וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף השמועה עוררה עד שעשה שינוי הגיע והתגייר.
לכולם יש רגעי התעוררות נדירים הם אלה שמשמרים את הרגעים שפועלים לפי הרגעים שחיים לפי רגעי ההתעוררות. יתרו מגלה מחויבות
עוד באתר:
יתרו רוצה להישאר אדיש הוא אומר שמעתי את הניסים אז אני לא נשאר 'באוויר' רק שומע את הניסים וזהו, לא! לא רק מפחד וזהו, לא!
אלא מחליט יתרו לעשות מעשה הוא מחליט להתקרב.
אומרים חז"ל במדרש שלא הניח עבודה זרה שבעולם שלא עבד אותה.
כל עבודה זרה שהייתה הוא עבד אותה, הוא לא רק למד, הוא עבד.
כל עבודה זרה הוא בדק
הוא לא נשאר בשמיעה, אלא הלך להיות מחויב לעשות מעשה…עוד הוא אמר אם אני רואה שאנשים כמו עמלק שמעו אל הנסים ובכל אופן יוצאים להילחם אפשר להבין כמה ההיגיון הוא חלש ביחס להיגיון של האדם, ולכן אם יש היגיון שאומר, לא להילחם נגד עם ישראל, ההיגיון הוא אל הקובע אלא יש כוחות אחרים, אם כך,
אומר יתרו אני חייב להתקרב לעם ישראל, כי ההיגיון הוא לא מספיק
אם אנו רואים תרבות אנשים שיש לה חיים לא מחייבים הם רואים שהם עתידים לסבול אם הם יילחמו נגד עם ישראל, הם ייסבלו ובכל אופן הם יוצאים לקרב, לכן אומר יתרו, לא מספיק 'לייקר' את עם ישראל מרחוק צריכים גם ללמוד עליהם מקרוב, אומר יתרו אני כעת יוצא
ללמוד מרחוק לשמוע מרחוק להתרשם מרחוק כל זה לא עובד לא רציני ולא משמעותי.
המשמעות הגדולה היא ללכת ללמוד להתקרב אל בנ"י ושם ללמוד.
כי היגיון הוא חלש ביחס להרגלים של האדם הרי ההיגיון של עמלק אומר הולכים להפסיד. ובכל אופן הם מוותרים על ההיגיון בגלל כח השנאה או כח ההרגלים, אומר יתרו, כמה עוות יש לבני אדם, ולכן אני לא רוצה להיות 'רחוק' ולשמוע על ההגיון של בנ"י אני הולך אליהם ללמוד מקרוב מי הם ומה מהותם.
אם רוצים לעשות שינוי לא מספיק לשמוע ללמוד להתרגש אלא חייבים מחויבות לא המדרש עיקר אלא המעשה.
המעשים משנים ובונים את האדם.
זה לגבי יתרו, הוא עושה שינוי, הוא תופס את רגע ההתעוררות והוא מגיע לעם ישראל.
יש קונה עולמו בשעה אחת, יש אירוע גדול והאדם 'מנצל' את ההזדמנות
ועוד יותר לא צריכים לחכות ל'שעה' כדי להיות קונה עולמו אלא אפשר כל רגע לנצל כעת את הזמן את ההזדמנות ולהיות 'כעת' קונה עולמו בשעה אחת
זה הזמן זה המועד זה הרגע
אפשר כעת להיות 'קונה' עולמו בשעה אחת.