרחצים בים? אנחנו נכנסים בים כמקום בילוי, כשירות עירוני, ממשלתי שמקבלים. מי אחראי על החיים שלנו? זה יכול להיות כריש, זה יכול להיות כל אירוע אחר."

אחריות הרשויות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית

עו"ד שינדלר הסביר את המסגרת המשפטית: "הוא מקרה כפי שלאור ההתרחשויות אפשר להבין שזה אירוע מאוד נדיר, גם ברמה כזו ששבוע שעבר הזהירו, כלומר שצפו בכרישים, אז אמרו שהם לא תוקפים בני אדם. כך נמסר, שזה גם היה אחד שראיתי צולם סרטון שנכנס להתגרות באותם כרישים ולנסות לגעת בהם."

שינדלר התייחס למושג "חובת זהירות מושגית": "זה אומר, האם מבחינת המדינה עצמה, כאשר בן אדם נכנס למים, יש להם אחריות. יש אחריות כלפי המתרחצים, למשל לאותה עירייה מקומית שהמים הם בשליטתם." הוא הוסיף כי יש לבחון גם "חובת זהירות קונקרטית" למקרה הספציפי: "אם בן אדם נכנס למים, והוא נכנס למים באזור שמותר להתרחץ בו, אז קודם כל באותו רגע שהוא מתרחץ, יש חובה של העירייה לפקח, לשמור, כמובן אם יש דגלים וכדומה."

מקרים חריגים והתנהגות המתרחצים

שינדלר הדגיש כי כל מקרה נבחן לגופו: "יש מקרים חריגים שבו אנשים יצאו מתוך התחומים של האזור שמותר להתרחץ, או עשו דברים, כמו שאתה אומר, מתגרים באותו בעל חיים, יבוא אותו גורם ויגיד, לא, אני התרשלתי פה." הוא ציין כי במקרה של תקיפת הכריש, ייתכן שהעירייה תטען כי המתרחץ פעל באופן לא זהיר, כמו התגרות בכריש, מה שיכול להשפיע על חלוקת האחריות.

ויצמן שאל: "בוא נאמר, בוא נתחיל פשוט, אם אתה בדרך לים הלכת למדרכה, יש לעירייה אחריות שתעבור אותה בשלום?" שינדלר השיב: "\בעיקרון כן, יש את האחריות של המדינה. נכנסת לחוף העירוני, יש אחריות? ולבדוק כל מקרה ומקרה."

תקדימים ותיקון עוולות

שינדלר שיתף דוגמה ממקרה קודם: "היו לנו מקרים, כולל מקרה שאנחנו טיפלנו שילד טבע למוות. בים. בגלל שהוא לא ידע לשחות, למה הוא נכנס למים, ועדיין פיצו את המשפחה." הסיבה לפיצוי הייתה מחסור במצילים ומחדל בהתרעה על זרמים תת-קרקעיים. הוא ציין: "הרבה בזכות המקרה הזה, היום יש מצילים בכמות הנדרשת בכל חוף וחוף."

האם היו התרעות מספיקות על הכרישים?

הדיון התמקד גם בהיעדר התרעות ברורות על נוכחות כרישים: "אני לא ראיתי אף פעם אזהרות כרישים, אתה ראית איזשהו אזהרת כריש?" שאל ויצמן. שינדלר השיב: "לא. גם שבוע שעבר, כאשר כבר היה את האירוע הזה, יכלו לבוא ולהגיד, תשמעו, יש פה כרישים כמו שמזהירים על מדוזות." הוא הוסיף כי התרעה תקשורתית או סגירת חוף יכולות היו למנוע את האירוע: "אם אני לא שמעתי אף אזהרה, סביר להניח שאף אחד לא שמע ולא באו והרחיקו אנשים ואמרו להם, תקשיבו, יש פה איזו סכנה, ברורה ומיידית."

אחריות העירייה מול המדינה

שינדלר הבהיר כי האחריות המשפטית מוטלת בעיקר על העירייה המנהלת את החוף, אך גם המדינה עשויה לשאת באחריות: "במקרה שלנו, שאנחנו תבענו בזמנו את המדינה, המדינה לא שילמה, בגין התביעה, אלא עיריית תל אביב באופן אישי שילמה את זה." הוא המליץ לכלול את שני הגורמים בתביעה כדי להבטיח שהאחריות תיבחן לעומק.

האזינו לשיחה המלאה – מתוך 'שטח משפטי' ב'קול חי':