אנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו בימים הנוראים להתפלל ולאמר וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים.

לפני שנבאר את תוכן הדברים, ניכנס לשאלה כללית

למה אנשי כנה"ג קבעו לנו נוסח תפילה?

אז דבר ראשון אם אדם רוצה להתפלל בנוסף לנוסח הקבוע גם לפי המילים שלו, זה מבורך ונפלא! זה לכתחילה נהדר.

אכן זה אידיאל וערך גדול שכל אדם יתפלל בלשונו תפילה נרגשת היוצאת מהלב.

אבל בפועל טרדות היום שוחקות ופוגעות במערכות החשיבה והלב של האדם ולכן קבעו אנשי כנה"ג סדרי תפילות קבועים בלי זה הציבור היה הולך ומתנתק מעבודת התפילה ומרבונו של עולם לכן ע"י תקנת התפילות וניסוח התפילה החלו כל ישראל להתפלל וכך נתחזקה האמונה בהקב"ה

וכך נוצרה דבקות בלבבות עד שאפילו אלפיים שנות גלות לא יכלו לבטל את התפילה, המציאות מוכיחה שנוסח התפילה זו מערכת מוצלחת שמקבעת קשר קבוע עם הקב"ה כאלפיים שנה.

בנוסף על מעלת קביעת נוסח קבוע בתפילה, והיכולת לתת לכל אדם את היכולת לדבר עם בורא עולם עוד גילנו לנו חז"ל שהנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג מלא כוונות עמוקות וסודות עליונים.

כותב ר"ח מוואלוזין בספרו נפש החיים (שער ב' פ"י) 'והמשכיל יבין בדעתו שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים, אלא שהמה השיגו ברוח קודשם והשגת נבואתם העליונה ונהירים להם שבילי כל סדרי בראשית ופרקי המרכבה לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באילו התיבות דווקא מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם אשר היא נצרכת מאוד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה.

ועוד כתב בנפש החיים (פרק י"ג) שכל הכוונות שנתגלו לנו ע"י קדושי עליון והאר"י ז"ל הם רק כטיפה מן הים כנגד עומק פנימיות הכוונות של אנשי כנה"ג מתיקוני התפילה.

הוא מסביר שבאמצעות הנבואה ורוח הקודש שהופיעה עליהם בעת שתיקנו את נוסח התפלות והברכות הצליחו לכלול במילים קצרות את תיקון כל העולמות באופן כזה שבכל יום יומשך תיקון נוסף ומחודש לכל העולמות.

ועוד אמר הרש"ר הירש זצ"ל:

הפסוק אומר 'ולעבדו בכל לכבבם', עבודה שבלב זו תפילה (תענית ב ע"א )

והתפילה היא מלשון פלילים, הכוונה היא שיפוט עצמי

לעשות פלילים הכוונה היא לברור את הדרך הנכונה.

בתפילה האדם פוגש את עולם הערכים המושלם השבח של הקב"ה וגם הבקשות מהקב"ה, האדם עושה 'משפט' בינו לבין עצמו, כמה הוא קרוב או רחוק מאותם ערכים, וכך הוא בתפילה במעין משפט וכמו שאמרו גדולי ישראל, שהתפילה היא ספר מוסר שם פוגש האדם את הרצונות ושאיפות שלו.

ובתפילה בימים הנוראים אנו אומרים

וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך.

כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, כמו שיהיה לעתיד לבוא שמשיח יגיע, לא יתאוה לב האדם במה שאינו ראוי, זוהי הבטחת התורה 'ומל ה' אלקיך את לבבך' כלומר החמדה והתאוה היא כמו כיסוי וכמו ערלה בלב, כמו עיוות בלב, שלב האדם מושך את האדם לרצונות לא בריאים ולא יעילים, האדם רוצה את הארוחה הטעימה ביותר, הוא מתווכח על הכבוד שלו, הוא מתעסק הרבה זמן נגד מי שעקף אותו בתור, הוא מתלונן על השכנים והבית החדש שהם קנו, ולמה הם לא משלמים וועד הבית, כמה זמן ומרץ הוא מבזבז על תוכן בלי תוכן. זה נקרא ערלת הלב.

ומה זה 'מילת הלב'? מילה זה לחתוך, מילת הלב – הכוונה היא שהוא יהיה רגוע שליו שמח ממוקד ומלא מרץ ואנרגיה

הוא מתעסק בעיקר בדברים החשובים, הוא מתעסק בעשייה שלו בחסד שהוא יכול לעשות, הוא משקיע זמן וחשיבה בחינוך הילדים איך להתקרב לילדים איך שיהיה יותר שלום בית, בבית.

יותר רוגע ושלווה, יותר שמחה והתמקדות בעיקר בחיים, ולישרי לב שמחה, כמו שהיה לאדה"ר לפני חטא עה"ד.

כמו שכתוב בירמיהו 'ונתתי את תורתי בקרבם, ועל לבם אכתבנה…'

'והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו איש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם'

כך אמר יחזקאל, הנביא : 'ונתתי להם לב חדש ורוח חדשה'

לב חדש ורוח חדשה לרצות את העיקר והטוב הנעים והמועיל.

כך אמרו בגמ' (שבת נא) והגיעו שנים אשר תאמר אין בהם חפץ, בימות המשיח שאין בהם לא זכות לא חובה…

כי אז הלב יירצה לקיים את המצוות, לא יהיו קשיים לא יהיו התנגדויות.

והתפילות בימים הנוראים הם שנגיע לזמן גאולה כמו שיהיה לעתיד לבוא.

אומר השפת אמת או רבי ירוחם ממיר מופיע בשפתי חיים באריכות ובעוד הרבה מקורות.

תכלית הבחירה ביטול הבחירה!

כלומר היום האדם 'מתקשה' בשמירת שבת, המטרה היא שהוא ירגיש שזה 'כיף ונעים לו' ולא קשה

וכל הזמן לעבור ל'קושי' הבא!

המטרה היא שהקושי של אתמול יהיה הרגל של היום

הקושי של אתמול יהיה נעים וטוב היום, ואז היום האדם מתמודד עם 'קושי' חדש.

זו עבודת האדם להעלות את שטח הבחירה.

מה שהיום קשה לבחור בו, מחר הוא כבר לא קשה אלא הוא ההתרגל למה שהיה אתמול קשה.

אתמול היה מאבק וקושי להתפלל, היום האדם 'רוצה ואוהב' להתפלל. וכעת הוא מחפש אתגר חדש.

האדם כל תקופה מסוימת מכניסת את עצמו למצב של 'מוכרח חדש' ותוך כמה זמן הוא כבר לא מרגיש 'מוכרח בזה' אלא רוצה את זה.

וכך אומר רבי ירוחם זצ"ל (דחו"מ ג מאמר כח עמ' נב)

תכלית הבחירה היא ביטול הבחירה! או הקב"ה נתן לאדם את יכולת הבחירה שיכול לעשות כפי שהוא רוצה לבחור בין הטוב ובין הרע. והאדם צריך להחזיר את יכולת הבחירה להקב"ה שהוא חי בהרגשה שאין לו יכולת לבחירה בין הטוב והרע, ולמה? כי הוא מרגיש 'לעשות רצונך חפצתי'.

כי הרצון שלו מזדהה עם רצון הקב"ה.

וכאן יש שאלה, הרי האדם מקבל שכר לפי מאמץ לפי השקעה לפי בחירה, אז אם אתמול היה קשה לשמור שבת, וכיום לא.

אז הוא כבר לא מקבל שכר על השבת… בכל אופן לא מקבל שכר כמי שהוא מתאמץ?

התשובה היא – הוא מקבל שכר, שכר כפי מי שהתאמץ, אם היה זמן שהוא התאמץ הוא ממשיך לקבל שכר כפי מי שכן התאמץ, והחידוש אפילו שכעת הוא כבר לא מתאמץ.

מה שכעת הוא כבר לא קשה אלא קל, זה לא מחסיר מהשכר שלו, לא! אלא הוא מקבל עוד ועוד שכר. גם על כך שהוא כעת אוהב את עבודת השם.

אחרי שהאדם זוכה לכבוש במאבק הבחירה ולצמצם את שטח הבחירה מכח העבודה העצמית שלו.

כי הוא לדוגמא כבר לא מרגיש קושי לשמור שבת, בכל אופן הוא לא מאבד ולא מקטין את שכרו אלא מקבל שכר בכל פעם כאותו השכר שהיה מקבל בתחילת דרך העלייה!! כמדרגתו הקודמת כשהיו לו את כל הקשיים והניסיונות והמאבק בין הטוב והרע!!! וזה חסד עצום וגדול שעשה הקב"ה עם בני אדם.

אומר הגרי"ס זצ"ל (אור ישראל איג' ח ) עפ"י דברי הגמ' (סוכה נב) לעתיד לבוא מביא הקב"ה את יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, הצדיקים נדמה הם כהר גבוהה ורשעים נדמה הם כחוט השערה וכולם בוכים הצדיקים בוכים ואומרים איך יכולנו לכבוש הר גבוהה ורשעים בוכים ואומרים איך לא כבשנו את חוט השערה.

משמעות הדברים: הצדיק שעבד את הקב"ה כל ימי חייו ועלה במעלת הבחירה מחיל אל חיל כבש את שטח הבחירה שטח אחר שטח עד שצמצם את מאבק הבחירה.

לעת"ל יראה שהשכר יקבל בהתאם לקשיים שהיו לו בתחילת הדרך!! כשהיצה"ר היה כהר גדול!! על כל פעם ששמר שבת ולא נכשל באיסורין או שנשמר מלה"ר לפרטי פרטים יקבל את שכרו כפי שהיה בתחילת שלבי עליתו במעלת הבחירה!!

ואפילו שאח"כ כשעלה במעלת הבחירה כבר אין לו את קשיי הניסיון בכל אופן יקבל את שכרו, כאילו הוא כבש הר גדול וזו בכיית הצדיקים ההתרגשות מהפתעה הגדולה השכר הגדול שיזכו לעת"ל!!

רשעים נדמה להם כחוט השערה, הרשע לעת"ל שיקבל עונשים קשים מאוד רואה את היצה"ר כחוט השערה ואיננו מבין מדוע לא הצליח לעמוד ולכבוש את חוט השערה אמנם בתחילה נראה יצה"ר כחוט השערה אבל בסוף הוא כעבותות עגלה!! כמו שאמרו שם יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא כחוט של עכביש(רש"י) ולבסוף דומה כעבותות העגלה חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרשה (רש"י).

הרשע עצמו במעשיו הוא גורם להגדיל את היצה"ר כעבותות עגלה… בגלל שהאדם לא עמד בניסיון בפעם הראשונה והשנייה שאז עוד זה היה 'קל'… זה היה רק כדוגמת חוט השערה, אז הוא לא עמד בניסיון אח"כ זה כבר כמו עבותות העגלה.

כמו בני זוג יש בעיות בשלום בית, והם 'מעבירים' ואומרים נסלח אחד לשני יהיה בסדר הוא ייסלח לי היא תסלח לי ובחיוך ובקלות ראש הם אומרים, אמנם יש מריבות אבל בסוף אנחנו מסתדרים…כך הם אומרים, כך הם משלים את עצמם, אבל בינתיים כל אחד מהשניים סובל יותר, כל אחד צובר רגשות תחושות אי נעימות כל אחד סובל יותר, וכל אחד צובר מסקנות על הצד האחר, ואחרי ריבוי המסקנות השליליות אחד על השני, הם כבר לא סולחים אחד לשני, בהתחלה הם חשבו שזה 'סתם נחמד חמוד ומצחיק' שהם רבים ואז אח"כ מתפייסים, שאמרו להם לכו תלמדו לכו תקשורת לכו תלמדו איך לשפר את הקשר, תלמדו אף אחד לא יודע לבד לפתור בעיות…צריכים ללמוד… הם אמרו בנאיביות בדמיונות ובאשליה, אנחנו זוג משמים, אנחנו זוג מיוחד, הבעיה שהם יותר מדי זוג משמים, אין להם ממד של זוג מהארץ.

הם לא רואים איך הם גם 'בארץ' צריכים לתפקד…לא מידי פעם אלא בשגרת החיים, ואת זה אין להם

ואז הבעיות הן ענקיות ולא תמיד יש פתרון…

בהתחלה זה היה כחוט השערה… והם היו מקלים ראש עד שבסוף זה הפך להיות 'כעבותות העגלה'.

כך בעבודת השם, בהתחלה זה היה קל, כחוט השערה לאמר 'לא' למעשה שלילי או לאמר 'כן' למעשה חיובי…

אבל הם זלזלו כשזה היה קל, אח"כ זה מגיע למקום גדול, לא כחוט השערה אלא כמו הר גדול… ואז קשה הרבה יותר לעשות שינוי.

כך הצדיקים וכך הרשעים לעת"ל רואים את משמעות החיים העבר האירועים האתגרים והניסיונות בחיים שלהם.

אז נחזור לאדם שעושה תשובה, לבעלי תשובה, בהתחלה מאד קשה להם, אבל אם הם יתמידו למרות הקושי עם הזמן הם ייתחברו לעבודת השם, הם יאהבו את עבודת השם, ואז הם גם לא ירגישו שזה קשה, אבל בכל אופן הם יקבלו שכר בהווה על הקושי שהיה להם באותה מצווה בעבר.

היה קשה שמירת שבת שנה, הוא חזר בתשובה בגיל 30.

אם הוא חי עד גיל 90 = 60 שנה הוא יקבל שכר של עבודת השם בשמירת שבת כמו בגיל 30 בשיא הקושי בתחילת תהליך התשובה, זה ההר הגבוהה שהם כבשו, למרות שכיום הם לא יכולים לחלל שבת מרוב אהבת קדושת השבת.

ואנו מבקשים מהקב"ה הרבה סיוע בעבודת השם כמו שאנו מבקשים מהקב"ה לדוגמא 'ואל תביאנו לידי חטא', או 'וכוף את יצרנו להשתעבד לך' וכך מצינו שגם התפלל וביקש רבא:

'יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד, ולא אשוב עוד להכעיסך',

משמעות הדברים היא ש'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, כלומר שהאדם צריך לבחור בטוב ולהתחיל את המלחמה, אח"כ יבקש סיעתא דשמיא להצליח במלחמה.

מצינו שדוד המלך אמר 'הורני השם דרכך' וגם ביקש מהקב"ה 'גם מזדים חשוך עבדך', כלומר

לא רק על שגגה ביקש אלא על זדון!

האדם מתפלל להקב"ה להראות שהוא בבחינת 'בא ליטהר' ומסייעים אותו.

כתב החובות הלבבות בשער הבטחון פ"ד, הבטחון ברוחניות הוא הביטחון על גמר המעשה, האדם עושה את שלו ברוחניות סר מרע ועושה טוב, בוחר בטוב הולך בטוב האם הוא יצליח או לא בהישגים הרוחניים שלו, זה הקב"ה יחליט.

הוא החליט ללכת לבית מדרש הוא החליט ללכת ללמוד

הוא קבע חברותא הוא החליט לפרגן בבית ולעודד את הילדים

הוא החליט החלטות לקידום הרוחניות בבית

הוא גם עשה מעשים בהתאם, הוא קונה מתנות הוא מפרגן הוא מייצר אווירה טובה הוא לומד כללים לתקשורת ושלום בית

הוא מארגן לעצמו חברותות, האם הוא יכול להבטיח הצלחה?

לא! הוא החליט הוא רוצה הוא מגבש דרך אסטרטגיה וכלים איך לתרגם הלכה למעשה את ההחלטות שלו, בזה הוא סיים את הבחירה שלו, את עבודת המידות שלו את עבודת השם שלו.

כעת תוצאות האם החברותא יגיע בזמן האם אשתו תסתכל בעין חיובית על המתנה שהיא מקבלת האם הילדים יירצו לקבל את מה שהוא אומר, כל זה…כבר לא בידיים שלו.

הוא יכול לעשות אבל לא להבטיח תוצאה.

אנחנו לא יכולים שהקב"ה ייבחר בשבילנו, אנחנו צריכים לבחור הקב"ה ייבחר את התוצאות שלנו.

יש אנשים שנולדו או רכשו בגיל קטן טבע לכעוס להתעצבן להיות אדישים ולא איכפת להם (זורו רשעים מרחם, כבר בבטן האם הייתה להם נטייה לרוע כמו עשו שבבטן אמו הייתה לו נטייה לע"ז) האדם יכול להתפלל שהקב"ה יעזור לו עם המידות הרעות שלו האדם יכול להתפלל שהקב"ה יאיר את עיניו לייקר מה שיש לו, אבל הוא צריך לבחור לפנות להקב"ה

וגם אז הקב"ה מייסעו אבל האדם צריך לבחור.

כך אנו מתפללים להקב"ה 'וכוף את יצרנו להשתעבד לך' אין הכוונה לכבוש את היצר שכבר לא יהיה יצה"ר אלא רק לכוף אותו אבל לכבוש אותו זה אנחנו. הקב"ה יעשה חלק וגם זה בגלל שבחרנו להתפלל אל הקב"ה בעניין הזה אח"כ גם אנו נפעל.

מסופר בגמ' שאשת של רבי מאיר אמרה לו להתפלל על 'הני בריוני' שישובו בתשובה, בריון מלשון 'בור'.

האם אפשר להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה?

אומר המהרש"א משמעות התפילה היא כך: אחרי שאדם עשה עבירה אחת הוא מרגיש רע, רגשות אשמה אחרי שהוא עושה עבירה בפעם השנייה הוא מתרגל אליה וזה כבר לא רע בעיניו, התפילה עוזרת , התפילה לא תשנה את היצה"ר של ה'בור' אלא רק להחזיר את המצפון לאמצע, כלומר שיחזור האדם לפחות שיהיו לו ערכים, שיהיו לו ערכים של תורה ומצוות.

האם להתגבר על המצפון ולהמשיך עם עבירות או להיות נאמן למצפון ולאהוב את המצוות, זו כבר בחירה של האדם.

התפילה היא לעורר את המצפון שיחזור להיות 'מצפן' ישר.

כל כמה שנכשל האדם, העבירה נעשית לו כהיתר

ככל שהאדם דחין או עצלן הוא נעשה כזה יותר ויותר.

הוא מתרגל לעצלות ודחיינות.

ככל שהוא נכשל הכאב נעשה לו כהיתר ואז ההתמודדות היא קשה יותר. התפילה היא שהקב"ה יחזיר אותנו למצפון הישר

אדם אחרי שהוא עצלן ריבוי פעמים הוא כבר אומר לעצמו, 'זו הדרך לכתחילה' זה בסדר שכך הוא מתנהג וכך הוא חי. הוא כבר מאמין לגישה של הדחיינות.

התפילה היא לחזור לגישה הבריאה של ידיעת 'האמת הראוי והטוב'.

זה שאנו מתוודים ואומרים 'על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע' כלומר ע"י ריבוי העונות אנו בוראים נטיות לצד הרע, ועל זאת מותר לנו להתפלל 'וכוף את יצרנו' לחזור אל המצפון הישר אל החשיבה הבריאה.

יש אנשים שהם גלגולים של אנשים בדורות הקודמים עם חטאים רבים ולכן יש להם הרבה מאד קשיים הרבה מאד נסיונות יש להם הרבה יצרים, ולכן אצלם העבודה היא יותר קשה.

לכן הם צריכים עוד יותר להתפלל, הם מתפללים יותר הם מתפללים לחזור לנקודה הבריאה הנכונה של לפחות להיות מודע לאמת והדבר הנכון.

אח"כ הם גם צריכים לבחור בנחישות ובהתמדה 'באמת'!

כתוב בספרים רעיון יפה בעניין עבודתה שם.

עה"פ 'לו ישמעאל יחיה לפניך', דרשו חז"ל, וכתוב ברש"י

'לו ישמעאל יחיה לפניך, ביראתך'.

וקשה איך אפשר להתפלל על ישמעאל? זו בחירתו שלו? והשיב הקב"ה 'ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו'.

ביקש אברהם ירא"ש וענה הקב"ה שיהיו לא צאצאים ברכה ושפע. לכאורה המענה זה לא מענה למה שביקש אאע"ה.

התשובה היא על בסיס דברי הרמב"ם שאין שכר מצוות בעולם הזה, אלא שהקב"ה מאפשר לאדם שהוא נותן לו תנאי חיים, יש לו תנאי חיים וכך הוא יוכל להיות עובד השם.

כך לגבי ישמעאל הקב"ה בירך אותו שיסיר ממנו את המניעות ביקש אאע"ה 'לו יחיה ביראתך' שיהיה לו מה שהוא צריך בשביל להיות ירא שמים, והשיבו הקב"ה 'מה שאני צריך לעשות כדי שישמעאל יוכל להיות ירא שמים= אעשה, הפריתי אותו והרביתי אותו, יהיו לו מדינות גדולות, נפט ועשירות, אם ירצה יהיה לו ישוב הדעת לעבודת ה', אבל אם לא, יוכל להתהפך לרוצח ולהשתמש בנפט שאני נותן לו להיות פרא אדם.

אז כאשר אברהם אבינו התפלל על ישמעאל הוא התפלל לו ישמעאל יחיה לפניך – ביראתך, שיהיו לו את האמצעים לירא"ש. אבל את הבחירה בסוף ישמעאל צריך לעשות בעצמו.

עם ישראל יכולים להיות אפילו כאשר הם: 'זרויה בין מכעיסיה – חבוקה ודבוקה בך'

אבל לגבי ישמעאל הם לא יכולים לכן הם זכו לברכת עשירות וכעת בבחירתם לנצל לטובה או לרעה.

אנחנו מתפללים להקב"ה: 'וכוף את יצרנו להשתעבד לך'.

שיעזור לנו הקב"ה להתמודד עם הקשיים התמודדויות יצרים התמכרויות כאבים טראומות התעללויות קשיים בגלל בחירות לא נכונות, כאשר היה האדם בן 12 או 16 הוא יכל לבחור בטוב כמו הרבה בחורים חשובים, הוא יכל לבחור ללמוד להתפתח ברוחניות, הייתה לו בחירה, אבל הוא המשיך לשחק עם החתולים כלבים קורקינט ולהתרגש מטלפונים ואינרטנט…

כיום הוא בן 30 הוא כבר נשוי, הוא הגיע לגיל שהוא פוקח את העיניים, יש משמעות רוחנית בחיים, הוא רוצה לעשות שינוי.

אבל הוא כבר תקוע, בעבודה שלא מאפשרת לו זמן לעבודת השם, יש לו בעיות עם אשתו שלא מאפשרת לו להתקדם בעבודת השם והיא גם מגבילה אותו, מה הוא יעשה…הוא 'תקוע' יש לו רצון טוב…אבל הוא תקוע… הוא התעורר מאוחר, מה יעשה? יתפלל, יתפלל שאשתו לפחות תכיר באמת, אפילו אם לא תבחר בה, אבל תכיר, יתפלל שהקב"ה יאפשר לו ללמוד יותר טוב להתקדם בעבודת השם ולהתקדם בתחנות החיים, עוד שלב ועוד שלב הדרגתיות.

שיתחיל האדם להתפלל על כל התוצאות הרעות של הבחירות הרעות שלו בעבר, האדם לא יכול לשנות את העבר אבל יכול להתפלל להקב"ה לשנות את העבר שלו.

שיתפלל האדם שהקב"ה יסיר ממנו את תוצאות הבחירות שלו מהעבר שלו.

האדם חזר בתשובה בגיל מאוחר, אבל ההורים שלו, אשתו ובני ביתו מתנגדים וכועסים. יתפלל ואז יתקיים בו'ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו', ופירשו חז"ל אויבי איש אנשי ביתו, הוא היה פעם חילוני מפורסם הוא היה זמר או שחקן הוא היה פרופסור מכובד, כעת הוא חזר בתשובה, בני ביתו מזלזלים בו, כועסים עליו, לא מבינים אותו מנדים אותו… מה יעשה? יתפלל, זה זמני ימשיך בעבודת השם, ואז יתקיים בו.

'ברצות ה' דרכי איש' הבחירות שהוא בחר בעבר, הטעויות שהוא עשה בעבר, כל זה ישתנה וגם אויביו ישלים איתו, ואז יתקיים בוא אם 'זכה, עזר כנגדו' אם הוא זיכך את עצמו אז הוא עזר כנגדו.

עוד פירוש בעניין התפילה על היצה"ר על בסיס תורת הבעש"ט.

כתוב בגמ' השוחט בשבת הוא עושה עבירה כי הוא הוציא את נשמת הבהמה, וגם הוא 'צובע', צובע את הצוואר עם דם.

וכתוב בגמרא על היצה"ר שלעתיד לבוא הקב"ה שוחט את היצה"ר אומר הבעש"ט 'שוחט משום מאי חייב'

האמירה הזו במקורה היא קשורה למה שכתוב על השוחט בשבת

'שוחט משום מאי חייב', הבעש"ט אמר 'שוחט משום מאי חייב' הקב"ה שוחט את היצה"ר, משום מאי חייב, למה, מה הוא חייב?

התשובה היא, הוא 'צובע' היצה"ר הוא כ"כ מעוות את האדם עד שהוא צובע, המר מתוק המתוק מר הרע הוא טוב הטוב הוא רע.

היצה"ר נשלח לפתות אנשים לעשות עבירות, אבל היצה"ר עשה יותר מהשליחות שלו, הוא גם צובע את העבירה לטוב

את השחור ללבן, ואת הטוב, את הלבן הוא צובע לשחור.

היהצה"ר גורם לאדם לחשוב שהטוב הוא רע וגם הפוך.

היצה"ר אומר שמותר לדבר לשה"ר על פלוני

מותר להיות בעצבות לא צריכים להיות בשמחה בעבודת השם.

ואנו מתפללים להקב"ה ליישר את הבחירה להחזיר את המצפון והמצפון, שלפחות יידע האדם מה שהוא עושה טוב או לא , מודעות ערכית, שזה כן יהיה!

השיא הוא: 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'.

שהאדם ירגיש שלעשות מעשה שהוא לא כפי רצון השם, זה יהיה כמו: 'להכניס את היד לתוך האש'.

אמר האדמו"ר מקוצק 'לא תגנוב' זה לא רק צווי, לא לגנוב…אלא גם תיאור מדרגה שהאדם יגיע למצב שהוא 'לא תוכל לגנוב', מעין ימות המשיח, כך מספרים על רבי מנחם מנדל מויטבסק, פעם אחד היה משהו שתקע בשופר גדול בעיק שלו, הרבה אנשים חשבו שמשיח הגיע, הייתה כנראה תקיעה מרשימה פתח הרבי את החלון והריח את אויר הרחוב, ואמר 'משיח עוד לא בא'

והקשו מה לו לפתוח את החלון להריח את החוץ?

ותירצו שבתוך ביתו כבר היה ריח משיח צדקנו…

כאשר יגיע המשיח, בני אדם יראו את הנסיונות שלהם, ולא יבינו איך בכלל זה היה נחשב ניסיון, לכאורה זה היה כ"כ פשוט ולא מסובך וברור שכך היה צריך להיות עובד השם.

זה יהיה המבט לעת"ל… כיום…עדיין מתמודדים בבחירה, אבל יכול האדם להתפלל שוב ושוב , אתה חונן לאדם דעת, שייתן לנו הקב"ה את הדעת הראויה ואת העיניים הנכונות

כמו שאמרו הצדיקים אנשים מתרגשים ב'ונתנה תוקף' אבל הם שוכחים שצריכים להתרגש בעיקר ב'אתה חונן לאדם דעת'.

לעתיד לבוא לא נבין איך חשבנו שעבירה היא טעימה ומצווה היא משמעמת, זו הדעת שלעתיד לבוא, אבל בינתיים אנו עדיין בבחירה שהשכל מבין את האמת והרגש לא.

לעתיד לבא אם אדם ירצה לתלוש פרי מהאילן בשבת, יגער בו האילן ויאמר 'שבת היום'

כעת לנקודה האחרונה בספר בית עין פרשת ויצא.

רחל היית צריכה להתחתן ליעקב ולאה לעשיו (ב"ב קכג)

אבל עיני לאה רכות, היא הייתה מתפללת עד שנשרו ריסי עיניה היא לא רצתה להתחתן עם עשו.

והפסוק אומר 'וירא השם כי שנואה לאה, ראה הקב"ה ששנואים מעשיי עשיו בפניה, ויפתח את רחמה'.

לאה התחתנה עם יעקב.

אבל זה פלא שהרי לכאורה הזווג של לאה היה עשיו, זה התפקיד שלה זו השליחות שלה.

ארבעים יום קודם יצירת הולד מזווגים לאדם את זווגו, בת פלוני לפלוני, כתוב בפירוש יפה תואר וגם ברז"ו שהמזל של לאה היה עשו, זה היה אמור להיות השידוך שלה.

ולכאורה אי אפשר להחליף תפקיד בחיים, אדם שמחליף תפקידו, כשיעלה לשמים יאמר לו הקב"ה 'מי ביקש זאת מידך', לאה הייתה צריכה להתחתן עם עשו, זו השליחות שלה, להחזיר אותו בתשובה, כמו שיעקב נתן דין למה הוא לא נתן את דינה לעשו כדי שתחזיר אותו בתשובה.

כמובן שכיום אף אחד לא ייתן את הבת שלו לרשע שתחזור בתשובה אבל לגבי יעקב ודינה אצלם זו הייתה תביעה.

אז למה שלאה לא תתחתן עם עשו.

בעשו יש ניצוצות גדולים של נשמות כמו רבי עקיבא אז שלאה תתחתן עם עשו…כך היה צ"ל.

בשמים אמרו שלאה לעשו.

גם הצדקנית ידעה היטב מה תפקידה בעולם!

השליחות של לאה היה 'סור מרע' להיות נשואה לעשו ולא ללמד ממעשיו כמו רבקה שלא למדה ממעשיי בני המשפחה שלה.

זה היה התפקיד של לאה, אבל היא התפללה, שהיא 'סולדת מהרע' והיא רוצה ישועה, היא רוצה שהקב"ה יעזור לה שתהיה לה שליחות אחרת.

ועצם זה שהיא בוכה שהיא לא רוצה להיות קשורה לעשו, התפילה עצמה עשה שינוי, התפילה עצמה עשתה את עבודת השם שלה, התפילה עצמה עשתה את 'הסור מרע'.

במקום שבחיים שלה היא תתמודד עם 'הסור מרע'

בתפילה שלה היא זכתה ל'סור מרע'.

כלומר כשבכתה לאה אמנו שאין רצונה ברע, בכך מילאה בשלימות את התפקיד שלה לסור מרע!!

באמצעות התפילה היא סיימה את התפקיד שלה להיות 'סור מרע' וכעת היא לא צריכה עוד להיות אשת עשו.

והקב"ה נתן לה תפקיד חדש, להיות נשואה ליעקב אבינו, זה כח התפילה.

היא לא צריכה את עבודת השם להיות נשואה לעשו היא יכולה לקבל עבודת השם להיות נשואה ליעקב אבינו.

מעבודת השם של 'סור מרע' לעבודת השם של 'ועשה טוב'.

התפילה הייתה במקום הנסיונות שהיא הייתה צריכה לעבור

התפילה מייצרת תפקיד חדש בעבודת השם.

יש אדם שיש לו בעיות בשמירת העיניים על ידי ריבוי תפילות

הוא גם יכול להגיע למצב שהוא יזכה לכ"כ הרבה תורה

שהוא ייצטרך לשמור את העיניים לא להביט בסודות התורה לפני הזמן

האדם יכול להתפלל להקב"ה במקום שאתמודד עם יצר הרע מאוס שפל ונבזה, רבונו של עולם תן לי נקודת בחירה אחרת. על ידי התפילה מעומק הלב הוא משנה את התפקיד שלו, מדוע?

כי הוא עשה את התפקיד הראשון שלו בכח התפילה.

בעוד פחות משבוע: העבודה הסופית שלנו לראש השנה

עוד כתבות שיעניינו אותך